"אין לי ציפיות מפוליטיקאים. רק שידאגו שלא אפשוט את הרגל"

ארנק הכיס המהוה של מעוז ינון, מבעלי רשת האכסניות אברהם הוסטלס, מונח על השולחן וחושף את כרטיס החופשי־חודשי שלו. ינון, תרמילאי לשעבר, נוסע מביתו שבבנימינה לעבודה באברהם הוסטל בתל־אביב באוטובוסים וברכבת, ואין לו ליד האכסנייה חנייה שמורה ל"חבר הנהלה". למעשה, אין לאכסנייה חנייה כלל, וגם האורחים משתמשים בתחבורה ציבורית.

ינון (42), לבוש בג'ינס ובטי־שירט, הוא המלונאי של התרמילאים, שעדיין מחזיק בחזון להקים רשת אכסניות "אברהם" ברחבי המזרח התיכון, חזון שכמובן מגיע עם האמונה שלו שפעם יהיה פה שלום. ההוסטלים שבבעלותו (יחד עם שותפים) מציעים מלונאות אחרת, עממית, המכוונת לתיירים עצמאים שבאים ללא מדריך או קבוצה (מה שמכונה Foreign Independent Tour - FIT), בניגוד למלונות מפנקים שאוחזים ברשימת כוכבים ומציעים ג'קוזי והכל כלול. השם אברהם, אומר ינון, נועד לסמל את הכנסת האורחים של אברהם אבינו, "שמבחינתי היה התרמילאי הראשון, ש־ה' ציווה עליו לקום וללכת לארץ המובטחת".

ההוסטל השלישי, האחרון, של הרשת נחנך לפני יותר משנה ברחוב לבונטין בתל־אביב, חמש דקות משדרות רוטשילד, בבניין ענק ששימש עשרות שנים את בזק. חציו האחר של הבניין משמש עד היום את דואר ישראל. הוא מציע חדרים פשוטים וזולים וגם מתחמים משותפים לתיירים שמחפשים קהילה לרגע, חיבור עם אנשים, מפגש עם אוכלוסייה מקומית - על חשבון פרקטים, שטיחים מקיר לקיר ולוק מוסדי מפונפן. וזה סוד הקסם של המקום.

באכסנייה 92 חדרי אירוח. בניגוד למצופה, 50% מהחדרים דווקא לא מיועדים לתרמילאים בודדים, אלא לזוגות או משפחות. יש בהם מיטה זוגית, שירותים ומזגן, לא יותר, והם עולים כ־400 שקל לילה כולל ארוחת בוקר צנועה, שכוללת בופה עם סלט, גרנולה, קורנפלקס, יוגורט, חמאה, ריבה ולחמים. בניגוד לשפע המוגזם במלונות רגילים.

החדרים הנותרים מחולקים לשני סוגים: חדר עם שתי מיטות קומתיים במחיר 100 שקל לאדם למיטה כולל ארוחת בוקר, וחדר של שש מיטות קומתיים במחיר של 80 שקל לאדם למיטה כולל ארוחת בוקר (המחיר לישראלים - בתוספת מע"מ). יש חדר אוכל ענק שמגיש ארוחות בוקר ומשמש גם לבישול עצמי, וגם כמתחם עבודה לבעלי מחשבים ניידים. על גג הבניין יש זוּלה ובר.

בלובי רחב הידיים עם הגינה הקטנה אנחנו מוצאים חבר'ה צעירים מכל העולם. ג'ו, למשל, הוא מהנדס תוכנה מקנדה, שעובד, חוסך, מתפטר, מטייל בעולם וחוזר חלילה. לאברהם הוא הגיע במסגרת תוכנית מתנדבים שמעניקה שהות חינם באכסנייה תמורת עבודה בה. בחדר האוכל יש שלט שמזמין את האורחים כל יום ב־11 בבוקר להליכה לחוף הים עם מלווה מטעם האכסנייה + צידנית ובירה תמורת 20 שקל. בערב מציעים להם סיור ברים בשכונת לבונטין, או סיור מסעדות טבעוניות. חברת הנסיעות של אברהם מוציאה גם טיולים מחוץ לעיר - למצדה, וכן למקומות מעבר לקו הירוק, כולל חברון, למפגשים עם פלסטינים ועם מתנחלים, ועוד.

"כל מלחמה חטפנו"

ינון נולד בקיבוץ ניר עם שבדרום. עד גיל 30 הוא היה בעיקר תרמילאי שטייל בעולם. אחרי הצבא הוא טייל עם שלומית, היום אשתו, בניו־זילנד, אוסטרליה ונפאל במשך שנה. "חזרנו בשנת 2000 וגרנו בתל־אביב", הוא מספר. "שלומית סיימה לימודי הנדסת אלקטרוניקה, וב־2005 יצאנו לטיול נוסף שהתחלנו אותו בשביל ישראל, המשכנו בארה"ב ובדרום אמריקה, וחזרנו לניו־זילנד".

את הכניסה הראשונה שלו למלונאות אלטרנטיבית לתרמילאים עשה ינון לפני 12 שנה ("שלומית כבר עבדה כמהנדסת תוכנה באינטל והרוויחה פי 5 ממה שאני מרוויח היום"). הוא איתר מבנה היסטורי בנצרת והקים, בשיתוף עם סוריידה שומר־נאסר שהמבנה שייך למשפחתה, אכסנייה בשם פאוזי עאזר, שמציעה חדרים לבודדים ולמשפחות.

במקביל יזם את "שביל ישו" - שביל טיול שעובר בין אתרים קדושים לנצרות ומשתרע על 65 ק"מ מנצרת ועד כפר נחום. היוזמה הייתה שלו ושל דיוויד לנדיס, תרמילאי אמריקאי. בהמשך הצטרפו שותפיו - ירון בורגין, ניצן קמחי, גל מור ודרור טישלר, ולפני כחמש שנים הם הקימו את אברהם הוסטל בכיכר הדוידקה בירושלים, בבניין של העירייה לשעבר. לפני שנה, כאמור, פתחו את האכסנייה בתל־אביב.

למרות ההצלחה של שלוש האכסניות שלהם - בזמנים טובים התפוסה מגיעה ל־80% - הם עדיין מרגישים בנים חורגים שהמדינה לא מקדישה להם מספיק תשומת לב, בטח לא לעומת רשתות בתי המלון הגדולות.

"אם הייתי המדינה, הייתי שואל את עצמי מה החזון שלי לתיירות", אומר ינון. "האם להכניס כמה שיותר תיירים לכמה אילי מלונאות, או לעודד את התיירות העצמאית, שלא מחפשת את המלונות הגדולים - וכך לפזר תיירים בכל הארץ? התיירות מהווה כיום אחד הענפים הגדולים בעולם (4.1% מהתמ"ג ו־6% מהמועסקים בממוצע במדינות ה־OECD – נ"ז). בארץ זה הרבה פחות (2.8% מהתמ"ג ו־4% מהמועסקים – נ"ז). אם המדינה הייתה דואגת שנהיה כמו הממוצע העולמי, היו פה עוד חצי מיליון משרות".

מה מפריע לך לפתוח עוד אכסניות ברחבי הארץ?

"היו לנו המון פניות להקים אכסניות בערים אחרות, אבל השבנו על כולן בשלילה. מנקודת המבט שלי, המדינה ויתרה על הפריפריה. אין סיכוי לתיירות מחוץ לירושלים ותל־אביב. אין תחבורה ציבורית, אין תחושת ודאות. באכסניה בנצרת עברתי במשך עשר שנים חמש מלחמות - וכל אחת מהן הרסה אותי. כמעט חמש פעמים פשטתי את הרגל. כל מלחמה זה אסון. במלחמת לבנון השנייה, ב־2006, עמדנו ריקים לגמרי. הגדולים יכולים לספוג את זה. אנחנו הקטנים לא. כל מלחמה זה בומבה שחטפנו. עמוד ענן, עופרת יצוקה, צוק איתן. בין לבין ביבי והנאום שלו באו"ם על הפצצה האיראנית שהבריח תיירים, אינתיפאדת הסכינים.

"אבל הארנונה לא ירדה במלחמה, ולא השכירות, ועלות כוח העבודה עלתה, ונוספו דרישות רגולטוריות. דרשו מאיתנו נגישות לבעלי מוגבלויות. אני בעד, אבל זה עלה לנו הון. שר התיירות הנוכחי (יריב לוין - נ"ז) תומך בהטלת מס על מבקשי מקלט, מה שאומר ש־20% משכר העבודה שלהם מועבר לקרן מיוחדת, שתוחזר להם רק כשהם עוזבים את הארץ. אבל בינתיים הם צריכים לחיות, אז אני נאלץ לתת להם תוספת שכר.

"קשה מאוד לפתח כך תיירות. בעיר ערבית כמו נצרת, אחרי מלחמות לוקח לאוכלוסייה הישראלית המון זמן כדי לחזור. בשלב מסוים הבנתי שאם אני אנהל אכסנייה בתל־אביב, אוכל להביא מכאן יותר תיירים לנצרת. זה חלק מהמטרה שלנו, חלק מהחזון שלנו. אנחנו משנעים את התיירים באמצעות חברת הטיולים שלנו וכך מביאים תיירים בדרך עקיפה לכל הארץ. אנחנו מביאים אותם ליעד - אבל את המסלול הם עושים לבד".

ממלחמות סובלים כולם, יש לך הצעה מיוחדת לענף?

"שהמדינה תעזור יותר לעסקים הקטנים. אין לי בעיה שתמשיך לעשות מלחמות, אני רק מבקש רשת ביטחון בזמן מלחמה. כמו שלחקלאים יש קרן ביטוח ממשלתית שמפצה אותם על נזקי טבע, שגם לנו תהיה קרן פיצוי לנזקי מלחמות. כיום על נזקי מלחמה מקבלים פיצוי מהמדינה רק עסקים שנמצאים ליד הגבול, אבל כשיש מלחמה וגם אחריה, תיירים לא באים לישראל - וזה לא משנה אם המלון שלי ליד עזה או במרכז תל־אביב. מצוק איתן לקח שנתיים עד שחזרנו למספרים שהיו לנו קודם. אני אבא לשלושה ילדים. אם המלחמה הבאה תהיה יותר גרועה מצוק איתן ותימשך יותר - אני בוודאות אפשוט את הרגל. בגלל זה התיירות בארץ לא מתקדמת, כי כיזם פרטי, לא רציונלי להשקיע כאן. זה הגיוני שמלון וולדורף אסטוריה קיבל מהמדינה מענק להקמה ואני לא קיבלתי? באברהם הוסטל בתל־אביב השקענו 20 מיליון שקל".

פגשת פעם את שר התיירות?

"לא פגשתי אותו, ואין לי ציפיות מפוליטיקאים. רק תדאגו שלא אפשוט את הרגל. בעבר באתי למשרד התיירות עם הרעיון למתג את ג'יזוס טרייל, שביל ישו, כמוצר תיירותי. זה היה אחרי שעשיתי בדרום אמריקה את ה'אינקה טרייל'. אמרו לי: זה נוצרי מדי. הם לא מבינים בשיווק. אני לא צאצא של האינקה ובכל זאת עשיתי את אינקה טרייל. החוכמה זה לבנות סיפור. משרד התיירות רק הפריע לי. הוא טען שזו יוזמה שלו ונלחם בי ואיים לתבוע אותי על זכויות יוצרים. הפריע להם שיזם עצמאי מנכס מסלול, כי הם רצו לצאת בפרויקט שלהם. בסוף הגענו לפשרה בזכותו של אמיר הלוי, המנכ"ל הנוכחי של המשרד. לזכותו ייאמר שהוא אדם שמתחבר מצוין לחזון של תיירות עממית. הוא הצטרף אלינו לסיור אכסניות בברלין והבין את החשיבות של הנושא. לצערי, הוא לא הצליח לקדם את רשת הביטחון. זה פשוט לא במקום גבוה בסדר העדיפויות של המדינה".

ערסלים ושולחן ביליארד

הלינה בהוסטלים של ינון ושותפיו היא חוויה מיוחדת. בלובי הכניסה להוסטלים התל־אביבי והירושלמי אי אפשר לפספס את האווירה הצעירה והמגניבה. בביקור שערכנו בסניף הירושלמי ישבנו לאכול את ארוחת הבוקר הפשוטה לצד תיירת מדנמרק, צליין גרמני ומטייל יפני מבוגר, כשכולם כאחד קמו לשטוף את הכלים בסוף הארוחה. יש משהו באווירה המשוחררת שעוזר לפתוח בשיחה עם זרים גמורים ולשתף פרטים בחוויות מטיולים. לעומתם, המבנה העתיק של פאוזי עאזר בנצרת מספק חוויה אחרת, של דו־קיום ושל היסטוריה שפויה. כדי להיכנס לבניין הממוקם באחת מסמטאות השוק צריך להתכופף ולהיכנס דרך פשפש בדלת שמישהו התעקש שלא תוחלף, מה שהופף את גילוי החצר הפנימית, זו שבאה אחרי כאב הראש הקל של ההתכופפות, ללא פחות ממהפנטת.

המלונות שלכם מכוונים לתיירים שמוציאים פחות כסף.

"זה בדיוק היופי בתיירות שאנחנו מייצגים. זה חבר'ה שלא רוצים הכל כלול או מלון מהודר ומנוכר, אלא רוצים להתחבר לסביבה. אנחנו מפיגים להם את תחושת הבדידות. הם כן מוציאים כסף - הם הולכים לפאבים ולמסעדות, קונים בעסקים מקומיים, וההכנסות שהם משאירים מתפזרות בצורה מועילה יותר. הגדרת התרמילאים כיום מגוונת - חלקם יכולים לישון בתל־אביב בדיוויד אינטרקונטיננטל, וכשהם יגיעו לנצרת הם יישנו באכסניית פאוזי לשם החוויה. התיירים העצמאיים נחשבים לפלח שנמצא בצמיחה הגדולה ביותר בתחום התיירות בעולם. גם בארץ פלח התיירות העממית נמצא בצמיחה, אבל המדינה עדיין נוטה להתעלם ממנו ולהשקיע בקבוצות גדולות, כי זה קל יותר".

היום לרשות תרמילאי יש שפע של חדרים ב־Airbnb במחיר מוזל. למה שיעדיף אכסניה?

"מי שרוצה להסתגר בחדר לא מתאים לנו. אצלנו יש חוויה חברתית. באכסניה פוגשים אנשים, זוכים לחיי חברה, מבלים. יש לנו חדר אירוח גדול עם ספות, כורסאות, ערסלים, שולחן ביליארד, טלוויזיה ובר ארוך שבו מוכרים משקאות. גיל האורחים נע בין 18 ל־40, ו־20% הם ישראלים - משפחות או אנשי עסקים מהפריפריה שיש להם סידורים בעיר. אתמול אמר לי מישהו שבא מהצפון לסידורים וישן אצלנו: 'תודה, החזרת אותי לגיל 20'".

יש לך הצעת שיפור לתדמית של ישראל?

"כן. הכניסה והיציאה מהארץ דרך משטרת הגבולות היא מאוד קשה לקהל מסוים, ולא רק ערבים. מספיק שאתה טייל כהה עור עם ראסטות, מן הסתם הסיכוי שלך להיעצר לבדיקה הוא גבוה. התדמית של ביקורת הגבולות בעיניים זרות היא גרועה. צריך לדאוג שיתייחסו לאנשים יותר בכבוד".

תגובת משרד התיירות

הטענות, כפי שהובאו להתייחסות המשרד, מפתיעות, בייחוד לאור העבודה המשותפת של משרד התיירות עם מעוז ינון ושותפיו באברהם הוסטלס.

בשנים האחרונות משרד התיירות שם דגש מיוחד על פיתוח תיירות עממית בפריפריה, הן ברמת התשתיות והן ברמת השיווק ומוביל מהלכים חדשים בנושא. למשל, בהתאם לנוהל שפורסם, זכאים בתי מלון עממיים ברמה של 3 כוכבים ומטה (ובכלל זה גם הוסטלים) למענק מוגדל בשיעור של 33% מגובה ההשקעה. בנוסף, מפת העדיפויות הלאומית הורחבה כך שאין מגבלה גיאוגרפית לקבלת המענק. מעבר לכך, פורסם השבוע חוזר מנכ"ל בדבר מתן מענקים לעידוד יזמים בפריפריה: תושבי יו"ש, דרוזים וצ'רקסים בצפון, לרבות רמת הגולן, וליזמים מיישובי עזה ושדרות, להקמת מקומות אכסון עממיים (קמפינג, חדרי אירוח, חניוני קרוואנים וצימרים).

משרד התיירות השקיע מתקציבו לעידוד טיסות לאילת ובשנתיים האחרונות עלה מספר הטיסות מ־2־4 בשבוע לכ־50 טיסות שבועיות. בחורף הקרוב צפויים להגיע מעל 100 אלף תיירים לאילת בזכות הנוהל הזה, שהעלה את התפוסות בהוסטלים באילת ובמצפה רמון. במקביל החל המשרד בעבודה אסטרטגית לפיתוח מוצר תיירותי במדבר, בשיתוף כל הרשויות המקומיות והמועצות האזוריות וכלל הגופים באזור. בשנתיים האחרונות משווק משרד התיירות באירופה קמפיינים המופנים לתיירים עצמאיים, המהווים כיום כ־60% מהתיירות לישראל.

בכל הנוגע לדרך הבשורה בצפון, שביל ישו: עם כניסתו לתפקיד של המנכ"ל הנוכחי לפני כ־4 שנים, בוטלו ההליכים המשפטיים בנושא, והחל שיתוף פעולה פורה עם הוסטל אברהם. בערים תיירותיות דוגמת נצרת, היה מעוז ינון, ביחד עם יזמים נוספים בעיר, שותף למציאת פתרונות לסוגיות תיירותיות.

לגבי הטענה על הקושי לשרוד לאחר תקופות מלחמה: משרד התיירות כבר מיישם מסקנות שגיבש לאחר מבצע צוק איתן ונותן סל סיוע (ארגז כלים) לעסקי תיירות, הכולל, הנחה בארנונה, קרן שיפוצים, שימור עובדים ועוד. יזמי הוסטלים ניצלו גם הם נוהל זה. משרד התיירות ימשיך לעבוד בשיתוף פעולה פורה עם יזמים צעירים ויתמיד בעידודו את התיירות העממית בישראל מתוך הבנה כי יש צורך בגיוון והוזלת אפשרויות הלינה בישראל. •