יש סרטים, בעיקר בז׳אנר האינדי, שאתה צופה בהם ובכלל לא בטוח אם מדובר בעלילה שנכתבה מראש או שמא אתה עוקב אחר דמות אותנטית לגמרי שחיה את חייה לעיני המצלמה.

בסרט החדש ׳מנשה׳, שבסוף השבוע קרוב יעלה בהקרנת בכורה בבית הקולנוע המפורסם אנג׳ליקה, קשה לדעת אם מנשה הוא באמת דמות אמיתית שאת מאבקי היום יום שלה אנחנו חווים לצידה על המסך או שמא מדובר בעלילה. האמת היא איפשהו באמצע. מנשה לוסטיג, חרדי בן 39 ממונסי, אחת השכונות האורתודוכסיות ביותר בסביבה, משחק את מנשה, 39 מבורו פארק, גם היא אחת השכונות האורתודוכסיות בסביבה. מנשה משחק אלמן, מוכר בסופר השכונתי, שבנו גדל בבית דודו, ממש כמו בחיים האמיתיים של מנשה.

בהמשך הקשר בין העלילה והמציאות קצת מטשטש, אבל הסיפור בשני המקרים נוגע ללב. ״מה שמיוחד בסיפור הזה״, מספר לנו דניאל פינקלשטיין, מפיק הסרט, ״שהוא מקרב לבבות. אנחנו מבינים שמעבר למסכות, להגדרות ולחברה שבה אנחנו חיים, כל אחד מאיתנו עובר דברים דומים, רוצה את אותם דברים, נלחם, כואב״.

"זו המהות של להיות חב"דניק". מתוך הסרט "מנשה"

הסרט הוצג לראשונה בפסטיבל סנדנס בחודש ינואר האחרון. אחרי שגרף לא מעט תשבוחות עבר לפסטיבל הברלינר ומשם גם לסין, תאילנד ושלל פסטיבלים בינלאומיים. את הסרט ביים ג׳וש ויינשטיין, שפנה לפינקלשטיין אחרי שראה את עבודות הוידאו שלו לאורך השנים. ״הוא סיפר שהוא מאוד אוהב את העבודה שלי ורצה שנעבוד ביחד״.

פינקלשטיין הוא שם ידוע בקהילה היהודית. כמי שגדל במשפחה שעלתה לישראל מברית המועצות, חזרה בתשובה ועברה לארה״ב, פינקלשטיין מספר שלא הרגיש שמקומו בקהילה האורתודוכסית ליטאית בה גדל. ״מהר מאוד ככל שהתבגרתי הורדתי מעלי את הסממנים החיצוניים. בלב האמונה שלי תמיד היתה, אבל הליטאיות הזו לא באה לי טוב״, הוא מסביר, ״לא נראה היה לי שככה צריך לחוות את הדת״.

בגיל 22 הוא בחר בדרך אחרת. ״המילה לובוב ברוסית היא אהבה וראיתי בלובוביץ, ברבי, בחסידות חב״ד איך מקבלים כל אחד באהבה. ראיתי איך זה לחיות את האמונה שלך בתשוקה״. פינקלשטיין מודה שקיווה למצוא גם שידוך עם חבדניקית (״היה להן חן מסוים, ראש פתוח״), אבל השדכנית הודיעה לו שכדי לזכות בחבדניקית כדאי שיהפוך לכזה בעצמו. אחרי שנסע לחסידות בצפת, הוא הכיר אותה, הם נישאו ואחרי שליחות לקייב חזרו לארה״ב.

"נטול ביקורת ושיפוט". פינקלשטיין

כאן החל לשלב בהצלחה בין האמונה לתשוקה שלו (״זו המהות של להיות חבדניק״) והחל לייצר סרטוני וידאו סביב האמונה, סרטים והפקות לכוכבים הכי גדולים של הקהילה הדתית מגד אלבז ודודו פישר ועד לניסים בלאק. ההפקות שלו זוכות למיליוני צפיות ברשתות החברתיות ולטענתו זו השליחות החבדניקית האולטימטיבית שלו. ״הרשת היום היא מקום הבילוי המועדף על בני הנוער ועלינו לייצר שם נוכחות עמוקה ואטרקטיבית עבורם, שתשלב בין אווירה שהם רוצים להיות בה לתכנים חשובים ואחראיים״

וכך, הוא הגיע למנשה. ״ג׳וש איננו חרדי, אבל תכנן לביים סרט שנוגע בתוככי הקהילה האורתודוכסית. אהבתי את זה שהוא מגיע מבחוץ אבל נטול ביקורת, שיפוט ואין שום מטרה מגמתית להציג את הקהילה באופן מסוים. הוא רצה להראות דברים כפי שהם וכל אחד מהצופים מוזמן לקחת את הדברים למקום אחר״.

הם חיפשו דמות מסקרנת לבסס אודותיה את יסודות הסיפור והגיעו למנשה. ״אני הכרתי את מנשה, חשבתי שהוא היה דמות מעניינת. הגאונות בעבודה של ויינשטיין היא הפשטות הזו שהוא מציג ושמתוכה יוצא כל כך הרבה״.

בסרט (בלי ממש להבין איפה מתחילה העלילה וממשיכה המציאות) מנשה נלחם ביכולותיו המוגבלות, לזכות במשמורת על בנו ולו לכמה חודשים בטרם יציינו אזכרה לרעייתו. הוא נלחם מול רבנים ומול כל מחסום שעומד לרשות הקהילה, ומסרב לוותר. הוא נאבק להיות אב יחיד בתרבות שמקדשת בית עם שני הורים, ועומד מול כל האתגרים שניצבים מולו. ״אני במקומו אולי כבר מזמן הייתי מוריד את הזקן, אבל בסרט יש עדות גדולה לכך שאם אתה מאמין במשהו, אתה הולך איתו עד הסוף ואמונה היא קודם כל מבפנים, היא שם בשבילך״.

בביקורת שנכתבה בשבועות האחרונים על ידי אחד המבקרים הבכירים ב׳וראייטי׳, נכתב ש׳מנשה׳ הוא סרט אינדי נדיר, עם סיפור שנראה כאילו התרחש במאה קדומה או לפחות במקום ממש אחר בעולם, בטח לא בברוקלין. בביקורת מתייחס המבקר לשפה היידית המדוברת בסרט, וטוען כי למרות ששפה זרה כל כך בדרך כלל מגבילה את אפשרות הצפיה וההזדהות, הרי בסרט הזה מדובר בהעצמת האותנטיות. הוא מסביר שהסרט פותח אפשרות בפני הצופה להיחשף לקהילה החרדית באמריקה דרך דמות שלהגדרתו, יהיה קשה לשכוח.

גם את הדמויות האחרות בסיפור בנה ויינשטיין סביב סיפור חייהם של השחקנים. מכל השחקנים שהשתתפו בסרט, מעטים גם אי פעם ראו סרטים בקולנוע, בטח שסרטים שאינם מאוד ספציפיים לקהילה הסגורה שלהם. עבור מנשה לוסטיג, הפעם הראשונה אי פעם בקולנוע הייתה כשהגיע לצפות בסרט שבו הוא מככב. פיינשטיין מספר שלמנשה ירדו דמעות, הוא התרגש והיה מאוד מופתע מכל מה שהתרחש.

אחרי שצפה בסרט, אמר בראיון ל-אל.איי טיימס שהוא במציאות קצת שונה ממנשה שבסרט. ״להבדיל ממנו אני לא כזה שלימזל״, אמר, ״אולי שלימזל בעקבות הנסיבות".