נישואים בבני אדם

אם הסוד לנישואים מאושרים הוא למצוא את האדם הנכון, כולנו יכולים להפסיק לחפש. כך, לפחות, על פי ה"סולוגמיסטים" המייצגים את מגמת היחסים הצוברת תאוצה שבה אנשים, ובכן, מתחתנים עם עצמם. כיום כולם כבר מבינים שנפש תאומה זה אוברייטד, הרי מי יכול להתמודד בלי חששות עם הרעיון לבלות את שארית חייו עם עוד מישהו? אלא אם האדם הזה הוא, ובכן, אתה עצמך. הסולוגמיה — נישואים עצמיים (כלומר נישואים של אדם לעצמו) — היא מגמה שצמחה בארצות־הברית והופכת לאחרונה לבינלאומית, גם אם אינה מוכרת עדיין משפטית (לפחות בינתיים).

ובכן, מדובר בחלק מתנועת העצמה עצמית שקמה בתחילת המילניום, והפכה ממש לתופעה. בעוד שאין באמת יתרונות ברורים לעשות זאת — אין הקלות במס וגם ההורים לא יפסיקו לשאול מה עם נכדים — כמה מחסידי הטרנד טוענים שהעולם יהיה הרבה יותר טוב אם כולם יחליפו טבעות עם עצמם.

למה? כי לפי הדיווחים שלהם, הסולוגמיסטים מקבלים על עצמם אהבה וחמלה עצמית ומדווחים על חיים מאושרים יותר (הגיוני, כשאין מריבות איפה עושים את החג הקרוב). גם הטקסים של החתונות העצמיות נראים כמעט כמו טקסים של חתונות רגילות: הם כוללים שמלת כלה, אורחים, אוכל, קבלת פנים, וגם חדר פרטי שבו הנשוי או הנשואה הטריים יכולים להביע אהבה עצמית מול מראה ונר. מי שלא מעוניין בטקס יכול לקבל את מה שמכונה "נישואי איחוד עצמי" — נישואים ללא נוכחות של פקיד.

כבר בשנת 1993 נרשם המקרה הראשון של אישה שהתחתנה עם עצמה: לינדה בקר מארה"ב שחגגה את נישואיה לעצמה ביום הולדתה ה־40. היא התחייבה להיות טובה ונאמנה לעצמה בפני שבע שושבינות ו־75 חברים ובני משפחה. בשנת 2003 שודר פרק ב"סקס והעיר הגדולה" שבו מכריזה קארי בראדשו שהיא רוצה להתחתן עם עצמה: הפרק הזה נתן דחיפה עצומה בכל העולם לתופעה הזו.

לפני שלוש שנים הציעה חברת נסיעות יפנית חבילת חתונה המיועדת לנשים רווקות שרוצות לשנות סטטוס: "את רווקה ולא בטוחה אם תתחתני בעתיד הקרוב, אבל היית רוצה שיהיו לך תמונות כשאת לבושה בשמלת כלה, כל עוד את צעירה ויפה. יש לנו פתרון בשבילך". טוב טעם ופמיניזם זה כאן. על כל פנים, ההצעה כללה חבילת רווקות בת יומיים הכוללת בחירת שמלת כלה, מאפר ומעצב שיער מקצועיים, זר וכמובן — תמונות טרום חתונה על ידי צלם מקצועי.

מי שממש מתעקש יכול ליצור קשר עם מובילי תנועת הסולוגמיה באתר IMarriedMe.com, המציע ערכה שתסייע לך בתכנון החתונה שלך עם עצמך —– טבעות "חתונה עצמית" ("ענדי את הטבעת כדי להזכיר לעצמך מדי יום שאת אוהבת את עצמך"), נדרים וכרטיסי עידוד־עצמי יומיים, המציעים לך "להתמקד בטוב, גם כשהחיים מקשים עליך". ערכת "אני מתחתן/נת עם עצמי" עולה 230 דולר, יופי של מחיר עבור אהבה. יש גם נשואים לעצמם שחוגגים את ימי הנישואים שלהם. כך, למשל, אריקה טסה למקסיקו לבדה כדי לחגוג את יום השנה שלה, לעצמה. ולמרות שהיא נשואה לעצמה היא מציינת שהיא "יוצאת עם גברים ואף פתוחה להינשא לאדם אחר".

עכשיו, רק נותר לבדוק אם הטרנד הזה יכול לתפוס גם בישראל?

ומה הלאה? נתגרש מעצמנו?

רעות ענבר

טרנד הסולוגמיה בו בני אדם (ולפי הדיווחים לעיתים קרובות יותר בנות אדם) מתחתנים עם עצמם בטקס מרגש מול עשרות קרוביהם הוא תמצית שנות האלפיים: בואו ניקח משהו טבעי וקדום כמו מערכת היחסים בין אדם לעצמו, נמסד את את זה, נדביק תג מחיר שמן ונוסיף צלם מגנטים. בימים בהם המונוגמיה פושטת רגל וזוגות מתגרשים על ימין ועל שמאל, אנשים מחפשים מערכת יחסים עם אדם אחד שתימשך בוודאות כל החיים, ואני מבינה את זה לגמרי. בחורף 2014 טרקתי את הדלת על מערכת יחסים גרועה במיוחד עם מישהי שאהבתי במיוחד והכרזתי: "חבל שאני לא יכולה להתחתן עם עצמי". למה לא בעצם? גם נאמנה ואוהבת, גם חכמה ומכילה וגם מבשלת מהמם.

למרות שמאז דווקא התאהבתי שוב, מה שנשאר איתי מהחורף הבודד ההוא זה הקשר המהמם שפיתחתי עם עצמי; אני סומכת על עצמי, תומכת בעצמי, מקדישה לעצמי זמן איכות ומוודאת שהבחירות שלי נכונות לי. וכן, אני גם מפנקת את עצמי בפרחים ומבשלת לעצמי, למרות שאני כבר לא חייבת להרשים את עצמי. אבל עם כל האהבה היפה הזאת שפרחה ביני לביני, אני מסתכלת על הטרנד המופרך הזה ולא מאמינה איך שוב המין האנושי הצליח לקחת את מוסר ההשכל, לזרוק את החצי החשוב לפח, ולהתמקד בשמלה הלבנה ובצ'קים. תכף גם נתחיל לריב עם עצמנו על שטיפת כלים, ננטור לעצמנו טינה שהלכנו לסרט עם חברות, ונחטט לעצמנו בוואטסאפ. במקום להבין שהבעיה היא בתבניות ובטקסים, ומה שחזק כל כך ביחסים בין אדם לעצמו זו המחויבות הטבעית, בלי טבעת ובלי רב — ככה זה כשאת תקועה עם עצמך, במוקדם או במאוחר תיאלצי לפתור את הבעיות ולהתקדם — אנחנו לוקחים את מה שרע במונוגמיה לתוך עצמנו. הרשו לי לחזות את הטרנד הבא: גירושים עצמיים. ניפגש על מדרגות הרבנות.