שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    חזנות בקצב הפלמנקו
    זה סיפורו הנהדר של אלטער ווינראב, שנולד בבית חרדי מאוד, אבל יום אחד שמע צלילי פלמנקו וחייו השתנו. עכשיו יש לו להקה שמשלבת את שני סוגי המוזיקה וכמובן שבניו יורק אוהבים את זה

    ההיסטוריונים הספרדים סוברים, שאמנות הפלמנקו החלה במאה התשיעית בעירוב של תרבויות, ביניהן מורית מוסלמית, צוענית, קתולית ובאופן מפליא, גם יהודית. "יש קשר מפתיע ועדויות עוד מהמאה ה-14 בכתבים וסימנים שהוכיחו שמוזיקת בתי הכנסת הייתה שזורה בצלילי הפלמנקו", מספר אלטער ווינראב, חזן וסולן להקת לילה קנט'ה, להקה מקומית שמשלבת בין מוזיקה יהודית מגוונת לפלמנקו. "היום", הוא מוסיף, "הפלמנקו הוא כבר שילוב ופיתוח של תרבויות ועמים שונים אבל הצלילים הראשונים שלו נשמעו בבתי הכנסת".

     

    אלטער מספר שגילה את הקשר הזה לא מזמן, אבל למעשה הרגיש אותו עוד שנים קודם לכן. "באחד מערבי הקיץ צעדתי ברחובות הסוהו, כשאני שומע לפתע

    קול שבוקע מאחד המועדונים הקטנים ברחוב. הצלילים משכו אותי פנימה, ומצאתי את עצמי בחדר לוהט כמו תנור פיצה, מזיע ונלהב מקבוצת הנגנים שהופיעה על הבמה. הרגשתי בתוכי שהמוזיקה הזו מוכרת לי והדבר הראשון שיצא ממני היה שירה לצליליה עם מוזיקה יהודית ספרדית וחסידית. למזלי היה כל כך רועש שלא שמעו אותי, אבל בתום המופע היה לי ברור שחייב להיות לזה המשך. השילוב נשמע לי טבעי ונכון כל כך". אלטער ניגש לאמן הגיטרה שניצח על המוזיקה באותו הערב, הציג את עצמו כחזן והציע לו לנסות ולנגן ערב אחד ביחד, לבדוק אם יש התאמה. "מאז אנחנו עובדים ביחד".

     

    "כל מה שידעתי כשיצאתי לעולם החילוני, היה שאני אוהב מוזיקה". צילום:William Gomez  ()
    "כל מה שידעתי כשיצאתי לעולם החילוני, היה שאני אוהב מוזיקה". צילום:William Gomez

     

    אלטער נולד וגדל בניו יורק, אבל בעולם אחר בתכלית מזה של היום. “גדלתי במשפחה חרדית מאוד ולמדתי בישיבות בניו יורק, בסנט לואיס ואפילו במאה שערים", הוא מספר לנו. הוא מתאר ילדות שבה חל איסור על האזנה למוזיקה אותה הוא מכנה "חילונית". "למדתי שנים להיות רב", הוא מתאר, "אבל כל זה נגמר ביום ששמעתי בטעות את ג'יימס בראון". כשהיה נער, בהליכה ברחוב בדרכו לחנות, שמע מוזיקה מרדיו שניגן ברקע. לאט לאט נחשף לעוד ועוד סגנונות. "שמעתי רוק’נרול, פופ, וכל כך רציתי להביא את הצלילים האלו איתי לעולם שלי, לבית הכנסת. אני זוכר שאזרתי אומץ וביקשתי מהרב להכניס תופים לבית הכנסת, הוא מיד אמר שזה אסור".

     

    אלטער פנה לדרך הטבעית אליה פונים כשהאיסור גדול אבל הצורך גדול ממנו. "פניתי לאנשים שחשבתי שאולי יש להם גישה למוזיקה חילונית, התחלתי לנגן בעצמי על תופים. מוזיקה הפכה השער שלי לעולם, לעולם שבו אני נחשף לזווית שונה כל כך מזו שהכרתי".

     

    לאורך השנים, כשגם שאלות תיאולוגיות עומדות על הפרק, והמוזיקה מנגנת לכיוון אחר ממה שהכיר כל חייו, החליט בשנות העשרים לחייו לעזוב את העולם החרדי. "עד היום יש לי חברי ילדות שרבים מהם רבנים ואנחנו מכבדים זה את זה. אני בכל מקרה, הבנתי אמנם שיש לי הרבה כבוד לעולם הזה, אך הוא לא התאים לי".

     

    להקת לילה קנט'ה. ישראלית, אמריקאי, יפני וארגנטינאי. צילום:William Gomez   ()
    להקת לילה קנט'ה. ישראלית, אמריקאי, יפני וארגנטינאי. צילום:William Gomez

     

    "יהודי גאה", הוא מגדיר את עצמו. "אני חזן ושר בחופות ובשמחות לאורך השנה, אבל אני לא דתי. כל מה שידעתי כשיצאתי לעולם החילוני, היה שאני אוהב מוזיקה. לשלב חזנות עם מוזיקת עולם ומוזיקה מגוונת זה היה הדבר הטבעי שרציתי לעשות".

     

    בחמש השנים האחרונות, ביחד עם כריסטיאן פויג, השותף הארגנטינאי שאימץ במועדון צדדי בסוהו, הם משתתפים בשמחות, אירועים של הקהילה היהודית, בחופות, חתונות אורתודוכסיות, רפורמיות. "זה רומנטי, והבנתי כמה חומר יש לנו בשילוב בין הסגנונות והמילים”.

     

    בשנה האחרונה, במסגרת הלהקה שלהם לילה קנט'ה, הם מופיעים בפסטיבלים נחשבים ומופעים פתוחים, כמו זה שבו השתתפו בשבת האחרונה בפיר 79 על ההאדסון. הקהל שהגיע היה יהודי ולא יהודי ברובו ונראה היה שעל אף מסרים היהודיים המאוד מוכרים בעיקר לנו, הקהל הביע סקרנות. "המוזיקה היהודית שלי הייתה מהלב, מהצוואר למעלה, אבל אני אוהב גם מוזיקה מהצוואר למטה, זה הגוף, שזז, הקצב, ואני רציתי להביא את הצוואר למטה גם למוזיקה יהודית, לכן אהבתי מוזיקה אפריקאית, לטינית, זה עבורי חיבור מושלם עם מלודיה של חזנות".

     

    "זה רומנטי. הבנתי כמה חומר יש לנו כשמשלבים בין הסגנונות". אלטער וכריסטאן ()
    "זה רומנטי. הבנתי כמה חומר יש לנו כשמשלבים בין הסגנונות". אלטער וכריסטאן

     

    את חברי הלהקה הנוספים הם איתרו דרך המלצות חמות ממוזיקאים מקומיים שהם מעריכים. כך הגיעו לגיטריסטית הישראלית יונית שפיגלמן, למתופף היפני הירוקי מטסורה, נגן הבס מקווינס אדם סטולר ולרקדנית הפלמנקו הארגנטינאית מריליה קוובדו.

    את אלטער לא מפתיע שכל התרבויות הללו מתחברות בהרמוניה. "אנחנו מדברים את שפת האהבה וזו שפה נהדרת. כולנו מדברים אנגלית וככה אנחנו מתקשרים, אבל מה שחשוב יותר הוא שאנחנו יודעים מה המטרה המוזיקלית וברור לנו שקודם כל החומרים שלנו הם שילוב של מוזיקה יהודית ופלמנקו. אליהם אנחנו מחברים אלמנטים מסביב לעולם. המוזיקה שלנו היא אשכנזי ספרדי ערבי לטיני אפריקאי ופלמנקו".

     

    כשהוא מדבר על תכנים מעולם היהדות, הוא מדבר על תפילות, על נגינות שמוכרות לנו מהמקורות, וכמעט את כולן מכיר כל ישראלי. "עבורי הקדושה והגשמיות הזו שבישיבה אמרו לנו כל הזמן להפריד שזורות יחד. במציאות שלי הן עובדות אחת בשביל השניה, אחת עם השניה. זה לא פשוט לאנשים אבל דרך המוזיקה שלנו הקשר ביניהן בהיר".

     

    לא תמיד מדברים חברי הלהקה על המשמעות והמקור של אותם קטעי שירה, אבל מסופקים מהתוצאות. "מסע חיי התחיל מהכמיהה לתופים בבית בכנסת, אז עבורי זו דרך ארוכה לעשות את מה שאני אוהב ולשלב בין כל העולמות שלי. אני כבר לא אורתודוכס, אבל זה עדיין מאוד מאוד חשוב לי".

     

    לפרטים על המופעים הקרובים של לילה קנט’ה:

    lylacante.com/music

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים