החופשות הכרחיות לנו
אני מורה ואמא לארבעה ילדים. כשמדברים על קיצור החופשות אני מזדהה או מתנגדת, תלוי איזה "כובע" אני חובשת.
כאמא, אני יכולה להבין את המצוקה הרבה שגורמות החופשות ורואה סביבי כמה לוגיסטיקה דרושה למציאת פתרונות. כמורה, חופשים הינם הכרח לסגנון עבודה תובעני. רוב עובדי המשק בוחרים באיזו שעה להגיע למקום עבודתם, בוחרים מתי לקחת חופשה ואת אורכה. כל אלה אינם מנת חלקה של מורה. מורה חייבת להגיע לפני השעה שמונה, כאשר יום עבודתה ממשיך שעות רבות בבית בבדיקת מבחנים, עבודות, כתיבת תוכנית שבועית ותכנון מערכי שיעור. כל אלה על חשבון הזמן הפרטי שלה. המודל הראשון שמוצע הוא חלומה של כל מורה שבמשך שנים לא יכלה לבחור לצאת לנוח כשמתאים לה. לקחת חופשה לאחר מחצית א' או סתם כך בימי הולדת של קרובים במשפחתה. אבל גם למודל זה חסרונות: מי דואג למילוי מקום? מי אחראי על תכנים לימודים? במידה ומתגלות בעיות כמו משמעת, שאלות דחופות של מורים והורים ־ מי נותן מענה? במידה ומורות רבות מבקשות חופש באותו זמן, האם כולן תקבלנה אישור? המודל השני פותר את הבעיות של המודל הראשון, אך השאלה מה יקרה במידה ורוב המורות לא יבחרו לממש את יום החופש שלהן. אני אישית מעדיפה אחרי 20 שנות עבודה במערכת לקבל את הזכות המיוחדת לבחור ימי חופשה בזמנים כרצוני.
