המירוץ אחרי פתרון
ההתארגנות לכבוד החופש הגדול מתחילה כשמסתיימת חופשת פסח. המסגרות נותנות מענה עד סוף יוני והחגיגה מתחילה.
כאמא עובדת במגזר הפרטי אין לי ברירה והקייטנות הן מענה ראשוני. אני משלמת על הפתרון הזמני הזה מחיר לא מבוטל. ישנה אפשרות להארכה לעוד שבועיים שעולה עוד תוספת של כסף, ואז מגיע ה 15 לחודש! מה עושים? כיצד מתמודדים עם 15 יום ללא מסגרת? למי לפנות? סבא וסבתא - נתנו מענה ליומיים. גיסות ואחיות עזרו לנו לעוד יומיים, ואז מה?
שלא תבינו לא נכון, ילדיי לא נטל. הבאתי אותם באהבה גדולה ואני מגדלת אותם במסירות מלאה. אבל אין לי יכולת להעניק להם אותי, אתם חושבים שאני לא רוצה? הרי זמן איכות עם ילדיי זו הנאה צרופה ־ ללכת לים וליהנות מהביחד, להיות כמו כולם. עיני לא צרה בנשות החינוך, ההפך, הן עושות עבודת קודש וזקוקות גם הן להפוגה הזו. אבל מדובר בחופשה של חודשיים, ולא הזכרנו את חנוכה ופסח, איסרו חג, חול המועד ועוד. המודל הראשון שמוצע לצמצום ימי החופשים נכון בעיניי, ויאפשר למורים יכולת בחירה ותחושת שייכות בהחלטה. הייתי שמחה למעט צמצום של ימי החופשה, לסיפוק מענה הולם לילדים, ולהרגעת המצפון שאני לא "זורקת" את ילדיי ומחפשת "סידור" כאילו הם נטל. תאפשרו לי להיות אמא גאה במשרה מלאה.
