שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לילד בורח במכנסיים? הסיבה שלא כולם מכירים
    ההורים לא תמיד מדברים על הבעיה עם רופא ומאמינים שהיא תחלוף מעצמה אבל תופעת אנקופרזיס גורמת לילדים למבוכה ואף קושי חברתי. איך מזהים ומטפלים כמה שיותר מהר?

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    אנקופרזיס מתאר בריחת צואה בתחתונים, בצורת יציאה שלמה או "התלכלכות" שיכולה להיות רצונית או לא רצונית. בריחת הצואה יכולה להיות בנוסף ליציאות בשירותים או יציאות רק בתחתונים.

     

    במחקרים שונים בילדים מדווחת שכיחות של כ-4% בגילאי 5-6 שנים, ו-1.5% בגילאי 11-12 שנים. הבעיה שכיחה יותר בבנים וכן בילדים עם בעיות פסיכולוגיות. באופן מפתיע, למרות שכיחות הבעיה, כ-27%-37% מהורים לילדים בגילים השונים אינם מדברים על כך אפילו עם רופא הילדים או רופא המשפחה. עובדה זו מביאה להשהייה בטיפול במחשבה ש"זה יעבר מעצמו".

     

    התוצאה היא שהילדים לעיתים קרובות נדחים חברתית עקב "ריח רע" העולה מהם, חייהם משתבשים (למשל לא הולכים לחברים, לא יוצאים לטיולים) וכן חיי המשפחה כולה.

     (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)
     

    התאפקות ועצירות

    הגורם העיקרי לאנקופרזיס הוא התאפקות ועצירות. הבעיה מתחילה לעיתים סביב תחילת גמילה מחיתולים, בעיקר אם התהליך מתמשך ואינו מתקבל על ידי הילד. צורה אחרת היא התחלה לאחר תקופה בה הילד שולט על צרכיו ו"נקי". במצב זה ניתן לעתים אך לא תמיד לזהות טריגר להתחלת התאפקות לצואה ובעקבות זה אנקופרזיס.

     

    ההתאפקות ואגירת הצואה מביאה להתפתחות גוש צואה גדול במעי, בהמשך התרחבות המעי וירידה בתחושה ובגירוי ליציאה. חלק מהצואה "בורח" וקיימת התלכלכות בתדירות משתנה. במקביל יש גם יציאות בשירותים בתדירות לא גבוהה. אחד המחקרים הראה שאנקופרזיס מופיעה אצל 25% בילדים עם עצירות, לעומת 0.4% בילדים ללא עצירות. במצבים נדירים יותר אין התאפקות ועצירות, אלא יציאה מכוונת בתחתונים ולעתים סירוב מוחלט לשבת בשירותים. מצב זה כרוך בעיקר בבעיות פסיכולוגיות.

     

    קראו עוד:

    טעויות שהורים עושים כשהילד נושך

    הגורם שמשפיע על שיפור השפה של ילדים

    מחקר: זה מה שיגרום לילד שלכם לזכור יותר

     

    הכרה בבעיה וטיפול

    אנקופרזיס היא בעיה התנהגותית ואינה נובעת מבעיה במעי או בשרירים הקשורים לפי הטבעת. לכן אין כל צורך בבדיקות פולשניות (קולונוסקופיה למשל). הבדיקה החשובה ביותר היא לקיחת האנמנזה הקלינית ובדיקת הילד כדי לראות אם יש אגירת צואה (לרב נמוש גוש בבטן).

     

    חשוב לזהות את הבעיה ולטפל מוקדם. ככל שהבעיה מתמשכת לגילאים מאוחרים יותר קשה יותר לטפל. למרפאתנו מגיעים ילדים בגילאי בית ספר מתקדמים (עד גיל 16 שנים במקרה הקיצון). הטיפול הראשוני הוא הכרה בבעיה, הסבר על המנגנון, וטיפול ראשוני לריקון המעי מצואה. עדיף טיפול במשלשלים ומרככי צואה דרך הפה, אך אפשר גם להשתמש בחוקן.

     

    לאחר הריקון יש לתת מנת אחזקה של תרופות מרככות צואה ולהכנס ל"תכנית אימונים", בה הילד יושב על בשירותים אחרי ארוחות לפחות 3 פעמים ביום ללא קשר לצורך שלו למספר דקות ומנסה להביא ליציאה. ריקון קבוע זה של המעי יביא לחזרה הדרגתית של המעי לתפקוד תקין. מהלך זה יכול להמשך חדשים ואף יותר, תלוי במשך ועומק הבעיה.

     

    במקביל לכך יש צורך בהדרכת פסיכולוג לעתים קרובות, ועבודה עם ההורים או הילד בהתאם לגיל. טיפולים נוספים היכולים לסייע הם : פיזיוטרפיה של האגן, היפנוזה רפואית (בהתאם לגיל), דיקור סיני ועוד.

     
    ד"ר בתיה וייס היא מנהלת היחידה לגסטרואונטרולוגיה ילדים, בית החולים ספרא לילדים

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    אנקופרזיס היא בעיה התנהגותית
    צילום: shutterstock
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים