yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    המוסף לשבת • 01.06.2017
    שדה המספרים הממשיים
    בן־דרור ימיני

    אין ספק בפופולריות של צמד המילים "הכיבוש משחית". שורה ארוכה של גופים, פעילים וכותבים טורחים ליצוק תוכן בסיסמה. ז'וזה סאראמאגו, חתן פרס נובל, טען בעבר שמה שקורה בפלסטין הוא פשע דומה למה שקרה באושוויץ. דווקא אושוויץ? הגרסה המתונה יותר מצדיקה את ההצעות לחרם, בטענות ל"דיכוי החינוך". זו הייתה הטענה, למשל, של פרופסור לורנס דוידסון, כדי להצדיק את תמיכתו בחרם. הגדיל לעשות יצחק לאור, כאשר כתב ש"תאי גזים אינם הדרך היחידה להשמיד עם, אפשר לעשות זאת באמצעות תמותת תינוקות גבוהה".

    יש אלפי התבטאויות ופרסומים מהסוג הזה, שמתארים את חיי הפלסטינים כגיהינום עלי אדמות, תחת מגף הקלגסים של הכיבוש הישראלי. חלק ניכר מהפרסומים מהזן הזה מיוצר על ידי ישראלים. חלקם אנשי זדון. אחרים, המתונים יותר, מסלפים כדי "לפקוח את עיני העולם" ולהציל את ישראל מעצמה. חלק גדול מהאירופאים, אגב, מאמינים לתיאורי הזוועה הללו. סקרים שונים מצביעים על כך שעשרות אחוזים מתושבי מדינות אירופה, לעיתים מדובר ברוב, מאמינים שמה שישראל עושה לפלסטינים דומה למה שהנאצים עשו ליהודים. תעמולת הזוועה מנצחת.

    היכן האמת? נתחיל בחינוך. האומנם רמיסת ההשכלה הגבוהה? ובכן, לפי עדותו של מי שהיה נשיא אוניברסיטת ביר־זית, גבי ברמאקי, "בשנת 1967 לא היה אפילו מוסד אחד להשכלה גבוהה ברצועת עזה ובגדה המערבית". נכון להיום, יש למעלה מ־50 מוסדות להשכלה גבוהה בשטחים. ויותר מכך, לפי מחקר שבוצע עבור הפלסטינים, המצב הוא אפילו טוב יותר: "לפלסטינים יש את השיעור הגבוה ביותר של בוגרי אוניברסיטאות בעולם הערבי". אם כך נראה "דיכוי שיטתי של החינוך", כדברי פרופסור דוידסון ושאר פרסומי הדמוניזציה, אז מדובר במעבר מ"פייק ניוז" ל"פייק אקדמי".

     

    את הטענה הקשה ביותר הציג לאור. האומנם מצאו הקלגסים הישראלים את הדרך לבצע השמדה בדרך מתוחכמת, על ידי העלאה דרמטית של שיעורי תמותת התינוקות? ובכן, לפי ד"ר וואיל ענאב מאוניברסיטת א־נג'אח, תמותת התינוקות ב־1967 עמדה על בין 152 ל־162 (לכל אלף תינוקות שנולדו). היא ירדה ל־132 בשנת 1974. והיא הגיעה לכ־53 עד 56 בשנת 1985. תמותת התינוקות המשיכה לרדת, והיא הגיעה, לפי נתוני הבנק העולמי, לפחות מ־30 בשנת 1993, כאשר נחתמו הסכמי אוסלו. היא המשיכה לרדת, ובזמן שלאור פירסם את הפייק־נתונים שלו, בשנת 2002, עמדה תמותת התינוקות על 25, ומאז היא ממשיכה לרדת, והיא הגיעה ל־18. הירידה החדה, בין 1976 ל־1993, הייתה תחת שלטון ישראלי ישיר. תחת הרשות הפלסטינית נמשכה הירידה, אם כי בקצב מתון יותר. למען הסר ספקות, תמותת התינוקות אצל הפלסטינים נמוכה בהרבה מהממוצע העולמי, שעומד על 31.7, ונמוכה באופן משמעותי מהממוצע בעולם הערבי, העומד על 28.

     

    מדוע פירסם לאור עלילת דם לכל דבר ועניין? אפשר להניח שמדובר באותו היגיון שלפיו ההתנגדות לכיבוש מעניקה היתר לכל שקר. רק לפני שבועות בודדים כתב מישהו בעיתון "הארץ" ש"שוברים שתיקה חייבים להיות שקרנים". למעשה, כל הדוברים מהזן הזה "חייבים לשקר". משום שאם יוצגו נתוני האמת, הם יהיו בבעיה.

     

    המהדרין מדברים אפילו על "ג'נוסייד". המתונים יותר, כמו נעם חיות, מבכירי "שוברים שתיקה", טען ש"חריג הוא מי שלא מוכן להרוג אזרחים". מכיוון שעשרות אלפי חיילים שירתו בשטחים, היה אפשר להסיק שעשרות אלפי פלסטינים נהרגו בגלל תאוות דם. ובכן, ב־50 שנות שליטה נהרגו בין 11 ל־12 אלף פלסטינים. רובם מחבלים או מעורבים. למעשה, זה הסכסוך שגובה את המספר הקטן ביותר של קורבנות. מדובר בפחות מהממוצע העולמי של הרוגי תאונות דרכים, והרבה פחות מקורבנות מעשי רצח ברוב הערים הגדולות בארה"ב. רק לשם השוואה, מדי שנה טובח טרור הג'יהאד בלמעלה מ־20 אלף בני אדם. זה לא כולל מלחמות.

     

    ובכלל, תוחלת החיים בקרב הפלסטינים עלתה מ־48.6 בשנת 1967 ל־73 (ולפי מקורות אחרים 75) בימים אלה. גם קצב גידול האוכלוסייה הוא מהגבוהים בעולם, והוא עומד, לפי נתוני הבנק העולמי ב־2015, על 2.9% בשנה, לעומת ממוצע עולמי של 1.2%, והממוצע בעולם הערבי שעומד על 2%. כאשר משלבים בין תמותת התינוקות הנמוכה, לאחוזי הילודה הגבוהים, ולעלייה בתוחלת החיים — אפשר לקרוא לתוצאה הזו הרבה דברים, אבל אין שם פגיעה המונית בפלסטינים, ובוודאי לא ג'נוסייד. למעשה, זו טענה כל כך מטורפת שכמו שאמר ג'ורג' אורוול, יש רעיונות שהם כל כך מטופשים, שרק אינטלקטואלים יכולים להעלות אותם.

     

    אפשר לגעת בעוד ועוד תחומים, שבהם ניתן לבצע בדיקה אובייקטיבית, ולגלות זינוק מדהים ב־50 השנים האחרונות. כך, למשל, בתחום המים. בשנת 1967 רק ארבעה מתוך 708 יישובים פלסטיניים היו מחוברים למים זורמים. נכון להיום, 643 יישובים מחוברים למים זורמים (97% מהאוכלוסייה). גם צריכת המים של הפלסטינים ממקורות טבעיים הלכה ועלתה, וצריכת המים של הישראלים הלכה וירדה (הישראלים עוברים, יותר ויותר, לשימוש במים מותפלים).  

     

    טענות אחרות במסגרת פסטיבל "הכיבוש משחית" הופכות את ישראל ליותר אלימה. לא נכון. "מדד האלימות הלאומי" מגלה שמאז שנת 2004 יש ירידה באלימות, ובהשוואה בינלאומית, נמצאת ישראל למטה מהאמצע במדד ה־OECD. כלומר, אין שום הוכחה לקשר כלשהו בין השליטה בשטחים לבין רמת האלימות בתוך ישראל. יש עלייה בשיח האלים ברשתות החברתיות, אבל מדובר בגידול פרא שמאפיין את כל המדינות הדמוקרטיות שבהן יש חופש ביטוי.  

    כך גם בנוגע לצווחות השבר על סוף הדמוקרטיה. ב"מדד הדמוקרטיה 2015" של המכון הישראלי לדמוקרטיה נקבע כהאי לישנא: "השיח הציבורי... והתחושה הרווחת שמצבה של הדמוקרטיה הישראלית מידרדר ובשפל המדרגה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בעיקר באמצעי התקשורת, הם כנראה לא לגמרי מדויקים לאור הממצאים הבינלאומיים ההשוואתיים".

     

    יובל שנים לשליטה הישראלית בשטחים, והנתונים מצביעים על כך שהפלסטינים דווקא זכו לזינוק אדיר. ברוב התחומים מצבם טוב יותר ממצבם של ערביי המדינות השכנות. כך שאת השקר על אושוויץ והדיכוי וההרג ההמוני צריך לנפץ. זה לא אומר שאין עוולות. זה לא אומר שאין מקום לביקורת, גם נוקבת, על פעולות מסוימות של ישראל. זה לא אומר שאין חוליגנים בשטחים, גם אם הם מיעוט קטן. זה לא אומר שצריך להצדיק את מפעל ההתנחלויות. וזה בוודאי לא אומר שצריך להנציח את הכיבוש, או שיש לצעוד בראש מורם לאסון ששמו מדינה אחת גדולה או דו־לאומית.

     

    זה רק אומר שצריך להפריך את השקרים בנוגע למה שקרה ב־50 השנים האחרונות לפלסטינים תחת שלטון ישראל. זה רק יקדם את הדיון בהסדר הראוי, גם לטובת הפלסטינים וגם לטובת ישראל. ¿

     

    bdyemini@gmail.com

     


    פרסום ראשון: 01.06.17 , 17:37
    yed660100