שתף קטע נבחר

לשמור כל פיסת זכרון

מענית שלזינגר, המתמחה בטיפול בהורים בישראל לילדים שגרים רחוק, עם סדרת כתבות מרתקת, על הדרכים לטפל בהורים המזדקנים גם כשאנחנו מעבר לים

"לא זכרתי איפה החניתי את האוטו. יצאתי מהחנות, הסתובבתי ברחובות, חזרתי שוב ושוב לחפש אותו ולא הצלחתי לזכור איפה חניתי. כלום לא נראה לי מוכר יותר. נהיה חם והרגשתי מבולבל. לא ידעתי מה לעשות, אז פשוט עליתי על אוטובוס וחזרתי הביתה". כך סיפר עמוס בקול כבוי לבנו יוגב, שהקשיב בצידו השני של הטלפון. עמוס מעולם לא התבייש ככה בעצמו. חלש זו לא מילה שהיתה לו בכלל בלקסיקון, ופתאום ככה הוא מרגיש - חלש וחסר אונים.

 

כל השנים ששירת כאיש קבע לימדו את עמוס להיות חזק ועצמאי. תמיד הוא הוביל אנשים אחרים, תמיד ניהל והנהיג. החיילים שלו הסתכלו עליו בהערצה והלכו אחריו בעיניים עצומות. זיכרונו הפנומנלי סלל לו את הדרך בתפקידיו השונים בצבא, אבל בעיקר סלל את הדרך לליבם של אנשים. המוח שלו היה כמו מחשב. הוא זכר את שמות ההורים והאחים של חייליו, ידע היכן כל אחד מהם מתגורר ומה הוא אוהב לאכול. כל פרט מידע נקלט אצלו ונשלף ברגע הנכון. כך גרם לכל מי ששירת לצידו, להרגיש חשוב ומיוחד.

 

יוגב, הבן של עמוס, התקשר אלי יום למחרת מלונדון. הוא גר כבר שנים בפרבר קטן מחוץ לעיר יחד עם משפחתו."אני לא יודע מה עובר על אבא”, הוא אמר לי,"אבל אני מרגיש שזה מרסק אותו. אבא כבר לא זוכר טוב כמו פעם, בחלק מהשיחות הוא מתבלבל ביני לבין מיכאל אחי הקטן. הוא שוכח תורים לרופא ולפעמים אני מרגיש שהוא הולך ודועך. הוא כבר בן שמונים, את יודעת... אבל בגלל שהוא לא רגיל לקבל עזרה או להיות חלש, הוא כל הזמן מנסה להסתיר ולא מספר לי את הכל. ואני רחוק ממנו, אני לא יודע מה באמת עובר עליו".

 

 

הסברתי ליוגב שלאבא יש כנראה דמנציה, תופעה מאוד מוכרת בקרב בני הגיל השלישי ושחשוב שרופא יבדוק אותו בהקדם. הפרעה בזיכרון היא התופעה האופיינית ביותר אצל אנשים הסובלים מדמנציה, ובחלק מהמקרים מתלווה להפרעה, גם ירידה ביכולת השיפוט או בכישורי השפה, למשל נטייה לשכוח שמות של אנשים קרובים או נטייה להתבלבל בשכיחות גבוהה. "השלבים הראשונים של דמנציה”, הסברתי ליוגב,"הם השלבים המבלבלים ביותר והקשים ביותר לטיפול, מכיוון שעל פניו, ההורה עדיין מנהל את עניניו רוב הזמן בסדר, אך הוא אינו מודע לחלוטין לירידה בתפקוד ולסכנות האורבות לו בשל הדמנציה".

 

גם יוגב וגם אחיו מיכאל לא התגוררו שנים ארוכות בארץ. הידיעה שאבא חזק ויכול להסתדר לבד ליוותה גם אותם כל השנים והשינוי בתפקוד שלו הדאיג מאוד את שני האחים. בשיחת סקייפ משותפת החלטנו שאני והצוות שלי נדאג ונלווה את עמוס פה בארץ, ונעדכן אותם בשיחות שבועיות בסקייפ. "אבא איש קשה. הוא איש צבא קשוח ולפעמים אפילו בוטה. את בטוחה שתסתדרי?"שאל מיכאל בחשש. “אל תדאגו”, הרגעתי את האחים,"לדאוג לאבא שלכם - זה המקצוע שלנו".

 

מהפגישה הראשונה שלי עם עמוס, היתה כימיה נהדרת והתחלנו ללוות אותו בליווי חודשי. התחלנו בדברים קטנים בביקורי הבית שעשינו אצלו, כמו מעקב אחר התזונה שלו, אחר התרופות, אחר החשבונות ואפילו תזכורות לתורים לרופא. עמוס חיכה למפגשים הללו, היינו יושבים עם כוס קפה שחור חזק במרפסת והוא היה מספר בגאווה את סיפוריו מימי הצבא העליזים.

 

עם הזמן וההידרדרות במצבו הרפואי, כבר לא היה פשוט לעמוס לצאת מהבית ולהגיע למרפאה והיה צורך להעביר אותו מרופא המשפחה, לטיפול בבית. דאגנו לו למטפל שגר איתו ועזר לנו לדאוג לעמוס, בצורה הטובה ביותר. פגשנו את עמוס והמטפל שלו מדי שבוע והתעדכנו כמעט מידי יום במצבו. ובתום כל ביקור, שוחחתי עם יוגב ומיכאל לשיחת עדכון, בדיוק כמו שהבטחתי.

 

"ההחלטה הכי טובה שעשינו, זה לקחת אתכם”, אמר לי יוגב בשיחתנו האחרונה בסקייפ, ”ההבנה הזו, שלכל דבר הכי קטן הנוגע לאבא, יש כתובת, זה הדבר הכי מרגיע ומחמם את הלב שאפשר לבקש. אני יודע שאבא כבר לא זוכר הרבה, אבל אני יודע שאתכם - הוא זוכר”.

 

מענית שלזינגר, בעלים ומנכ"ל Maanit-Care, ניהול טיפול אישי לגיל השלישי, המתמחה בטיפול בהורים בישראל לילדים שגרים רחוק.

בעלת BA בעבודה סוציאלית ותואר שני MBA במנהל עסקים וניסיון של 20שנה בטיפול ועבודה עם בני הגיל השלישי. אתם מוזמנים ליצור איתי קשר דרך אתר מענית קייר: www.maanit-care.co.il

בסקייפ או במייל: office@maanit-care.co.il

 

 

** שמות הלקוחות בדויים והפרטים המלאים שונו, בכדי לא לפגוע בפרטיותם.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
"אני רחוק ממנו, אני לא יודע מה עובר עליו".
צילום: shutterstock
מומלצים