11 האגדות של הפועל ירושלים

למעשה, הפועל הייתה הקבוצה הדומיננטית בירושלים עד המהפך שביצעה בית"ר באמצע שנות ה-70', עם הופעת אורי מלמיליאן ואחר-כך אלי אוחנה. בצד האדום ייצרו שחקנים רבים טובים שהיו ראויים להרכב "האגדות", ואחרי התלבטויות רבות ומועמדים לא מעטים, גיבשנו 11. חלקם עוד הספיק לשחק במגרש ההיסטורי בקטמון, הרבה לפני שעלה רעיון הקמת הפועל קטמון (שכבודה במקומה מונח). היסטוריון הספורט הירושלמי, רוני דיאון, סייע במידע להכנת הכתבה, אך לבקשתו נמנע ממעורבות בקביעת ההרכב.

הרכב 11 האגדות

שחקן כל הזמנים

אלי בן-רימוז'

התלבטנו בין שלושה: מרדכי בנבנישתי, צבי סינגל ואלי בן-רימוז', שכל אחד מהם היווה דמות דומיננטית. בחרנו את בן-רימוז' משום שסימל יותר מכל את המועדון בתקופת השליטה הטרום-בית"רית. הכינוי שלו היה "בלרינה", משום הקלילות שלו על המגרש.

בן רימוז' על כתפי האוהדים(צילום: דוד רובינגר)

מאמן כל הזמנים

אמציה לבקוביץ'

אם למועדון יש תואר אחד, טבעי כי מי שאימן בעונת הזכייה ייבחר. עבור לבקוביץ', שהוביל את הפועל ירושלים לזכייה בגביע המדינה ב-1973, הייתה זאת ההקדמה לשתי האליפויות הרצופות שלו כמאמן הפועל באר-שבע, ב-1975 ו-1976, שכידוע המתינו לשחזורן 40 שנה.

אמציה לבקוביץ', לקח עם האדומים תואר היסטורי(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)

לבקוביץ'(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)

שוער

יהודה תובל ז"ל

הגיע מהפועל לוד ב-1969, נקלט מיד בצורה מעולה ונתן שקט להגנה במשחקו היציב. בנוסף ליציבות, היה גמיש כחתול וגם נועז. עובדה, למרות פציעתו היה מהמצטיינים בתואר היחיד של הקבוצה, גמר הגביע ב-1973, אז ניצחו האדומים את הכח ר"ג 0:2. ב-1985 נהרג במהלך שירות מילואים במלחמת לבנון הראשונה, כשרכבו עלה על מוקש סמוך למטולה. תובל נבחר משורה של שוערים ידועים, אך יריביו העיקריים היו אלמוניים יחסית לדור הנוכחי - בני קרוצ'י, שהציג הופעות מעולות לכל אורך שנות ה-60, ומנחם שירזי שקדם לו.

תובל. שוער גדול שנהרג בצורה טרגית(צילום: רפרודוקציה גלעד שוברט)

מגן ימני

מרדכי בנבנישתי

למרות שבדרך כלל שיחק בהפועל ירושלים כבלם או קשר, אילוצי המיקום גרמו להעברתו לתפקיד המגן הימני. זה התפקיד שאליו הוסב בתקופת המאמן הלאומי דאז גיולה מנדי, כאשר לבש 13 פעמים את חולצת הנבחרת באחת התקופות ההישגיות שלה. "בנבן" היה השחקן הראשון של הפועל ירושלים שזומן לסגל הנבחרת. היה שחקן גבוה שבלט בנוכחותו, טיפל בצורה אלגנטית בכדור והיה עוצמתי כשהדבר נדרש ממנו.

לקראת אמצע שנות ה-60, המאמן דוביד שוייצר הביא אותו להפועל ר"ג, שהדהימה כשזכתה באליפות הראשונה והיחידה שלה, וכמובן היה אחד מכוכבי האליפות. אח"כ חזר להפועל ירושלים. ב-1967 נבחר לגדול שחקני ירושלים עד אז. מגן ימני מבטיח אחר היה אבי אלקובי, שהקריירה שלו התקצרה בגלל פציעה בתאונת דרכים.

מרדכי בנבנישתי (צילום: דוד רובינגר)

בלם

עלי עותמן

מראשוני השחקנים הערבים בליגת העל, ומהבולטים בהם. עותמן התגורר בבית צפפה, כפר שחציו היה בשטח ישראל וחציו השני בשטח ירדן, עד מלחמת ששת הימים. משם הגיע להפועל ירושלים והפך למעוז ההגנה, עם כוח פיזי עצום והבנת המשחק.

עותמן (משמאל) לצד רפעת טורק(צילום: הפועל קטמון)

בלם

ליאון אזולאי

שחקן אדיר בנוכחותו וביכולת קריאת המשחק. אימת החלוצים. שיחק בשנות ה-60' וה-70', ונודע גם כמבקיע שערים מצטיין. אחד המשחקים הזכורים היה מול מכבי חיפה ב-1969, בו החמיץ פנדל שאותו עצר שוער חיפה יחזקאל גרשוני, אבל דקה לסיום כיפר על כך בשער שוויון, 1:1. אחד המתחרים שלו בהרכב שלפניכם היה רחמים חנוני.

ליאון אזולאי(צילום: פרטי)

מגן שמאלי

יצחק מרילי

מדהים, אבל על תפקיד המגן השמאלי התמודדו שני אחים. יצחק מרילי הבוגר שבהם, וציון מרילי. שניהם לבשו את מדי הנבחרת. ציון, שיחק במכבי חיפה, לקח איתה שלוש אליפויות ונבחר ל-"11 האגדות" של מכבי חיפה, לכן הענקנו בירושלים את הזכות ליצחק. שניהם שיחקו בעיקרון באותו סגנון, חזק בהגנה וסייעו להתקפה, אך בשני פרקי זמן שונים: כשיצחק פרש, ציון עלה לקבוצה הראשונה.

יצחק מרילי. הצטיין בירושלים, אחיו בחיפה(צילום: פרטי)

קשר

נחום תא-שמע.

אחד הברומטרים של הקבוצה. מספר 5 האגדי, כפי שחלק מהאוהדים כינו אותו. הבקיע את אחד משני השערים במשחק הגמר בגביע המדינה ב-1973, 0:2 על הכח ר"ג, בלט בשני חלקי המגרש ורשם שתי הופעות במדי נבחרת ישראל.

נחום תא-שמע. מעביר את הידע לדור הצעיר(צילום: אתר ההתאחדות לכדורגל)

קשר

שלמה מהטבי

אחד השחקנים האטרקטיביים שצמחו במועדון. כיכב בנבחרת הנוער המפורסמת שייצגה את ישראל בשנות ה-60 באליפויות אסיה, והגיע איתה לגמר בסיאול. בעל מסירה טובה, בעיטה חזקה ודומיננטיות על המגרש. שיחק בגמר הראשון ב-1972 (הפסד להפועל ת"א 1:0). נבחר להרכב האגדות לאחר התמודדות עם עידן טל: למרות שטל עשה קריירה נהדרת, את מירב התארים לקח במכבי חיפה שדרכה הגיע לנבחרת. מהטבי מזוהה יותר עם הפועל ירושלים.

מהטבי. כיכב עם נבחרת הנוער(צילום: פרטי)

קשר

מישל דיין

דיין רשם את מספר ההופעות הגדול ביותר בתולדות הפועל ירושלים: 508. הוא עשה זאת במשך 21 שנים. החל מסוף שנות ה-70', כמעט כל ה-80' ורוב ה-90'. פרש בגלל פציעה בעין, מכדור תועה שבעט אחד מחבריו. "אדריכל" מבריק ומקורי. כבש 60 שערים.

דיין. האדריכל ומלך ההופעות(צילום: עוז מועלם)

קשר

צבי סינגל

עלה ארצה מארגנטינה ב-1959 והחל לעבוד בקיבוץ בית-השיטה. הצטרף להפועל עפולה שבמדיה התגלה כישרונו. הפועל ירושלים, שנחשבה לקבוצה גדולה, הצליחה להעביר אותו אליה ותוך זמן לא רב הפך לאחד הכוכבים שלה. הספיק להרפתקה בת עונה בהכח מלבורן באוסטרליה ובסיומה חזר לירושלים. שחקן בעל הבנת משחק בלתי רגילה ודיוק. מנהיג שזכה להניף כקפטן את הגביע ב-1973, התואר היחיד של המועדון.

סינגל. ארגנטינה-ירושלים-מלבורן-ירושלים(צילום: דוד רובינגר)

קשר

יעקב בוזגלו

חשבתם שרק הילד ענק? גם האבא, יעקב, היה שחקן מצוין בזכות עצמו. עלה כבר בגיל 17 לבוגרים בהפועל ירושלים, והיה שחקן כנף עוצמתי, עם דריבל מעולה ובעיטות חזקות.

למרות שקטף את התארים במועדונים אחרים (הפועל ת"א, הפועל לוד ובית"ר ירושלים), אי אפשר להתעלם מכך  ששיחק שבע שנים בשתי קדנציות בהפועל ירושלים, והוא תוצר מחלקת הנוער שלה. רשם הופעה אחת בנבחרת. שחקן קו ימין מצטיין אחר היה ויקי מנצור, ששיחק במחצית השנייה של שנות ה-50 ולתוך ה-60. נחשב למוסר מעולה. 

יעקב בוזגלו. שחקן כנף עוצמתי(צילום: אילן ספירא)

חלוץ

אלי בן-רימוז'

כמו שכל ילד שני רצה להיות "חודורוב", כלומר כמו השוער האגדי של הנבחרת והפועל ת"א, כך הרבה ילדים בירושלים רצו להיות "בן-רימוז'". חלוץ רחבה אלגנטי עם הבלורית המתנופפת כאופנת שנות ה-60' וה-70' בהן שיחק. מלך השערים של הפועל ירושלים בכל הזמנים עם 106 בליגת העל. לעתים נמנה על סגל הנבחרת והיה שותף בכיר לזכייה בגביע היחיד, ב-1973.

בן רימוז' ובלוריתו המתנפנפת(צילום: דוד רובינגר)

(צילום: דוד רובינגר)