קבלו את המנצחים בהישרדות
לגמר הפיינל־פור עלו שתי קבוצות שהשאירו את המאמנים שלהם ולא בחנו אם הם טובים מספיק אחרי כל משחק ותוצאתו. פיאניג'אני ורחימי שרדו את כל העונה והם במרחק 40 דקות מאליפות
בספורט העולמי בכלל ובישראלי בפרט, ידועה הקלישאה "שאתה טוב כמו המשחק האחרון שלך". אפשר להתווכח אם האמירה הזו נכונה מבחינת ניהול וקבלת החלטות בקבוצת ספורט, אבל המציאות מוכיחה שהיא זו שקובעת את המציאות היום-יומית ואת שיקולי הדעת של הנהלות. יותר מזה, תפיסת עולם זו משפיעה מאוד על מעמד המאמנים בארץ ועל תוחלת החיים שלהם בקבוצה.
עם זאת, זהות העולות לגמר הפיינל פור מלמדות משהו אחר. לגמר עלו שתי קבוצות שהשאירו את המאמנים שלהם לאורך כל העונה ולא בחנו האם הם טובים מספיק אחרי כל משחק ותוצאתו. יהיו השיקולים אשר יהיו, בסופו של דבר, להשארתם של המאמנים בעמדותיהם, עובדתית הם "שרדו" את כל העונה והביאו את קבוצותיהם למרחק 40 דקות מהתואר.
(צילום: אורן אהרוני)
אחד הסיפורים המרתקים של הספורט האמריקאי הוא דרך הניהול של קבוצת הבייסבול אוקלנד אייס על ידי המנכ"ל בילי בין. הסיפור תואר בספר שהפך מאוחר יותר לסרט Moneyball. בעיני, זהו סרט חובה לכל אוהד ספורט, למרות שהוא עוסק בבייסבול. יותר מזה, זהו סרט חובה לכל מי שעוסק בניהול ספורט. אחסוך את הספוילר למי שלא ראה ואת החפירות למי שכן, אבל אתמקד בסצינה שבעיני היא המוקד של הסרט. בילי בין מוזמן לשיחת אמצע עונה אצל הבעלים. באותה נקודת זמן הקבוצה במאזן שלילי ויש דיבורים מסביב על פיטורי בילי בין. אבל באותה שיחה בילי בין מסביר לבעלים על הדרך החדשה (או המילה המגונה במחוזותינו "תהליך") ועל ההערכות שלהם על ביצועי הקבוצה ביחס לנקודת הזמן והחשוב מכל, את האמונה והביטחון ב"צדקת הדרך". בסופו של דבר, כך אני מעריך, זה מה שגורם לבעלים להמשיך לתת אמון בדרך, שמוכיחה את עצמה עד לסוף העונה (כולל קביעת שיא לרצף ניצחונות בעונה של קבוצת בייסבול).
אחת התכונות החשובות ביותר שצריכים בעלים, יושבי ראש, מנהלים ומאמנים של קבוצות ספורט היא סבילות לעמימות – היכולת של אדם להתמודד עם חוסר ודאות. אין לי כוונה להכנס לעומק בעניין, אבל אתן דוגמה מהגדול מכולם, ז'ליקו אוברדוביץ'. בגמר היורוליג בשנה שעברה הקבוצה שלו פיגרה במינוס 21 לקראת סוף הרבע השלישי. מסביב כבר כולם הכתירו את צסק"א למנצחת (נכון שהיא ניצחה בסופו של דבר בהארכה). וז'ליקו? הוא בשלו. מבחינתו, הוא שידר לסביבתו שהוא בשליטה והקבוצה שלו חוזרת. אז אפשר לייחס את זה ללוזריות של שחקני צסק"א, או להתעלות של שחקניו, אבל, בסופו של דבר, "רוח המפקד" שלו ששידרה שליטה במצב, החזירה את קבוצתו למצב שבו הצליחה לכפות הארכה.
אז אם נחזור למחוזתינו, נראה שבסופו של דבר, הקבוצות שהצליחו לתת אמון בדרך של המאמן לאורך עונה שלמה ושרדו את דרך החתחתים של הפסדים וירידה ביכולת במהלך העונה, הן אלה שהגיעו בסופו של דבר לבאר. במקרה של ירושלים זה אפילו חזק יותר - היא הצליחה לשמור על שלד הסגל, שהתחיל את העונה (למרות תחנת הרכבת של הזרים שעברו בה). אז יכול להיות שזה נכון ש"אתה טוב כמו המשחק האחרון שלך", אבל, נראה לי, שדווקא קלישאת הפוקר תופסת פה יותר - "את הכסף סופרים במדרגות".
*הכותב הוא דוקטורנט בתחום של מנהיגות של מאמני ספורט ומייעץ לקבוצות ומאמנים.
לפנייה לכתב/ת 
עופר רחימי
צילום: אלעד גרשגורן
מומלצים
