הפוליטיקה החדשה
אחרי שכולנו ראינו את הסלפי של ח"כ אורן חזן והנשיא טראמפ, תהינו איפה עובר הגבול בין פוליטיקה חדשה לפרובוקציה. האם אורן חזן הוא באמת טראמפ הישראלי והאם ההתנהלות המפתיעה של כל אחד מהם היא החומר שממנו עשויים המנהיגים של המחר?
ואז הוא הגיע, עם כל אבק הכוכבים של איוונקה, קושנר ושון ספייסר. בטקס מחניף למדי החליפו האישים נאומים חמים, שרה לחשה למלאניה, מלאניה אחזה בידה של נחמה וטראמפ התפנה ללחיצות ידיים עם חברי ממשלת ישראל. בהתרגשות ניכרת ניסה כל אחד מהם לזרוק משפט בלתי נשכח שירשים את הנשיא שמשחרר כאלו ללא הרף, והוא מצידו חייך והגיב בנעימות. בנט מזכיר את ירושלים השלמה? טראמפ מעלה חיוך, ארדן מספר על הפיגוע שלא היה, טראמפ מגלה עניין, אורן חזן מספר לו שהוא טראמפ הישראלי ומכוון לסלפי? אנחנו נזכרים בנימוס האמריקאי שעדיין טמון בנשיא של ארה"ב כשהוא משתף פעולה.
הפרשה כמובן לא עברה בשתיקה. אחרי שביבי נתניהו נאלץ להזיז את ידו של חזן, הרשתות החברתיות געשו ואפילו כאן לא יכלו להתעלם, לא יכולנו שלא לשאול את עצמנו איפה עובר הגבול בין פוליטיקה חדשה לפרובוקציה. האם אורן חזן הוא באמת טראמפ הישראלי והאם ההתנהלות המפתיעה של כל אחד מהם היא החומר שממנו עשויים המנהיגים של המחר?
"אחד הסממנים החדשים של הפוליטיקה החדשה", מסביר ד"ר שגיא אלבז, מומחה לתקשורת פוליטית,
"זה כרסום בולט במוסדות הדמוקרטים המסורתיים יותר ובעיקר במוסד המפלגתי. מפלגות איבדו מההשפעה שלהן וכך האינדיבידואל, שאין לו הזדהות מידית מלאה עם אידיאולגיה מפורשת וחד משמעית עולה, מקדם את עצמו ישירות והיום גם ללא פילטרים לבוחרים. הוא עושה את זה בדרכים שונות והגבול בין מוחצנות ומוגזמות הוא סובייקטיבי".
ד"ר צפירה גרבלסקי-ליכטמן, מומחית לתקשורת פוליטית ומרצה בכירה בקריה האקדמית אונו, מזהה את הקווים החדשים למפה ששרטט טראמפ. "זה מאוד מורכב כי טראמפ בהרבה מובנים שינה את כללי ההתנהלות התקשורתית. בעבר היה מקובל שמנהיג פוליטי מציג התנהלות שהיא מורמת, אתה מסתכל עליו כאדם פשוט ואומר ש'לא הייתי יכול להיות כזה', לחשוב שאדם ראוי זה באיזשהו מקום לחשוב שהוא לא מדבר כמוני. היה ערך מאוד גדול לרטוריקה המורכבת המתוחכמת, של להציג מרכיבים ממלכתיים יותר, מה שנתן ערך למנהיג ותחושה שבאמת הוא ראוי ואני לא כזה".
כבר לפני הרבה שנים היה זה ניקסון שאמר: "למה העם האמריקאי כל כך סולד ממני וכל כך מעריץ את קנדי?! פשוט מפני שכאשר הם מסתכלים עליו הם רואים את מי שהם היו רוצים להיות. כאשר הם מסתכלים עליי- הם רואים את מי שהם באמת".
ניקסון חשב כמו שרובנו נהגנו לחשוב באופן כמעט אינסטנקטיבי כל השנים. "בהרבה מאוד מובנים הצורך של כולנו זה לדעת שהמנהיג שגורלינו וגורל ילדינו בידיו", ממשיכה ד"ר גרבלסקי-ליכטמן, "הוא מישהו אחראי שיודע לשלוט בעצמו ולהתנהל בצורה מחושבת. כשאנשים מסתכלים על מנהיג הם מצפים לראות את היכולת שלו לעמוד במצבי לחץ ומתח. לראות שהוא מסוגל להיות שקול והחלטי מול לחצים כשמן הסתם הם יגיעו".
לטענתה, היציבות והביטחון ביחד עם האמינות, אלו תכונות חיוניות בפסיכולוגיה פוליטית. הצורך של אנשים, של עם. "מנהיג מגומגם חסר ביטחון, יכול להיות בעייתי. ב67 הסיפור אולי הכי מפורסם של לוי אשכול היה שבימים לפני מלחמת ששת הימים, כשבאוויר היה מתח גדול, הוא נשאל בנוגע לסיכויים למלחמה והוא גמגם. אחרי אותה תשובה שנתן המדינה כולה נכנסה להיסטריה ובעקבות זה הוא התפטר, משה דיין החליף אותו בתפקידו כשר הביטחון, המלחמה החלה והתהילה עברה לדיין".
ד"ר אלבז סבור כי ההתרשמות שלנו ממנהיג מורכבת מסך חלקיו. "למרות הפרובוקציות, אי אפשר להתעלם מהכריזמה של טראמפ, שלפעמים מובילה ולפעמים עוברת את הגבול. השאלה על כמה אנישם אתה מצליח להשפיע. לא מעט אנשים יגידו שטראמפ הוא חזק ונחוש ואחרים יגידו שעל פי הערכים שלהם הוא בריון, וולגארי ולהבדיל אלף הבדלות, לשם ההשוואה, אורן חזן מצטייר כאדם חסר עקבות שהמוסר שלו איננו ברור. לכל אדם יש סט ערכים אז אני נזהר במילותיי. אנחנו חייבים להבין מה האג'נדה שהם רוצים לקדם. אורן חזן מרבה לספר שהוא ארץ ישראל השלמה והוא מעודד קבוצות שזכו לאפלייה, כמו המתנחלים. אידיאולוגיה והתנהלות עומדים כאן זה לצד זה, וכל אחד ייבחן את דעתו מול סט החלקים".
גם ד"ר גרבלסקי-ליכטמן מדברת על סך החלקים שביחד גורמים לנו לגבש דעה או תמיכה במנהיג של היום. "פעם זה היה ברור יותר. עכשיו בא טראמפ והביא משהו אחר אבל יותר מורכב. מצד אחד הוא מתאר סיפור של הצלחה. אני החלום האמריקאי, עשיתי הרבה כסף, הצלחתי בעולם העסקי, נותן מושג של סיפור הצלחה וביטחון לאנשים שהוא אחד שיודע מה הוא עושה. את הביטחון שיש להם בו בגלל ההצלחה הזו הוא מנתב לביטחון שלהם בכך שאיננו צריך לעמוד בתכתיבים של מנהיג רגיל. כשאנחנו מסתכלים על המודל המגדרי הקלאסי של הגבר", היא מוסיפה, "במובנים האלו טראמפ הוא הסטריאוטיפ הקלאסי. הגבר החדש כבר לא שם אבל הגבר הסטריאוטיפי המלא ביטחון שמותר לו הכל שהוא מעל החוקים והנורמות, הוא אימפולסיבי, וולגרי.במובן הזה הייתה תחושה שבבחירות האחרונות הייתה אידיאליזציה אצל חלק מהבוחרים לגבר הישן. ראיתי", היא מציינת, "כותרת באחד האתרים עם תמונתו של טראמפ בכותל והכותרת הייתה 'מה יכול לבקש מי שיש לו הכל'. נראה שזו הדעה הרווחת. אני חייבת להודות שככל הנראה הכסף משחק תפקיד. כותרת כזו אומרת לנו שכנראה הרבה אנשים רואים בו את כל הדברים האלו דרך הפריזמה הזו".
מה מאפשר את זה היום דווקא?
"הכוח הוא בצבירת הכותרות", היא טוענת. "מערכת הבחירות שבה כל יום ההתנהגות שלו מייצרת כותרת. התנהגות כזו שהיא לא צפויה, זה לא רק בתקשורת, גם בתקשורת בין אישית וזה נתן לו המון כוח להיכנס לסדר היום, למודעות, לייצר שיחה ועניין ואם ניקח את זה להתנהגות של אורן חזן, יומיים כאלו של יח"צ סביב נושא אחד בלבד, ביקור הנשיא, אי אפשר להכניס ידיעות ביום כזה לעיתונים כי כל התקשורת מוצפת בטראמפ אבל התנהגות שוברת סכמות עשתה את העבודה".
ד"ר אלבז חושב שהחברה היום פתוחה לתכונות כאלו במנהיג רבות הודות לחוסר אמון מוחלט בסדר המוכר לנו. "מוסדות שהאמנו שישרתו את האינטרסים שלנו, איכזבו. בצרפת נבחר צעיר בן 39 שמבחינה פוליטית נתפס כמרכז, רחוק מטראמפ אבל גם הוא דוגמא למנהיג החדש הזה כי הציבור נתן אמונו באדם שהקים מפלגה חצי שנה לפני ההתמודדות מתוך הבנה שגם מועמד הימין אכזב את העם וגם מחליפו השמאלי והוא הציע אלטרנטיבה, תקווה של דרך חדשה. שילוב של ייאוש, אובדן מוסדות דמוקרטים מסורתיים ושימוש של פוליטיקאים בכריזמה ובמשהו חדש. יש בזה משהו שמניע אנשים ללכת אחריו, כי אם משהו לא עבד למה שלא ננסה חדש".
שארל דה גול אמר שפוליטיקה היא דבר רציני מדי מכדי להפקיד אותו בידי פוליטיקאים. נראה שהוא הקדים את זמנו. "לפני שנתיים אפילו אם היו אומרים לנו את זה, איש לא היה צופה את הזכיה של טראמפ על רקע כל האירועים שקדמו לה", מסבירה צפירה. "היה ברור לנו שהיום גבר כבר לא יכול לנהוג ככה, בעיקר, וזו נקודה מעניינת, כשאובמה ייצג את הגבר החדש. רך ומחוייך וליברל. האם יש שינוי חברתי שמסמל חזרה לדפוסים יותר סטריאוטיפים למרות שלא ראינו את זה בקנדה או צרפת? ייתכן", היא מדגישה, "שטראמפ עומד בפני עצמו. המרתק הוא האם אנחנו בעידן חדש, בו אתה צריך להיות גס רוח אימפולסיבי או שזה משהו שרק דונאלד טראמפ על כל סך כל חלקיו יכול להיות".
בולטות ופרובוקטיביות בונות לגיטימציה לשלטוןן?
"בארה"ב חופש הביטוי בעל משקל גדול כל כך, עד שמועמד כמו טראמפ יכול להתשמש באותו ערך על כדי לקדם את עצמו", אומר ד"ר אלבז. יש גבולות כמובן וניתן גם לתבוע אדם על פגיעה ושימוש מוגזם אבל עלינו לבחון את המנהיג שלנו על מעשה, עד כמה הוא מותח את יכולת חופש הביטוי".
"אם אתה לא שובר סכמות לא יזכרו אותך", מנסה ד"ר גרבלסקי-ליכטמן להסביר."אם אני נכנסת לבנק, מקבל אותי פקיד רגיל והכל מתנהל לפי הסכמה המוכרת, אחרי שאצא לא אזכור אולי את הפנים שלו אפילו כי ברגע שמשהו מתיישב לי בסכמה הוא מאבד את הייחודיות שלו. אותו דבר גם בראיונות עבודה. גם בראיונות עבודה.
אבל אם התנהגות בלי סכמות היא שלילית איך אני אזכה בתפקיד?
"מה שצריך לעשות זה למצוא את השביל הנכון. לשבור סכמה באופן שיעצים את ההתאמה שלי לתפקיד. אם כולם באים לראיון עבודה עם קורות חיים בדף למשל, אני אביא מארז ייחודי. זה מה שעשה טראמפ. בוחרים אמרו לעצמם אם הוא מרשה לעצמו לנהוג כך, הוא באמת יצליח לשנות דברים ולהוביל דברים כי הוא לא נכנע ללחצים. היה ברור שהוא שבר סכמה באופן שאולי נותן לו נקודות כמנהיג, ואת המנהיגות עצמה. אם זה הביטחון, אם זו הישירות. שבירת הסכמה יכולה לייצר יציבות כי הוא תמיד שובר סכמה לאותו כיוון. היום ההתנהגות היא פחות מפתיעה".
פוליטיקאים, אומר המשפט המפורסם, אינם מאמינים לרוב הדברים שהם אומרים, אך תמיד הם מופתעים מחדש, כשהאחרים מאמינים להם. כך מעניין עוד יותר לראות את החבל הארוך שזוכים לו פוליטיקאים מסוימים מבוחרים. "זה עניין סובייקטיבי. על התקרית עם חזן למשל, מניתוח שנערך בין התגובות למקרה המרחק היה 70% של אלו שלא אהבו לעומת 30% שחשבו שזה בסדר. יש אנשים שחושבים שמנהיג צריך להיות חוצפן, לא לפחד".
פוליטיקה, ובייחוד זו מהזן הדמוקרטי, היא תחרות בין תוכניות. הצלחה טמונה ביכולת ליישם את התוכניות, ולא בתוכן שלהן, לפחות כך נהגנו לחשוב. ואולי זה יהיה המבחן האמיתי של המנהיגות החדשה של ימינו.
כוכבי האינסטנט השלטוני ייבחנו באותה מהירות שבה סחפו?
"את זה נצטרך לבחון עם הזמן", טוען ד"ר אלבז. "אבל אנחנו עדים כל הזמן לסיפורים. עצם העובדה שאדם נע על הקצה באופן קיצוני כל כך (כמו טראמפ) יכולה להוביל בקלות גם לצד השני ויש היום לא מעט פרשנים וגם פסיכולוגים שהגיעו למסקנה שהיכולת שלו לסיים קדנציה של ארבע שנים מוטלת בספק".
ד"ר גרבלסקי-ליכטמן חושבת שהתמיכה הראשונית שלנו במנהיג לא משתנה מהר כל כך. "התפיסות הן לא חד משמעיות ואנחנו מאוד מושפעים מהעמדה הראשונית שלנו. אם כבר פיתחתי תפיסה חיובית על טראמפ, אז אני כל הזמן אחפש את הדברים, הסיבות, שיגרמו לי להמשיך לדבוק בעמדה שלי. לא בקלות נשנה את הדעה, אלו מנגנונים פסיכולוגים חזקים, זה לא פשוט".
אורן חזן יהיה טראמפ הישראלי?
"בישראל, בניגוד לארה"ב", מסכם אלבז, "יש ערכים שמורכבים ממדינה יהודית ורקע של ביטחון, גם חבריו למפלגה רואים בו נטע זר אבל אולי הוא יצליח... הוכח שכבר הכל יכול להיות".
