שתף קטע נבחר

פסטיבל מוזיקה עם בן הזוג? אין כיף מזה

עונת הפסטיבלים החלה, וזאת ההזדמנות שלכם לקחת את בן הזוג ולהזמין לעצמכם כרטיסים. נועה בנוש, חובבת פסטיבלי מוזיקה ותיקה, מסבירה מדוע מדובר בחוויה זוגית ממכרת במיוחד

"את בארץ, נועה? מה קרה שאת לא בחו"ל?" מברכת מרינה את פניי בכניסה לחדר הכושר, בכל פעם ופעם שאני מגיעה. המשפט הזה בהתחלה היה מפריע לי, בהמשך הוא הותיר אותי שוות נפש, ובסופו של דבר התחבב עליי עד מאד. אני אוהבת לנסוע לחו"ל, מודה ומתוודה, ואני לא חושבת שאני צריכה להתבייש בזה. לא שההבנה הזאת עוזרת לי באיזו צורה.

 

אבותיי התקיימו על קליפות תפוחי אדמה בגטו ובמחנות, וכל זאת בשביל שנכדתם תפזר כמה מאות דולרים על כרטיס טיסה ללונדון? רק המחשבה הזאת ממלאת אותי בושה, והבושה משלחת אותי כאיילה קלת רגליים אל עבר אוקספורד סטריט, וכאיילה אני מוצאת את עצמי מסתנוורת מאורן הבוהק של החנויות. "גטו לודז', טרנסניסטריה, ברגן-בלזן", אני ממלמלת לעצמי הלוך ושוב, עד שרגליי משיבות לעצמן את כושר התנועה ופוסעות לעבר קיבוץ הגלויות של תל אביב ודמשק, או "פריימרק" כפי שמכנים אותו המקומיים, כדי למרק את מצפוני בג'ינס בשישה פאונד.

 

כן, אני אוהבת לנסוע כמו שאני אוהבת מוזיקה, כך שהחיבור בין שני התחביבים היה מתבקש. פרק הזמן הקצר ביותר, אגב, הוא מהרגע שאני אומרת "אז אולי ניסע לפסטיבל מוזקה?" ועד שיש לי כרטיסי כניסה לפסטיבל, כרטיסי טיסה ומלון. פעם אחת תזמנתי שעתיים מישראל ל"פרימוורה סאונד" שבברצלונה, מהר-מהר לפני שהבושה תשתלט. חבל שאת שאר ההחלטות בחיים אני לא מבצעת בכזו מהירות. מצד שני, בשביל מה לבזבז נחישות, אסרטיביות ויעילות על תחומים חסרי חשיבות כמו עבודה או לימודים? חשוב לעשות תעדוף בחיים.

חשוב לעשות תעדוף בחיים. נועה בנוש בפסטיבל מוזיקה (צילום: אוסף משפחתי) (צילום: אוסף משפחתי)
חשוב לעשות תעדוף בחיים. נועה בנוש בפסטיבל מוזיקה(צילום: אוסף משפחתי)

האם יתכן שהתחתנתי עם מוזיקאי והתחלתי לעבוד בתחום רק כדי שיהיה לי תירוץ טוב לנסוע לפסטיבלים של הופעות בחו"ל? ובכן, לא הייתי פוסלת את הרעיון הזה על הסף. כובד משקלן של קליפות תפוחי האדמה על כתפיי הולך ופוחת בעודנו מנתחים לעייפה את אשר מתרחש על הבמה. מדסקסים על הסאונד, על ההבדל בין הביצוע החי לאלבומים המוקלטים, על הקשר עם הקהל ועל השילוב של כלי הנגינה עם האפקטים האלקטרונים.

 

האשליה המתוקה התנפצה בפעם השלישית שנסענו יחד לפסטיבל מוזיקה בברצלונה. "את יודעת נועה", הוא אחז בזרועי ברכות, "אפשר לנסוע לברצלונה סתם ככה. לא חייבים לנסוע דווקא לפסטיבל". לעזאזל, סודי נתגלה, הרהרתי בלב, ולא היה מנוס אלא להציע פסטיבל מוזיקה בבלגיה בשנה שלאחר מכן.

 

נסיעה לפסטיבל מוזיקה עם בן זוג טומנת בחובה לא מעט יתרונות: הוא מגן עליי בחירוף נפש ולא נותן לאיש לעקוף אותי אחרי שעמדתי במשך שלוש שעות כדי לתפוס מקום בשורה הראשונה, בטח לא אחרי שהוא בעצמו נאלץ לעמוד במשך שלוש שעות ולהעמיד פנים שהוא נהנה מכל שנייה. ובמידה שהחלטנו לוותר על התענוג המפוקפק של ההמתנה ולהגיע ישר להופעה, הוא מספר לי במהלכה מה מתרחש על הבמה.

 

עשרים ושניים סנטימטרים מבדילים ביני לבין נמרוד. עשרים ושניים סנטימטרים שבגללם הוא מתלונן במשך 4 שעות טיסה שאין לו מקום לרגלים, ובגללם אני מתלוננת במשך 4 ימי פסטיבל שאני לא רואה את הבמה. אני חושבת שניצחתי. אני לא יודעת במה מאכילים אותם שם בבלגיה שהם מתנוססים לכזה גובה רם, אבל פסטיבל המוזיקה הבא שאסע אליו ללא ספק יהיה ביפן.

 

כמו כן, בניגוד לנסיעה לפסטיבל עם חברה, בן הזוג שלי לא ינטוש אותי באמצע היום השני כי הוא פגש בחור חמוד ורוצה לזרום איתו (אני מקווה!). גם לא אשאר לחפש את עצמי לבד בין דוכן הנקניקיות לדוכן הפיצה כדי להטביע את בדידותי בבירה, לתפוס שורה ראשונה להופעה אבל לוותר עליה כבר בשיר השלישי (כי הטבעתי את בדידותי ביותר מדי בירה, ועכשיו אני צריכה להיאבק על מקומי בתור לשירותים).

נועה ונמרוד. בניגוד לנסיעה עם חברה, הוא לא ינטוש אותה בשביל גבר (צילום: אוסף משפחתי) (צילום: אוסף משפחתי)
נועה ונמרוד. בניגוד לנסיעה עם חברה, הוא לא ינטוש אותה בשביל גבר(צילום: אוסף משפחתי)
החלטה אפילו קשה יותר מהאם לצאת באמצע בשביל לעשות פיפי היא לאיזו הופעה ללכת. מלבד להד-ליינרים בבמה הגדולה, מופיעות בו זמנית בבמות הקטנות להקות שבארץ היו סוגרות הופעה באמפי ראשון, והכרטיס אליה היה עולה כמעט כמו מה ששילמנו על הפסטיבל כולו. ואם הדילמה הזאת אינה קשה לכשעצמה, צריך להוסיף לקלחת את העובדה שלמרות שבזוגיות אנחנו נוהגים לדבר ב"אנחנו", ה"אנחנו" הזה מורכב משני אנשים שלא תמיד יש להם את אותם טעמים ודעות. ואין מה לעשות, אם לא זורמים ביחד על הבחור החמוד, החלטה דמוקרטית על פי דעת הרוב פשוט לא תעבוד.

 

מאחר שבכל הנוגע לנסיעות אני מאד יסודית, וביסודית אני מתכוונת לטרחנית, אני לוקחת לי כפרויקט לקראת כל פסטיבל - ומתוך החשש להפסיד הופעה טובה - לעבור על רשימת המופיעים בסדר אלפביתי, להוריד את הדיסקוגרפיה של כולם, לשמוע אחד-אחד ולהחליט באלו הופעות מתוכם אני רוצה לצפות. לאחר כשבועיים של עבודה לרוב מתרחשים שני הדברים הבאים: אלף - אני מצליחה להגיע לאות H. בית - לא בא לי יותר לשמוע מוזיקה לעולם.

 

נכון שמי שיוצא כשידו על העליונה בויכוחים בין פוליטיקאים הוא זה שצועק חזק יותר? אז לי יש קובץ וורד, קובץ אקסל ורשימת השמעה גדולים יותר, שקובעים שכדאי לנו ללכת עכשיו להופעה של הלהקה הפינית עם היוקולילי בבמה הקטנה.

 

נסיעה זוגית לפסטיבל אינה מומלצת לכולם, כמובן, בעיקר בגלל שפסטיבלים רחוקים מלהיות רומנטיים. אחרי יום שלם של עמידה ושל כיתות רגליים נמרץ מבמה לבמה, מגיעים לאוהל או למלון וכל מה שבא לעשות הוא לאכול משהו שלא מגיע עם סלמונלה ולשקוע בשינה עמוקה, וזה בהנחה שלא יורד עליכם גשם. כשיורד גשם מיד נכנס המח האירופאי לפעולה, וההיגיון שלו אומר משהו כזה: "כל מתחם הפסטיבל הוצף במים? קל! פשוט נשפוך חול על גבי האזורים המוצפים, ונגרום לכולם להתבוסס בבוץ".

 

אם אצלנו בקיץ חם ויבש ואילו בחורף קר ורטוב, הרי שבאירופה מנעד האפשרויות שבין "חם לי, אמא׳לה" לבין "קר לי, אמא׳לה" ובין שמש ומבול, הוא מעט מסחרר. אז אם אתם נוסעים לפסטיבלים חפשו אותנו ותגידו שלום. רואים את הבריטי עם השורטס והכפכפים? נו, זה שמורח קרם הגנה מהשמש מספר 50? קחו קצת ימינה ותמצאו לידו זוג עם מעילי סקי, מגפיים ומטריה. אלה אנחנו.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אוסף משפחתי
נועה ונמרוד. עונת הפסטיבלים החלה
צילום: אוסף משפחתי
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים