שתף קטע נבחר

צילום: shutterstock

סדקים בחומת הסניוריטי

השופטת אסתר חיות אמנם הבטיחה את מינויה לנשיאת בית המשפט העליון, אבל הזרעים לאפשרות שבעתיד יחרגו משיטת המינוי לפי ותק כבר נזרעו

 

 

עכשיו, לאחר שהלחץ הוסר ואסתר חיות הוכרזה כנשיאה הבאה של בית המשפט העליון, אפשר להתפנות ולבחון לעומק את הטיעונים שהוצגו בוועדת החוקה בעד ונגד שיטת הסניוריטי. אמש (ד') זימנה שרת המשפטים, איילת שקד, את הוועדה לבחירת שופטים כדי להכריז רשמית על מינויה של חיות לנשיאה ועל מינויו של השופט חנן מלצר כמשנה שלה. הוועדה צפויה להתכנס לאשר את המינויים בספטמבר.

 

בכך תגיע לקצה המחלוקת האחרונה בין שקד לבין מרים נאור, הנשיאה הנוכחית של בית המשפט העליון. נאור אמנם רשמה ניצחון כשהצליחה להשאיר את שיטת הסניוריטי על כנה, אבל גם שקד רשמה הישג לא מבוטל בכך שלראשונה הצליחה להעמיד את שיטת הוותק לעיון מחודש ולדיון ציבורי, ולמעשה זרעה את הזרעים למהלך עתידי לביטול השיטה.

 

באופן מפתיע, הדיון שנערך בוועדת החוקה היה יסודי ומעמיק ואפשר לכל הדעות להישמע. עזרה לכך העובדה שלכולם היה ברור כבר מההתחלה שחיות תהיה הנשיאה הבאה, גם כי שקד לא רצתה לשבור את הכלים וגם כי ממילא אף אחד משופטי בית המשפט העליון לא הסכים להתמודד מולה על התפקיד.

 

הקואליציה של שקד, ברק וביילין

במהלך הישיבה התגבשה מעין קואליציה בין שלושה אנשים, שאינם בעלי ברית טבעיים, שהסכימו ששיטת הסניוריטי איננה עקרון מקודש: איילת שקד, אהרן ברק ויוסי ביילין. השרה שקד הסבירה שהדיון העקרוני אינו מחליש את בית המשפט העליון. "החוק קובע שהוועדה לבחירת שופטים תבחר את הנשיא", אמרה. "ישנה מסורת מאז קום המדינה, אבל תחושתי היא שכבלו והפקיעו את הסמכות מידי הוועדה, וזה כולל גם את השופטים שמסרבים להציג מועמדות.

שרת המשפטים שקד ונשיאת העליון נאור. משני עברי המתרס (צילום: גיל יוחנן) (צילום: גיל יוחנן)
שרת המשפטים שקד ונשיאת העליון נאור. משני עברי המתרס(צילום: גיל יוחנן)

נשיאת העליון הבאה אסתר חיות (צילום: אלכס קולומויסקי) (צילום: אלכס קולומויסקי)
נשיאת העליון הבאה אסתר חיות(צילום: אלכס קולומויסקי)

 

"במגזר הפרטי, לא יעלה על הדעת שהוותיק ביותר יזכה בתפקיד. גם בצבא אין מצב שהאלוף הוותיק ביותר יהפוך לרמטכ"ל, ולא קיימת שם התקרנפות מול פוליטיקאים. השופטים ישרים כמו סרגל ולא יטו משפט כדי להתמנות. תומכי השיטה טוענים שאין לשבור את השקט והקולגיאליות ביו השופטים, אבל זו לא סיבה לשמר את השיטה ולהפקיע את סמכות ועדת הבחירה לבחור.

 

"אין אח ורע לרשות מנהלית שנשיאהּ נבחר 10 או 20 שנה קדימה. שמעתי טענה שמדובר בנוהל חוקתי. אין דבר כזה. נכון שהיו נשיאים טובים, אבל איננו יודעים איך היה נראה בית המשפט אילו מונו אחרים, שאולי היו מתאימים יותר. לתפקיד הרם הזה צריך להתמנות מי שמתאים ביותר מבחינה ניהולית, מקצועית ומנהיגותית".

 

נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, הגן כמובן על השיטה הקיימת, אך הסכים כי עשויים להיות מקרים שבהם יהיה מוצדק לחרוג ממנה. "לדעתי דינה של המסורת ארוכת השנים הוא כדין הנחיה פנימית של הוועדה – אין לסטות ממנה אלא אם כן יש סיבה טובה לכך", אמר.

 

ברק מנה את השיקולים בעד ונגד המשך שיטת הסניוריטי, וקבע כי "אין בשיקולים הנוגדים לבטל את עצם קיומו של הכלל. יחד עם זאת, כלל הוותק על פי תוכנו מכיר במצבי קיצון מיוחדים, שבהם לא ראוי לנקוט בו. זה אינו כלל שלא ניתן לסטות ממנו. במקרה ספציפי ייתכן מקרה שיש בו כדי לסטות מהכלל. כך, אם המועמד הוותיק אינו רוצה בתפקיד או אם לשופט הוותיק ביותר יש חודשים ספורים בלבד לכהונה עד לפרישתו".

 

ח"כ בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי) תקף את עמדתו של ברק בעד שיטת הסניוריטי, ואמר לו: "בלעתי בשקיקה את פסקי הדין שלך, ומוזר לי לשמוע את הדבקות שלך בקיבוע מסורת. אם הייתי שומע את זה מרב במאה שערים ניחא, אבל אני שומע את זה מגדול המהפכנים".

נשיא העליון לשעבר אהרן ברק (צילום: גיל יוחנן) (צילום: גיל יוחנן)
נשיא העליון לשעבר אהרן ברק(צילום: גיל יוחנן)
  

"כשהשיטה לא הכרחית – המשחק יותר פתוח"

השלישי שתמך באפשרות לחרוג משיטת הסניוריטי היה יוסי ביילין, שכפר בשיטה כבר לפני 20 שנה. "בזמנו הבעתי ביקורת על השיטה ולא אסתיר אותה", אמר. "אני מבין את הרגישות של השופטים במצב הנוכחי, אבל אין ספק שהשיטה הנוכחית שרירותית. נשיא העליון הוא פניו של בית המשפט, של המערכת המשפטית כולה, ואני מציע שלא להמעיט בזה.

 

"יש רוח המפקד: יש בית המשפט של ברק, של בייניש, של גרוניס, של נאור. קשה לי לקבל את הטענה שהסניוריטי מנטרל את המתח בין השופטים. האם כתוצאה מזה שתהיה התמודדות על התפקיד השופטים יהיו כל הזמן נצים? הם יתחילו לריב זה עם זה כי הם רוצים להיות נשיאים? זה לא הוגן לחשוב כך עליהם. כל חבר יכול להיות נשיא, אבל יש כאלה עם פתיל קצר שיכולים לייצר מתחים".

 

ביילין הביא כדוגמה שופט מאד בולט שכבר נפטר, ואמר כי אי אפשר היה לוותר על שירותיו המעולים כשופט, אך לו התמנה לנשיא הערכאה – מזגו הסוער היה לו לרועץ. "בשלב כלשהו יתמנה לבית המשפט העליון שופט שהוא מתנחל (הכוונה לשופט נעם סולברג שימונה ב-2028, ט"מ)", הוסיף. "כיוון שכל העולם מתנגד להתנחלויות, אולי יהיו כאלה שיחשבו שייגרע מזוהרו של בית המשפט העליון בעולם אם בראשו יוצב מתנחל? לוועדה תהיה זכות לשיקול מאקרו כזה, ואני מציע לא ליטול את סמכותה לשקול אותו".

 

גם ביילין הציע להמשיך להשתמש בשיטת הסניוריטי כברירת מחדל, אך לאפשר לוועדה לבחירת שופטים לחרוג ממנה במקרים מסוימים. "אם יודעים שהשיטה לא הכרחית המשחק הרבה יותר פתוח", סיכם.

 

חיזוק לעמדת המתנגדים סיפק גם יו"ר לשכת עורכי הדין אפי נוה, שאמר כי מי שטוען שתחרות היא דבר רע אינו יודע מה הוא סח. "איש לא מאמין ששופט עליון יטה פסיקה כדי לשאת חן בעייני פוליטיקאים כדי שיתמכו בו", אמר. "לשופטי העליון יש יושרה". לדברי נוה, ברוב שיטות המשפט בעולם הדמוקרטי נשיא בית העליון נבחר שלא על פי עקרון הסניוריטי, והוסיף כי לדעתו מעורבות הפוליטיקאים בוועדה לבחירת שופטים אינה שלילית.

 

עו"ד שמחה רוטמן מ"התנועה למשילות ודמוקרטיה" הוסיף כי "כל רשות אחרת שהייתה פועלת על פי שיטת הסניוריטי הייתה מסתכנת בעתירה לבג"ץ. בפסק הדין שפסל את מתווה הגז קבעו השופטים שאסור לממשלה לכבול את שיקול הדעת של הממשלות הבאות ל-10 או 15 שנים קדימה. כיצד אם כן הוועדה לבחירת שופטים רשאית לכבול את שיקול דעתה לטווח של 30-20 שנה בעתיד?".

 

תומכי השיטה השיבו מלחמה ותקפו עם טיעונים לא רעים משלהם. בלט ח"כ בני בגין (הליכוד), חסיד אדוק של שיטת הסניוריטי, שלעג לחבריו מהימין כשהזכיר שכבר נחקק חוק סניוריטי שאפשר לימין למנות את אשר גרוניס כנשיא לפני מרים נאור. "חוק גרוניס חוקק פרסונלית כי אותם גורמים רצו לקבוע מי יהיה הנשיא", אמר. "זה שהציפיות שלהם לא התממשו מהווה לקח לאלה שחושבים שיהיה אפשר לתפור נשיאים או שופטים כפי שהם רוצים. הגישות השמרניות רוצות להחזיר אותנו לאחור 40 שנה לשלטון מפא"י, זו גרגרנות פוליטית".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: גיל יוחנן
השרה שקד ונשיאת העליון השופטת נאור
צילום: גיל יוחנן
מומלצים