רחוקים מאירופה: אוטובוסים בינעירוניים אינם נגישים לנכים בישראל
דו"ח שיזם חבר הכנסת אילן גילאון מצביע על פערים גדולים בין ישראל למדינות האיחוד האירופי בכל הקשור לנגישות של נכים לקווים בינעירוניים. "המרחק בינינו למדינות, אפילו באגן הים התיכון, הוא כמרחק מזרח ממערב. משרד התחבורה מושך רגליים"
ישראל נמצאת הרחק מאחור לעומת מדינות האיחוד האירופי וארצות הברית בכל הקשור לנגישות של נכים לאוטובוסים בינעירוניים. אלה מסקנות הדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שפורסם אתמול (יום ד') לבקשתו של ח"כ אילן גילאון, יו"ר תת הוועדה לנגישות בכנסת.
לעומת האוטובוסים העירוניים, לאנשים עם מוגבלויות אין כיום נגישות לאוטובוסים בינעירוניים. כבר בשנת 1998 התקבלו תקנות הנגישות לתחבורה הציבורית אבל הוחלט להחריג את האוטובוסים הבינעירוניים מהתקנות, בעקבות שיקולי עלות כספית ומורכבות בהנגשת האוטובוסים. האוטובוסים העירוניים בישראל הם נמוכים יחסית, דלת הכניסה שלהם רחבה ויש מקום ייעודי לנכים, זאת בניגוד לאוטובוסים הגבוהים בתחבורה הבינעירונית שבהם יש מדרגות בכניסה לאוטובוס, הכניסה צרה ואין מקום ייעודי לכסאות גלגלים. הפתרון הנהוג ברחבי העולם הוא התקנת מעלית או רמפה בכניסה לאוטובוס.
איך זה עובד בעולם? האיחוד האירופי התקין תקנה שמתייחסת לאוטובוס עם רצפה גבוהה, המקביל לאוטובוסים שמשמשים בישראל לנסיעות בינעירוניות. התקנה קובעת כי במקרה שבו אדם עם מוגבלות רוכש כרטיס לאוטובוס, יש לספק לו את השירות או לדאוג לו לפיצוי. יחד עם זאת, בחברות אוטובוסים מסוימות אין אפשרות לאנשים עם מוגבלות לרכוש כרטיס. התקנה של האיחוד האירופי מאפשרת מתן פטור רק עד שנת 2021 ומתוך 28 מדינות - 12 נתנו פטור כזה.
בארצות הברית יש חובה על החברות המפעילות תחבורה ציבורית לספק שירות לכל נוסע. בשנת 1998 נכללו בהנחיות אוטובוסים עם רצפה גבוהה. מפעילות התחבורה הציבורית חויבו להנגיש את האוטובוסים הגבוהים עד 2012 ולהימנע מרכישת אוטובוסים חדשים שאינם נגישים. הממשל גם נתן מענקים לחברות לביצוע ההתאמות.
בבריטניה, על כל האוטובוסים עם רצפה גבוהה להיות נגישים עד ינואר 2020. בקנדה כל האוטובוסים שנרכשו כוללים אמצעי הנגשה כבר משנת 2011 ובמדינות סקנדיביה התקנות נדיבות יותר. בנורבגיה יש יוזמות ברשויות המקומיות להסעות נכים עם נהג ובאוסלו ניתנות 150 נסיעות בשנה על חשבון העירייה. בשבדיה, לאנשים עם מוגבלות חמורה וקבועה ניתן שירות חלופי של מוניות וכלי רכב מותאמים בעלות נסיעה רגילה בתחבורה הציבורית.
כותבי הדו"ח מסתייגים מהאומדן של משרד התחבורה. לדבריהם הוא מכסה את האפשרות היקרה ביותר הכוללת הנגשת כלל צי האוטובוסים, ולא מתייחס לפתרונות ביניים כמו מימון הסעות או מוניות, שימוש בכסאות מתקפלים באוטובוסים וכדומה. "אנחנו כל הזמן מתגאים בכך שאנחנו חלק ממשפחת ה-OECD ובסופו של דבר אנחנו נזם זהב באף חזיר במדינות הללו", אמר לאולפן ynet ח"כ אילן גילאון, שיזם את הכנת הדו"ח. "המרחק בינינו למדינות, אפילו באגן הים התיכון, הוא כמרחק מזרח ממערב, וזה ספציפי למשרד התחבורה במיוחד. העלות אינה צריכה ליפול כולה על המדינה, הרי כל כלי תחבורה ציבורית הוא כמו כל עסק אחר שאנחנו מבקשים להנגיש. זה לא רק ישים וצודק, זה גם כלכלי בסופו של דבר. אם התחבורה הציבורית היא כלי מספר אחד, ה'מגה-נגישות' שקיימת, אז היא הראשונה שצריך להנגיש. במקרה הזה משרד התחבורה מושך רגליים".
לדברי גילאון, במשרד התחבורה לא משתפים פעולה עם המהלך להנגשת אוטובוסים בינעירוניים "פעם אחרי פעם אנחנו בוויכוח עם משרד התחבורה מתי יוגשו תקנות לאישור ומדוע התחנות לא יהיו חלק בלתי נפרד מהאוטובוס. החלוקה היא תמיד חלוקה כלכלית ובסופו של דבר אנחנו יוצאים מופסדים. בעיניי הנגישות היא הסיפור הבא, הנגישות היא תפיסת עולם שאומרת 'אינני מתקן יותר את האנשים אלא את סביבתם, כדי שיוכלו להגיע למחוז חפצם מכובדים ועצמאיים'".
גילאון סיפר על התנהלות הממשלה בנושא. "הם תמיד חוזרים להתייעצויות נוספות. כל חצי שנה בערך אני מכנס את כל משרדי הממשלה ואומר להם 'אתם לא עשיתם'. למרות שמשרד התחבורה היה צריך להיות המוביל, משום שהוא שולט בכלי התחבורה המוביל בחיים שלנו, הם מתמהמהים. לו היינו מנגישים את התחבורה הציבורית בשנות ה-90 בסוף האלף הקודם, העלות היום הייתה הרבה יותר נמוכה".
ממשרד התחבורה נמסר בתגובה: "המשרד סיים להנגיש את כל התחבורה הציבורית העירונית עוד בשנת 2014, זאת בהתאם תתקנות שאושרו בכנסת. בתחום התחבורה הבינעירונית, משרד התחבורה פעל להנגיש כל מה שניתן, במטרה לסייע לבעלי מוגבלויות להתנייד טוב יותר בתחבורה הציבורית.
"משדר התחבורה פעל למען הנכים ואנשים עם מוגבלויות יותר מכל משרד ממשלתי אחר. שום משרד ממשלתי לא השקיע תקציבים כה גדולים כפי שמשרד התחבורה השקיע".
לפנייה לכתב/ת 
