שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מחקר: האם חוש הריח של כלבים באמת טוב משלנו?
    מהמאה ה-19 ועד היום הרגילו אותנו לחשוב שחוש הריח של בעלי חיים טוב בעשרות מונים מזה של בני אדם. אבל מחקרים אחרונים הראו שהאמת שונה לגמרי

    התרגלנו לחשוב שחוש הריח של בני האדם נחות מזה של בעלי חיים. נכון, אנחנו נהנים מהארומה של הקפה בבוקר ומניחוחות בשמים, ואנחנו מסוגלים להבחין בין ריח של קרואסון בבוקר לבין ריח חריף של דליפת גז. אבל היכולת הזו נחשבת בעינינו כבסיסית, ופחותה מזו של ממלכת החיות, ובעיקר מזו של הכלבים.

     

    אבל עדויות אחרונות שפורסמו בכתב העת המדעי Science מגלות שהסברה הזו שהחלה כבר במאה ה-19, היא למעשה מיתוס.

     

    קראו עוד:

    ריח רע מהפה: הסיבות ואיזה טיפול יעזור

    הריחות שהאיברים שלכם מדיפים – כשפותחים את הגוף בניתוח

    ריח הגוף שלנו: איך הוא נוצר וממה הוא מושפע

     

    לדברי מדען המוח ג'ון מקגן, האגדה על חוש הריח האנושי הופצה על ידי מומחה האנטומיה הצרפתי פול ברוקה, שחילק בשנת 1879 את היונקים לאלה שחוש הריח הוא קריטי להתנהגות היומיומית שלהם (כמו כלבים ומכרסמים), לבין אלה שחוש הריח אצלם קריטי פחות, כמו פרימטים ובהם בני האדם.

     

    הוא ביסס את האבחנה שלו על שתי פיסות של עדויות: גודלו הזעיר של גרעין ההרחה מסך נפח המוח, והאבחנה לפיה הריח משפיע פחות על התנהגות בני האדם, בהשוואה למינים אחרים. הוא סיכם שהאדם הקריב את התפתחות חוש הריח אבולוציונית, על חשבון מרכזי מוח אחרים מפותחים יותר, בחלקים הקדמיים של המוח האחראיים על חשיבה והגיון.

     

    הרעיון שחוש הריח האנושי אינו חשוב כל כך אבולוציונית, אומץ גם על ידי מומחים אחרים לאנטומיה. הפסיכואנליסט זיגמונד פרויד פירש את העניין בריח גוף כהשלכה מעברנו כקדמונים, והוסיף שבמקרים מסוימים הוא עשוי להיות סימן להפרעות פסיכיאטריות.

     

    המיתוס הזה המשיך להעסיק חוקרים, ובאחד המחקרים נמצא כי מתוך כאלף גנים ידועים לקולטני ריח, כ-40% הם פסאודוגנים, כלומר הם אינם מקודדים לקולטני ריח באף. זאת בהשוואה ל-18% פסאודוגנים של קולטני ריח (גנים לא תפקודיים לריח) בעכברים. המדענים טענו כי הברירה הטבעית במהלך ההתפתחות האנושית העדיפה לפתח חושים חשובים יותר כמו ראייה, על חשבון חוש הריח.

     

    עדויות נוספות גילו לאחרונה שברוקה הצרפתי צדק בנקודה מסוימת: לבני אדם גרעין הרחה קטן ביחס לנפח המוח, בעוד שלעכברים גרעין הרחה הגדול יחסית למוחו פי 200 משל בני אדם, וזה של כלבים גדול פי 40 מזה של בני האדם.

     

    חוש הריח. תגובות פיזיולוגיות לריחות מסוימים (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    חוש הריח. תגובות פיזיולוגיות לריחות מסוימים(צילום: shutterstock)

     

    כמה קולטני ריח קיימים במוחנו?

    טכניקות חדשות הצליחו לכמת את מספר תאי המוח האחראים על חוש הריח, והתוצאות היו מדהימות: ללא קשר לגודל איבר ההרחה, מספר הנוירונים זהה במגוון מינים. בין אם אלה בני אדם, עכברים או קופים, ישנו "מספר קסם" של נוירונים, כ-10 מיליון, הדרושים לתפקוד חוש הריח. במילים אחרות, מספר הנוירונים ולא גודל איבר ההרחה, הוא שחשוב לתפקוד חוש הריח.

     

    אנחנו יודעים כיום, שחשיפה לריחות מסוימים יוצרים תגובות פיזיולוגיות, הורמונליות וגם פסיכולוגיות. הריחות מזכירים לנו אירועים מהעבר ומעלים רגשות. ריחות מעצבים את התגובות שלנו ואפילו משפיעים על הרגלי הקניות שלנו. כך למשל, הראה אחד המחקרים כי חשיפה לניחוח לימוני של חומר ניקוי גורם לנחקרים לדרג בחשיבות גבוהה ניקיון.

     

    אז איפה אנחנו בהשוואה לבעלי חיים אחרים מבחינת חוש הריח? המחקרים האחרונים מראים כי האדם מסוגל לקלוט ניחוחות מזעריים של מולקולות, לא פחות טוב מיכולתם של חולדות, קופים ואפילו כלבים.

     

    פרופ' קרייג רוברטס, מומחה לפסיכולוגיה מאוניברסיטת סטירלינג, טוען במאמר נלווה בכתב העת The Conversation כי חלק מהניסויים הראו שבני אדם מסוגלים לזהות ולעקוב אחר ריחות באופן מדויק יותר מזה של בעלי חיים.

     

    לדעתו של פרופ' רוברטס, האימון הוא זה שמסביר את המיתוס שנמשך שנים רבות. "הריח הוא כמו שריר", הוא קובע, "כדי לשפר את תפקודו ולחזק אותו, כל שצריך לעשות הוא להשתמש בו".

     

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    עד כמה חוש הריח שלנו מפותח?
    צילום: shutterstock
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים