10 דברים שלא כדאי לפספס במרקש
למרקש יש הרבה יותר להציע מהשתטחות על קברי צדיקים וטיולי שורשים: האוכל, השווקים, המוסיקה, פסטיבלי אמנות, השילוב המיוחד של ישן וחדש והאווירה המתונה שנדירה כל כך במדינה מוסלמית
אדם חושב שכבר ראה הכל, אבל אז שמים לו מגש על הראש. ופינג'אן. ונר. וכוסות. עם תה. הבראד - ככה קוראים לבית הקפה שהונח עלי בהפתעה - הוא קיצוני, מקסים וחד פעמי, פחות או יותר כמו מרקש עצמה. בשביל אורח מערבי העיר הזו היא מתקפה על כל החושים: ממוקמת למרגלות הרי האטלס שפסגותיהם מושלגות, אבל גם נושקת למדבר סהרה. יחד עם השמים הכחולים מדי, הדקלים הירוקים מדי והבתים שכולם צבועים ורוד (לכן היא מכונה לפעמים "העיר האדומה"), התחושה היא שמישהו השתולל עם הפוטושופ.
בשנים האחרונות הפכה מרקש ליעד פופולרי בקרב ישראלים יוצאי מרוקו שחוזרים אליה למסע שורשים. אחרים מגיעים אליה כדי להשתטח על מגוון קברי צדיקים. אבל למרקש יש הרבה יותר מזה להציע: האוכל, השווקים, המוזיקה, פסטיבלי אמנות שונים – מקולנוע ועד אופנה – השילוב המטורלל של ישן וחדש, והאווירה המתונה שנדירה כל כך במדינה מוסלמית; כל אלה הופכים אותה לאחד היעדים הנחשקים בצפון אפריקה.
1. רגע לפני שנכנסים: חשוב לדעת
לפני שנוסעים, כמה נ"צ הכרחיים: ראשית, אין כיום טיסה ישירה מישראל למרוקו, מה שמצריך עצירת ביניים קצרה ביעדים שונים באירופה. שנית, צריך לקחת בחשבון שהכניסה של ישראלים למרוקו מותרת רק בקבוצה של מעל 15 איש. מי שמטפל בנושא, כמו גם בוויזות השהייה, הם משרדי הנסיעות. אופציה אחרת להגיע היא נופש מאורגן דוגמת זה שמציע "קלאב־מד" המקומי (ראו מסגרת) בעונת החגים הקרובה. כך או כך, השפע בעיר יגרום לכל אחד לרצות ללכת בה לאיבוד. הנה כמה אטרקציות שלא כדאי לפספס:
2. גני מז'ורל (Majorelle): שושני מים ואיב סן לורן
עצירת חובה לכל חובב אופנה או עיצוב, אבל ילדים ייהנו פה לא פחות. מי שעיצב את הגן הבוטני היה הצרפתי ז'אק מז'ורל, שהפך אותו לדבר שהכי קרוב לגן עדן, כולל מאות צמחים נדירים, בריכות עם שושנות מים, עשרות סוגי ציפורים וקקטוסים בכל גודל וצורה. מעצב האופנה הצרפתי איב סן לורן התאהב במקום ובנה שם וילה שהפכה לבית הקיט שלו. הקבר שלו, שנמצא במרכז הגן, הוא מקום עלייה לרגל לפאשניסטות, שיתעלפו בקרוב כשישמעו שלפי פרסומים מקומיים, "מוזיאון YSL", המוקדש לאוסף הבגדים, הרישומים והאביזרים של סן לורן, ייפתח במרקש בסתיו.
מהגן עצמו אפשר בהחלט להמשיך למוזיאון האמנות האיסלאמית הסמוך, המלא בציורים, בתכשיטים ובשטיחים, או לחנות הספרים האופנתית בכניסה למתחם.
ואם כבר סטייל, אל תוותרו על מלון "לה־ממוניה" שאירח בעבר שועי עולם דוגמת וינסטון צ'רצ'יל. הוא בנוי בסגנון מרוקאי, כולל עיטורי ערבסקות בסגנון האדריכלות הברברית והאנדלוסית, ומתהדר בבריכה מרשימה. מומלץ להגיע למקום בשעות אחר הצהריים, לבושים היטב – אסור להיכנס למקום עם ג'ינס וסניקרס – לשתות דרינק ולהרגיש עשירים לרגע.
3. המלאח: המקום של היהודים
הרובע היהודי במרקש אוכלס במאה ה־19 בגדולה שבקהילות מרוקו, אבל היום נותרו בו כ־150 יהודים. בשנים האחרונות המלך מוחמד השישי נותן מימון מלא לשימור בתי - הכנסת ובתי - העלמין היהודיים. בשנה האחרונה המלאח עצמו שופץ והשלטונות החזירו את שמות הרחובות היהודיים.
ענת לוי כהן, מדריכת טיולים למרוקו שהתלוותה אלינו: "מומלץ לבקר בבית - הכנסת היהודי "אל־עזמה", הנמצא במלאח היהודי. כל מרוקאי שתשאלו ידריך אתכם כיצד להגיע. בית - הכנסת שופץ לאחרונה על ידי יהודי יקר שמשחזר מכספו את העבר של יהדות מרקש". בתוך המלאח יש בתי יהודים ששופצו והפכו לריאדים (מלונות בוטיק עם גינה פנימית). מאחורי כל דלת מתגלה פלא עיצובי. ממליצה בחום לדפוק באחת הדלתות ולהיכנס ולראות את הבתים ששופצו.
4. ג'מאע אל־פְנא: קרקס אחד גדול
לקראת הערב, הכיכר העצומה הזו נגדשת במקומיים שבאים לעשות גוד טיים. מה אין שם: מגדת עתידות, קוראת בקלפים, הצגות משונות, בולעי אש, מתופפים, קוראות בכף היד, להטוטנים, מספרי סיפורים, ואפילו אדם שמנגן לנחש, באווירת אלף לילה בלילה. הצפיפות גדולה, כך שמי שחרד לארנק שלו, ייתארגן מראש. חלק מהנגנים עלולים לזעום אם תעמדו לצפות ולא תשלמו בסוף; אחריי דלק גבר לבוש כאישה פלוס שפם סמכותי. בהזדמנות אחרת גיליתי קוף על הכתף. קורה.
לתשומת לבכם: הסנסורים המרוקאים מזהים ישראלים מיד. בדרך כלל זה נגמר בצעקות "מכבי חיפה" ושלל אימרות מסרטי בורקס. לא משהו מאיים, אבל גם לא תשומת לב שתרצו למשוך לאורך זמן.
מי שמעוניין לנוח רגע מהאינטנסיביות, מוזמן להתיישב באחד מבתי הקפה המקיפים את הכיכר ולהציץ באדנות קולוניאליסטית על המתרחש. אחד המיתולוגיים הוא "Café du Grand Balcon", שמספק נקודת תצפית מצוינת על הקרקס הזה. מאחורי הכיכר נמצאים דוכני אוכל הרחוב שאסור לפסוח עליהם.
5. אוכל רחוב: משיפודים ועד טאג'ינים
כל דרך להקיף את הנושא כולו תסתיים בכישלון. המטבח המרוקאי נחשב לאחד העשירים והמורכבים בעולם. במרקש יש לא מעט מסעדות מצוינות, אבל האופציה הזולה והטובה ביותר להכיר את המטבח המקומי (בתנאי שאתם לא חוששים לאכול ברחוב, כן?) היא בדוכני האוכל בג'מאע אל־פנא. הרבה ישראלים מוותרים על החוויה מחשש לחוסר היגיינה, אבל גם אם אתם חוששים, שווה לעבור את המחסום הפסיכולוגי: כמות האנשים שעוברים בדוכנים האלו בערב אחד מבטיחה שמה שתאכלו יהיה נקי לא פחות מאשר בארץ.
מה אוכלים? שיפודים מכל החיות וכל הטוב שבטבע, שניצלים על מנגלים קטנים שנדחסים לתוך פראנה (לחם מקומי) או פיתה. לאמיצים מומלץ לחפש דוכן שמציג ראשי כבש. לא להיבהל מהפרזנטציה: מגישים שם פראנות שממלאים בבשר טלה בטעם גן עדן. עוד מעדנים מקומיים ששווה לטעום הם תבשילי טאג'ין שונים.
המחירים נהדרים לתייר ישראלי: פיתה עם נקניקיות מרגז ופלפל חריף בגריל, למשל, תעלה לכם כ־20 דירהם, פחות מ־10 שקלים. ארוחה על האש לחמישה זללנים שהזמינו יותר מדי – פלוס רמאות מקומית – תעלה 800 דירהם, כ־250 שקל. לוי כהן ממליצה לאכול בדוכן מספר 31. "בדוכן הזה מכינים נקניקיות מרגז ובשר כבש טחון הכי טעים שיש בכל הכיכר, במחיר של 12 דירהם למנה (4 שקלים)".
והכי כיף זה לדלג בין הדוכנים עד למצב של שאט דאון. או לעצור בדוכן של תה הנענע. שימו לב: דוכני האוכל נפתחים רק בערב, בסביבות 20:00 ועד אחרי חצות.
6. שופינג בשוק: לכו לאיבוד
במהלך היום ג'מאע אל־פנא לובשת צביון סולידי, והיא משמשת תחנת תדלוק לשתיית מיצי פירות או קפה בדרך לאטרקציה האמיתית: השוק. או במרוקאית: סוק (souk). מדובר בחתיכת מבוך של סימטאות, שקל וכיף ללכת בהן לאיבוד. השוק מחולק לאזורים שונים, למשל שוק לתבלינים ולפירות יבשים, חלק אחר לדברי עור ואחר לתכשיטים. לוי כהן: "לקניית שטיחים, כפתנים ושאר מוצרים אני ממליצה להיכנס לעומק השוק. ככל שנכנסים לעומק, המחירים יורדים וההיצע גדל". בתווך תמצאו את כל מה שאתם לא צריכים: נעליים מחודדות, כפתנים רקומים, מנורות מפלצתיות ואינספור מזכרות חמודות. קל וכיף לבזבז שם כסף, אבל מילת המפתח היא להתמקח. הנה כמה המלצות שאסור לפספס:
7. תבלינים ונעליים: כל המבחר שבעולם
מרוקו היא ה־מקום ב־ה' הידיעה לקנות בו תבלינים. הדוכנים המקומיים מתפקעים מתוצרת שתסחרר כל חובב מזון: זיתים מכל הסוגים והמינים, לימונים משומרים וערימות של תבלינים כולל גולת הכותרת, זעפרן, כמו גם הגאווה של מרוקו, שמן ארגן. לוי כהן: "על איכות התבלינים בשווקים הפתוחים לא הייתי ממליצה. חנות מוצלחת היא זו של חסן פילאלי – מול קברי הסעדנים ברחוב דה לה־קסבה 57. שם יש צמחי מרפא, משחות, תבלינים, כולל זעפרן, צבעים טבעיים לציור ועוד. במקום נערכת הדרכה על התבלינים וצמחי המרפא בכל השפות, כולל בעברית".
חנות נוספת שמפורסמת בתוצרת שלה היא "אל־אדריסי" באזור ה"מדינה", שם רכשנו שמן ארגן, "ראס אל חנות", הל, זעפרן ועוד. השירות סבלני והבעלים חייכן ודובר אנגלית סבירה. כתובת: 10 Souk Bradia Sabaghine - El Edrissi Epices.
נעליים: מחודדות, עגולות, רקומות, מבריקות – אין נעליים שלא תמצאו בשוק הזה. החנות הזו באזור המדינה היא אחת המגוונות שביניהן, וכוללת גם מידות לילדים ומוכרים יעילים יחסית: Babouches Stall 30, Souk Smata
8. שופינג מחוץ לשוק: יוקרתי ולא יקר
מי שמאס באקזוטיקה מוזמן להגיע לקניון מודרני יותר, "Menara" (כתובתו: Av Mohammed VI ). לוי כהן: "ממליצה ללכת ל־"Gueliz", האזור החדש של העיר, שם ניתן להסתובב במדרחוב מקסים עם חנויות מותגים כמו לואי ויטון, פראדה, אדידס, זארה, נייק ועוד, לחוש כמו בעיר אירופית לחלוטין, עם מחירים נמוכים באופן משמעותי מהארץ".
מול גני מז'ורל, בצד השני של הכביש, ישנה שורת חנויות עיצוב ואופנה אולטרה־טרנדיות שמציגות פריטים של מעצבי אופנה מקומיים, לצד אמנות מסורתית. לא זול יחסית לשווקים המקומיים, אבל הגון לגמרי במונחים ישראליים.
9. לילה ומסעדות: אלכוהול וגם טבעוני
למרות שמרוקו היא מדינה מוסלמית, אלכוהול הוא חלק מסגנון החיים, בטח של בליינים, והתחושה היא נינוחה גם לקהילה הגאה. במרקש אין תרבות של ברים. מה שיש זה מסעדות שמתפקדות גם כמעין לאונג'. בעיר שלל מסעדות מעוצבות להפליא. למשל "Comptoir Darna", היכל מרוקאי שמאוכלס במקומיים עם כסף ובתיירים מעודכנים. הקונספט הוא מה שקוראים אצלנו בר־מסעדה, בעיקר כשהלהקה עם התרבושים מתחילה לנגן, או כשרקדנית הבטן מניחה לך פמוט על הראש. אבל אז מגיע האוכל: סלטים מרוקאים ריחניים מוגשים במעין מגדל צלחות, והפסטייה המקומית נהדרת. אנשים מסביב אכלו טאג'ינים בתאווה, אבל אם אתם שוקלים להמשיך את הערב, עדיף שתוותרו על ארוחה כבדה: בקומה השנייה יש בר וישיבה חופשית, שמפוצץ במקומיים שרוקדים. מי שממש מתעקש על קלאבינג מוזמן לבדוק את התיאטרו. מסעדה מומלצת נוספת היא "Azar" המגה־טרנדית. זו מסעדה לבנונית עם אוכל מדהים, ולא פחות, קהל יפה וקוקטיילים מוקפדים. ארצי יפרח, מעצב אופנה ישראלי שחי כבר כמה שנים במרקש, ממליץ גם על "בו־זין", מסעדה מצליחה שהופכת גם היא למועדון לילה, ועל "נומאד", שמגישה פרשנות מודרנית לאוכל מרוקאי. לטבעונים הוא ממליץ לחפש את מסעדת "La Famille" האופנתית באזור המדינה.
הכותבת הייתה אורחת חברת קלאב מד וחזרה עם קצת יותר מדי גלביות
