שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    למנוע את הרצח המגדרי הבא: מבט מבפנים

    איך מטפלים בישראל בגברים אלימים, מדוע אלימות פיזית היא רק הקצה של הסקאלה מתוך צורות נוספות של אלימות מגדרית, ועד כמה שכיחה הסטטיסטיקה? מיוחד

     

     

    בשבוע שעבר נרצחו ארבע נשים בידי בני זוגן, אבל הדבר החריג היחיד בשבוע ההוא היה תדירות הרציחות, ולא העובדה שדבר כזה בכלל התרחש. מתחילת 2017 נרצחו בישראל 14 נשים, ובכל שנה כ-20 נשים נרצחות בממוצע. הדממה שגזרה על עצמה הממשלה בעקבות אירועי הטרור המגדרי האלה יוצרת תחושה שמדובר בגזירת גורל. השתיקה הצוננת יוצרת תחושה שאין מה לעשות, ושנשים צריכות להקריב את חייהן כמו שבתולות שבט האינקה הוקרבו לאלים.

     

    אבל מי שרוצחים את הנשים הללו הם לא אלים, וגם לא מפלצות. מדובר בגברים שרוצחים נשים כי הם חושבים שזו זכותם. כי הם רואים בגופן ונפשן של הנשים את הרכוש האישי שלהם. בעולמם, לנשים אין זכות קיום משל עצמן, והגבר הוא שמחליט עבורן: איפה הן יחיו, במה יעבדו, כמה כסף יהיה להן, מתי הן יקיימו יחסי מין ועד מתי מותר להן לחיות.

     

    דווקא בגלל שגברים הם לא מפלצות, אפשר למנוע את הרצח הבא, וגם להפסיק סוגים נוספים של אלימות שקיימים כיום. הבנה של מה גורם לחלק מהגברים להיות אלימים, עשויה לאפשר תיקון ומניעה של הרצח הבא. המטרה של ההבנה היא לא להצדיק את האלימות, חלילה, אלא להבין אותה במטרה לעצור אותה כי גם הם פעמים רבות לא מבינים מה קורה ואיך אפשר, אם בכלל, להתמודד עם זה.

    מתוך ההפגנה נגד רצח נשים (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
    מתוך ההפגנה נגד רצח נשים(צילום: מוטי קמחי)
     

    "גבריות רעילה"

    אז אם האלימות היא מגדרית, צריך להבין מהם הגורמים להסתכלות המגדרית הזו. יש שמכנים את התופעה "גבריות רעילה" (Toxic Masculinity). הכוונה היא להבניות שגברים עוברים מגיל צעיר ובונות אותם להיות אותו "גבר-גבר" מאצ'ואיסטי שהחברה מעלה על נס. זו ההבניה שמלמדת גברים להיות אגרסיביים, להתחמם מהר ולרוץ להילחם, לחשוב שמותר להם לאנוס כל אישה ושכל דבר שמריח מ"נשיות" הוא נחות.

     

    ושיהיה ברור, לא כל גבר הוא אלים מעצם היותו גבר. גם לא כל גבר שלומד להיות "גבר-גבר" הוא אלים. ועם זאת, אצל חלק מהגברים, אירועים אישיים וטראומטיים, כמו גם דינמיקות חברתיות ומורכבות שמתווכות על-ידי "הגבריות הרעילה" ומוגברות על ידה, יכולים להפוך לאלימות. כאן חשוב לציין שיש סוגים רבים של אלימות, ואלימות פיזית היא רק הקצה הקיצוני של הסקאלה. קיימות גם אלימות מילולית, כלכלית, מינית, נפשית ופסיכולוגית.

     

    "אלימות פיזית מגיעה לרוב אחרי תקופה ארוכה של סימנים מקדימים שצריך להיות קשובים אליהם, כמו אלימות נפשית, אלימות כלכלית, כוחניות ושליטה, קנאות מאוד גדולה ורכושנות מאוד גדולה", אומרת גילה נחושתן, מנהלת בית נועם, הוסטל לטיפול בגברים אלימים. "בדרך-כלל, האלימות הפיזית מגיעה אחרי תקופה של סימנים אחרים ובאה בד בבד עם יתר הדברים".

    מעגל השוויוניות מול מעגל האלימות (צילום: מאיה רבין) (צילום: מאיה רבין)
    מעגל השוויוניות מול מעגל האלימות(צילום: מאיה רבין)
     

    בית נועם הוא דוגמה מצוינת לטיפול בגברים אלימים. הבית מטפל בגברים שהיו אלימים כלפי בנות זוגם, בכל אחד מסוגי האלימות, אבל הוא לא מטפל בגברים שרצחו. "ההשתלבות בטיפול מצריכה מוטיבציה. הגבר צריך להגיד שהוא רוצה לעבור טיפול, שהוא מבין שמשהו לא בסדר, שהוא צריך לשנות משהו ושהוא לוקח אחריות על האלימות שלו", מסבירה נחושתן. הרוב המוחלט של הגברים מגיעים דרך שירות מבחן למבוגרים של משרד הרווחה, שגם מפקח ומתקצב את המקום.

     

    חלקם הקטן מגיע דרך יחידות למניעת אלימות בערים השונות, ובכל מקרה, מדובר בגברים שכבר נכנסו לתוך ההליך הפלילי ולתוך מערכת המשפט, ואובחנו ככאלה שיכולים ומסוגלים לעבור טיפול. הגברים בבית נועם עוברים טיפולים שנמשכים בין ארבעה לשמונה חודשים, וכוללים סשנים טיפוליים ואינטנסיביים, ולעתים גם יציאה לעבודה. המטופלים, מכל שכבות האוכלוסיה, המגזרים, המצבים הכלכליים, רמות ההשכלה, המקצועות והמקומות בארץ, עוברים טיפולים קבוצתיים ואישיים, אשר במהלכם עובדים סוציאליים שעברו הכשרה מותאמת מעבירים תכנים על תקשורת בונה, לקיחת אחריות, הבעת אמפתיה, התמודדות עם קונפליקטים, מערכות יחסים שוויוניות, מהי אלימות, מעגל האלימות ועוד.

     

    במקביל, המטופלים מנהלים את משק הבית במקום, כשהמטרה היא לעזור להם לייצר יחסים עם המטופלים הנוספים מחד, וכן לגרום להם להבין את המשמעות של לנהל בית כאישה. "חלק מהמטופלים לא יודעים מה זה ניקיון או איך להיכנס למטבח או איך לעשות כביסה. הם לומדים לטפל בעצמם וגם מפתחים אמפתיה לבת הזוג. הרבה מטופלים אומרים 'אני לא מאמין כמה עבודה וכמה מאמץ צריך להשקיע כדי שאני אחזור מהעבודה ותהיה לי צלחת אוכל'", אומרת נחושתן. בשלב האחרון המטופלים עוברים טיפול אישי, בהתאם לתכנית אישית שנקבעת בבית, בשיתוף עם קצין המבחן שלהם.

     

    בדרך לשיקום

    בית נועם שבהרצליה הוא אחד משני הוסטלים לטיפול בגברים אלימים. השני נקרא "דיאלוג משותף" ונמצא בבאר-שבע. למרות הצלחתם, משרד הרווחה ומשרד האוצר מתעכבים עם פתיחתם של הוסטלים נוספים. זאת, למרות המלצות להרחיב ולהקים מסגרות חוץ-ביתיות בפריסה ארצית כדי לתת מענה לגברים בכל מקום, ולא רק ל-80 שמטופלים בכל שנה. בכלל, נראה שמניעת אלימות לא נמצאת במקום מספיק גבוה בסדר העדיפויות הלאומי. בדיון חירום של הועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי שנערך השבוע בעקבות סדרת מקרי הרצח, לא נכחו השר לביטחון פנים או שר הרווחה, כפי שדווח בעמוד הפייסבוק ״תזכור״, שמנציח נשים שנרצחו.

     

    התכנית למניעת אלימות במשפחה שאושרה סוף-סוף השבוע בועדת השרים, התעכבה כבר חודשים, ויש תכניות שמתעכבות כבר שנים. גם התקציב שאושר לה נמוך מאוד, ועומד על 20 מיליון שקלים ממשרד הרווחה, מתוך 250 המיליונים שנדרשים לה. לשם השוואה, התכנית קיבלה כרגע את אותו התקצוב שנתניהו קיבל עבור הטיסות שלו לאפריקה ולעצרת האו"ם בשנה שעברה, ביחד. ועוד לא דיברנו על המשכורות הנמוכות של העובדים והעובדות הסוציאליים.

    חדר טיפול קבוצתי בבית נועם (צילום: מאיה רבין) (צילום: מאיה רבין)
    חדר טיפול קבוצתי בבית נועם(צילום: מאיה רבין)
     

    עם זאת ולמרות התקציב הנמוך, לטיפולים שכבר נעשים יש לא מעט סיפורי הצלחה - גברים אובססיביים שהצליחו להשתחרר, גברים שמספרים להם שנפתח להם עולם חדש ולא מבינים איך הם חיו עד עכשיו מבלי לתת לעצמם מקום, גברים שיצאו מתוך מערכות יחסים עם דינמיקה שלילית וגברים ששיקמו מערכות יחסים קודמות. "אני יכולה לספר על גבר שהיה מאד אלים ואימפולסיבי, שנוהג להתקשר אליי בחגים לאחל חג שמח ועדיין מספר לי בהתפעמות על השינוי שעבר ועל הכלים שרכש בקבוצה, כלים שמסייעים לו לשלוט על כעסיו", מספרת אלישבע כפתורי, עובדת סוציאלית ומטפלת זוגית, שמתמחה בטראומה על רקע אלימות במשפחה.

     

    לדבריה, גבר אחר, מבוגר יחסית, שפנה ביוזמתו לאחר כ-30 שנות זוגיות אלימה, ישב בקבוצה עם גברים צעירים שבנות זוגם התלוננו במשטרה, והודה שהוא מצטער שאשתו לא התלוננה גם היא הרבה שנים קודם לכן, כי אז היה זוכה לטפל בעצמו בשלב מוקדם יותר. "גבר שסיים את הקבוצה לאחר שנה וחצי, נפרד גם הוא בדמעות, ודיווח על השיפור בזוגיות כתוצאה מהשינוי וההתמתנות שהוא עבר. דיווחים על שיפור וירידת המתח בזוגיות כתוצאה מהטיפול בגבר הם שכיחים למדי", היא מבהירה. "מהניסיון המצטבר, יש בהחלט יסוד להאמין שגברים רבים, גם אם לא כולם, משנים תפישות ודפוסי חשיבה, משנים עמדות כלפי נשים, מתחזקים באופן נפשי ופנימי, יוצאים מעמדת הקורבנות או הנחיתות שלהם, ומשנים דפוסים אלימים לעבר דפוסים נורמטיביים יותר".

     

    מצד שני, אין ספק שהתקציב ירוד, והרבה מהעבודה מתבססת על עמותות. הקו האנונימי לגברים, למשל, שממומן ומתופעל על-ידי ויצו, הוא דוגמה אחת. וזה גם לא שחסרה עבודה. "כל אישה חמישית בישראל סובלת מאיזשהי אלימות", אומרת תמר שוורץ, מנכ"לית רוח נשית שמסייעת לנשים נפגעות אלימות לשקם את עצמן כלכלית ותעסוקתית ביום שאחרי, ועובדת סוציאלית מזה 28 שנים. "הנתונים הרשמיים מדברים על 200 אלף, אבל ההערכות הן שבפועל מדובר בפי ארבעה".

     

    עוד סיבה לטפל בגברים היא הקושי של נשים להשתקם אחרי שהן יוצאות ממעגל האלימות. "50% מהנשים שיוצאות מהמקלטים, כלומר אלו שנמצאות במצב הקצה של האלימות ובורחות על חייהן, חוזרות לבעל האלים", היא מדגישה. "הן עושות את זה כי הן תלויות בו כלכלית. הן לא מוכנות שהילדים שלהן יגורו ברחוב". הטיפול בגברים הוא לא תחליף לצורך האקוטי להרחיב את הטיפול בנשים, כמובן, אבל הוא כן יסייע לנשים בסופו של דבר.

     

    חברה שמדברת בשני קולות

    "לרבים מהמטופלים אין את היכולת להיות מחוברים, ליישם, לתת שם ולתת לגיטימציה לרגשות. אין להם את ההבנה הרגשית להגיד - נפגעתי, נעלבתי. הם לא יודעים איך לזהות את התחושות האלה, אבל הם לומדים לתקשר את מה שהם מרגישים ולהביע את עצמם. בתוך החינוך לגבריות הם לומדים שגבר צריך להיות חזק, לא להביע רגשות, להביא פרנסה ושאלימות פותרת בעיות. הם מתחברים לסטריאוטיפים האלה ומתנהלים בחיים לפיהם. התמודדות עם זה תביא להתמודדות עם האלימות", מפרטת גילה נחושתן.

     

    "אנחנו עדיין חברה שמדברת בשני קולות", מסבירה כפתורי. "מצד אחד, חברה מודרנית, מערבית דמוקרטית שמאמצת ערכים פמיניסטים ,שוויון זכויות לנשים וחוקים כנגד אלימות. ובו זמנית – חברה שיסודות דתיים-מסורתיים לצד יסודות צבאיים-ביטחוניים משמרים נרטיבים מגדריים ומדברים בשפה של שליטה, כוח והגמוניה גברית".

     

    "זו מציאות שיוצרת בלבול - גם אצל גברים וגם אצל נשים, ומקשה על יצירת סוציאליזציה חדשה. ללא ספק, המהפכה הפמיניסטית יצרה שינוי חברתי בולט, אבל עדיין נרטיבים של דיכוי רגשי אצל בנים למשל, ודיכוי כוח ועוצמה אצל בנות - עדיין מתקיימים, מבלי שאנחנו אפילו מרגישים".

     

    במילים אחרות, אם נשחרר בנים וגברים מגיל צעיר מהצורך להתנהג כמו "גברים", נוכל להפחית את כל רמות האלימות באופן ניכר. לשם כך צריך בראש ובראשונה חינוך מגדרי בבתי-ספר. עד אז, להלן נורות אזהרה שיכולות להעיד על מערכת יחסים אלימה, הן מצד הגברים והן מצד הנשים. הטיפים הם באדיבותן של גילה נחושתן, מנהלת בית נועם, הוסטל לטיפול בגברים אלימים, יפעת בר, מפקחת ארצית בשירות מבחן מבוגרים, ותמר שוורץ, מנכ"לית עמותת רוח נשית, לעצמאות כלכלית לנשים נפגעות אלימות.

     (צילום: זוהר שחר, אינפוגרפיקה: ynet) (צילום: זוהר שחר, אינפוגרפיקה: ynet)
    (צילום: זוהר שחר, אינפוגרפיקה: ynet)

      

    מספרי חירום

    הקו האנונימי לגברים של ויצ״ו: 1800-393-904

    מרכזי אלימות במשפחה של משרד הרווחה

    קווי חירום לנשים מוכות

    יצירת קשר עם עמותת רוח נשית

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: מאיה רבין
    מעגל האלימות
    צילום: מאיה רבין
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים