תלמיד צעיר חולף על פני מפת העולם התלויה על קיר בבית הספר התיכון בו הוא לומד.

מתוך סקרנות ועניין גיאוגרפי הוא בוחן את המפה ומגלה דבר מה בה שמטריד את מנוחתו: שמה של מדינת ישראל נעלם, ותחתיה הופיע שם אחר: ״פלסטין״ לכל האורך. היות והדבר לא נראה צודק וראוי בעיניו, הוא מחליט לפעול ופונה לחבר, אשר אביו ממלא תפקיד במנהל החינוך המקומי. יומיים לאחר מכן המפה מוסרת אחר כבוד.

מקרים כאלו אינם נשמעים תלושים מן המציאות, בוודאי לאלו הנחשפים תדיר לפעילות אנטי ישראלית בזירה הציבורית (בין אם זדונית או ״בתום לב״). יחד עם זאת, המקרה המתואר לא התרחש בשיקגו או בסן פרנסיסקו. לא מדובר היה בעוד ״טעות״ של סוכנויות הידיעות או של CNN. הפעם, מדובר היה בבית ספר תיכון בעיר אום אל-פחם שבמדינת ישראל ושמו של התלמיד יחיא מחאמיד.

יחיא הוא בחור צעיר ומרשים, אשר יכולתו להתבטא ברהיטות מרתקת את שומעיו. המקרה המתואר התרחש לפני מספר שנים, כאשר עדיין היה תלמיד תיכון, אולם מאז תודעתו הפוליטית והחברתית התפתחה וכך גם פעילותו החינוכית למען מדינת ישראל, מדינה אשר את אזרחותה הוא נושא בגאווה.

יחיא במסע הסברה. "הכרת הטוב"

בכדי להבין את עוצמת הסיפור, חשוב לזכור גם כי העיר אום אל-פחם נחשבת למרכז של התנועה האסלאמית וראש העירייה הוא איש התנועה. כך גם הייתה העיר אחד המוקדים של אירועי אוקטובר 2000, כאשר בראשה עמד שיח׳ ראא׳ד סלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, אשר אף הורשע וריצה מאסר בגין עבירות של הסתה. בעולם מלא בלבול ולעיתים חוסר יכולת בסיסית להבחין בין טוב ורע, יחיא הוא משב רוח רענן.

לפני מספר חודשים, כפי שתוכלו לראות בקטע הוידאו למטה, יצא יחיא כחבר במשלחת מטעם ארגון החינוך StandWithUs לקמפוסים בדרום אפריקה בכדי לעשות נפשות לישראל בזירה קשה המהווה קרקע פורייה במיוחד לתנועת החרמות האנטישמית כנגד הרעיון הציוני (זוכרים את ״ועידת דרבן״ הידועה לשמצה?). שם, אל מול קהל עוין – על סף האלים – עמד יחיא בעוז ופרש את משנתו לשלום, לסובלנות, לחינוך. המציאות של אדם המביט על סביבתו ומבקש לעצמו נתיב שונה היא מציאות ייחודית: כזו הדורשת חשיבה ביקורתית, יצירתיות והרבה אומץ. יחיא עצמו עמד בפני איומים של ממש על חייו, ולמרות הכל הוא חדור אמונה ביכולתו לשנות והוא מקרין עוצמה זו על כל סביבתו.

יחיא במשלחת מטעם ארגון החינוך StandWithUs לקמפוסים בדרום אפריקה 

כששואלים את יחיא מהם הגורמים שהביאו אותו לבחור בדרך הזו, הוא מחייך בביישנות ומשיב: ״הכרת הטוב״. ״אני אזרח מדינת ישראל״ הוא מסביר ״וככזה אני יכול להעריך את הטוב שסביבי, בוודאי בהשוואה לגורלם של עמים אחרים במזרח התיכון ולמרות שגם מדינת ישראל אינה נקייה מבעיות ואתגרים, היא בוודאי לא השטן שאחרים מבקשים לצייר״. הוא מספר על ילדותו, בראשית שנות ה-2000, ומקרה מיוחד הזכור לו כאשר אימו שבה מביקור בקניון בעיר עפולה, שם הייתה בדיוק כאשר התרחש במקום פיגוע התאבדות במהלך האינתיפאדה השנייה. ״פתאום הבנתי״ הוא מספר ״שהרוע יכול לפגוע בכולנו, והאש אינה מבחינה בין דם לדם, בין דת לדת. יכולתי לאבד את אימא״.

יחיא עובד כיום כמחנך בסניף ישראל של ארגון StandWithUs וככזה ממשיך לפעול למען סבלנות וסובלנות, למען קידום הבנה וידע תוך טיפוח מנהיגות המחר – היום! למען עתיד טוב יותר.

גיבור, כבר אמרנו?