ה"גזלן" וחסרת הספורט

התחמנים: מסחטת הכספים של האיגוד

במסיבת עיתונאים נוצצת ורבת משתתפים שנערכה במלון הילטון בת"א (כנראה מטעמי חיסכון), הכריז סוף־סוף איגוד הכדורסל כי ניתן לרכוש חבילת כרטיסים לחמשת משחקי נבחרת ישראל ביורובאסקט. מעט מדי, מאוחר מדי ושערורייתי מדי.

ישראל היא אחת מארבע מארחות השלב המוקדם באליפות, יחד עם טורקיה, רומניה ופינלנד. המשחקים יחלו ב־31 באוגוסט, כשבכל בית יהיו שש נבחרות ומדי יום יתקיימו שלושה משחקים. אצל המארחות האחרות אפשר היה כבר מספטמבר 2016 לרכוש גם כרטיסים למשחקים בודדים, ובפרט למשחקי הנבחרות נמארחות עצמן. כלומר אוהד רומני, למשל, יכול לרכוש כרטיס למשחק אחד לפי בחירתו, ואינו מחויב בחבילה שלמה ויקרה. המאכערים שלנו מכרו בעיקר מעשיות וחבילות, לטורניר כולו או ליום משחקים שלם.

עכשיו, כשמסחטת הכספים הזו מיצתה כנראה את עצמה, גם בארץ ניתן לקנות כרטיסים למשחקי ישראל בלבד, אבל למשחק בודד ממש לא. אצל המארחות האחרות זה אפשרי כמובן. ברומניה, למשל, הכרטיס הזול ביותר למשחק של הנבחרת המקומית עולה 86 שקל. בטורקיה ניתן להשיג כרטיס למשחק הפתיחה מול רוסיה ב־41 שקל. אצלנו יש רק חבילות במאות שקלים, גם עבור המקומות הכי נידחים בהיכל.

וזו לא השערורייה היחידה שהגו הבסטיונרים באיגוד הכדורסל. אצל שלוש מארחות הבתים האחרות מאפשרים גם לאוהדי הנבחרות האורחות לשלם עבור משחקיהן בלבד. בטורניר ברומניה, למשל, יכול אוהד ספרדי להשיג כרטיס למשחק של נבחרתו נגד מונטנגרו ב־43 שקל. אצלנו, לאוהדי הנבחרות האורחות – ליטא, גרמניה, איטליה, אוקראינה וגיאורגיה – אין אופציה כזאת. אז מה אם יש כאן עולים רבים מאוקראינה ומגיאורגיה, שירצו לעקוב אחרי הנבחרות הללו? שישלמו עבור חבילות, עם משחקים שלא מעניינים אותם.

ביקשתי אתמול הסברים מהאיגוד, אך לשווא, ולכן נסתפק בדברי היו"ר שלהם באירוע בהילטון. "יש לנו שלושה ספונסרים שנותנים לנו חסות וחשוב מאוד להזכיר אותם", אמר עמירם הלוי. "א' - זה תנובה, שהיא נותנת החסות הראשית, ב' - זה תנובה". אחר כך הוא תיקן את עצמו והזכיר את ספונסרים ב' ו־ג', אבל ככה זה כשאירוח טורניר כדורסל הופך למסחרה. עושים פרסומת לתנובה, וחולבים את הציבור.

כל זה לא הפריע לחסרת התרבות והספורט להגיע למסיבת העיתונאים הפומפוזית בהילטון, לתפוס תמונה עם עומרי כספי, לקפץ בגופייה של הנבחרת ולפזר הצהרות. "אני רואה חשיבות רבה בהנגשת המשחקים לציבור הרחב", אמרה מירי רגב. "חשוב לי שמחירי הכרטיסים יהיו עממיים, ולכן הסכמנו על מחיר של 35 שקלים למשחק בודד. בנוסף, יהיה פיקוח על מחירי המזנונים".

איזה בודדים, איזה עממיים ואיזה נעליים. בינתיים, אבא מקריית־שמונה או אימא מדימונה שרוצים להגיע עם הילדים ולעודד את הנבחרת בת"א יכולים רק לקוות שהאיגוד ייתקע עם החבילות היקרות ויתחיל למכור כרטיסים בודדים במקומות סבירים, שלא לדבר על ההוצאות הנלוות. מעניין באמת אם כשתגיעו עם הילדים למשחק הראשון ותזמינו נקניקייה במזנון, יכריחו אתכם לרכוש חבילה של חמש נקניקיות לכל ימי הטורניר.

המאכערים: הוועד האולימפי להלבשה

קייטנת היהודים שנקראת "המכביה" ממשמשת ובאה, וגם זו הזדמנות לגלגל מיליונים ועיניים לשמיים.

בהתאחדויות ובאיגודי הספורט השונים התקבלה לאחרונה דרישת תשלום, על נייר רשמי של הוועד האולימפי בישראל, עבור מדים לטקס הפתיחה, עם העתק למנכ"ל הוועד גילי לוסטיג. 250 שקל עבור כל סט בגדים. קחו בחשבון שבמשלחתנו יהיו 2,400 ספורטאים ותבינו שמישהו יעשה קופה גם על תצוגת האופנה ההמונית באצטדיון טדי.

והשאלה היא למה ארגון מכבי העולמי, שמארגן את המשחקים, לא מטפל גם במדי המשלחת? כיצד הפך הוועד האולימפי שלנו לסוכנות הלבשה בסגנון של קסטרו וזארה, מי גוזר קופון בדרך, והאם המנכ"ל לוסטיג מכותב בעניין בגלל שהוא מבין באופנה לפחות כמו ג'אני ורסאצ'ה?

ביקשתי הסבר ממשווקי הבגדים בוועד האולימפי, אך משם נמסר: "אתה מוזמן לקבל את המידע מהוועדה המארגנת של המכביה".

שלום לדובר המכביה, רואי הסינג. מדוע אתם קונים בגדים למשלחת באמצעות הוועד האולימפי?

"זה ארגון הגג של משלחת ישראל ששולח לנו את הספורטאים הכי טובים".

אבל ועד אולימפי מתעסק בספורט, לא בהלבשה.

"ככה זה קורה עם כל המשלחות. משלחת ארה"ב, הוועדים האולימפיים גם שם הם נותני חסות".

הוועד האולימפי האמריקאי לא קונה בגדים למשלחת למכביה.

"הוועד פה נותן לנו מחיר מסובסד. מקבלים סט מאוד יפה, משלחת ישראל תהיה מתוקתקת ויפה".

ככה זה באולימפיאדה של יהודים. לא מהר יותר, לא גבוה יותר, לא חזק יותר, אבל הכי משתלם למארגנים.

האנליסטים: בוני ושות' נופלים בירידה

בשישי שעבר התקיים המחזור הלפני אחרון בפלייאוף התחתון של הליגה הלאומית, ועם סיום המשחקים התחתית נראתה כך: מקום 13 עירוני נשר, 40 נק' (הפרש שערים מינוס 11); 14. נצרת־עילית, 40 נק' (מינוס 19); 15. הפועל ירושלים 37 (מינוס 15), 16. מכבי שעריים, 36 נקודות.

שתי האחרונות יירדו, זו שתסיים במקום ה־14 תפגוש במבחנים יריבה מליגה א'. מכיוון שנותר רק מחזור אחד, הכל ברור: שעריים נשרה סופית, ירושלים חייבת לנצח את יריבתה ולבנות בעיקר על הפסד של נצרת־עילית. נשר במצב הכי נוח בזכות הפרש השערים. כל כך פשוט.

לא למדעני הכדורגל מערוץ הקיבוץ, בראשות פרופ' גינצבורג. הם החליטו שדווקא נשר בסכנה, והזכירו לי את שעשועון הטלוויזיה "האם אתה חכם יותר מתלמיד כיתה ו'?"

בוני: "שעריים יורדים, נצרת־עילית נשארים, ואז ירושלים.. אההה... ירושלים יכולים רק... לא, ירושלים אין להם סיכוי. לא, אם הם מנצחים ונשר מפסידים..."

משה סיני: "מה היחס שערים?"

בוני: "ארבעה שערים יותר עם יתרון לנשר. זאת אומרת..."

סיני: "בכל מצב ירושלים יהיו במבחנים".

בוני: "גם אם ינצחו וגם אם זה, כן, כי יש קבוצה אחת עם 41 נקודות. נשר תשחק נגד שעריים. אז בוא נגיד שנשר, בנקודה אחת, שולחת את ירושלים לליגה השלישית".

שייע פייגנבוים: "יש לנו יורדות. יש מלחמה על המבחנים".

בוני: "רגע, שנייה, ירושלים לא ירדה עדיין. יש לה 37 נקודות, גם נשר וגם נצרת־עילית עם 40. יש להם יתרון".

סיני: "הדבר היחיד שהם יכולים לעשות, בוני, לפי מה שאתה גם מוסר, הם יכולים להיות במבחנים".

בוני: "מאוד מאוד מאוד צמוד. שעריים יורדת ליגה, הפועל ירושלים עושה כמעט גם כן את הדרך לליגה השנייה" (התכוון לשלישית).

סיני: "מעניין, גם נשר וגם נצרת יכולים להיות במבחנים".

בוני: "כן, וזה תלוי כמובן. ירושלים פוגשת את עפולה. אם היא מנצחת בהפרש גבוה".

סיני: "בהפרש חמישה שערים?"

ואז הופיעה על המסך הטבלה. "שעריים איבדה תקווה היום, בוודאות", פסק הפרופסור.

סיני: "צריכה לנצח 0:7, הפועל ירושלים, שיהיה להם איזה סיכוי".

בוני: "ירושלים צריכה לנצח 0:7".

סליחה? הרי לפני רגע אמרתם שהיא צריכה 5, מה עוד שגם 0:1 יספיק לה במקרה שנצרת־עילית תפסיד. בקיצור, בעונה הבאה כדאי לארגן לטראסט המוחות חשבונייה כזאת עם חרוזים, בצבעים של קבוצות התחתית.