בכל שבוע נארח יהודי אמריקאי מקהילות שונות ומשתנות בארה"ב שיספר לנו על היחס שלו לישראל, ויסייע לנו להבין מה באמת חושבים עלינו.

השבוע- איב שטיגליץ, 32, דירקטורית ב׳ביזנס אינסיידר׳ מניו יורק.

״נולדתי בעיירה קטנה בפרובידנס, רוד איילנד, שם גדלנו בקהילה מעורבת עם יהודים מלוכדים מכל הסוגים. חרדים, אורתודוכסים מודרניים, כיפה סרוגה, רפורמים וקונסרבטיבים. כך גם היו בתי הספר. אמא שלי בת לניצולי שואה מפולין והמשמעות של היהדות ושל ישראל הייתה חזקה. בגלל שהיינו קהילה קטנה, ההורים שלי היו מאוד מעורבים ואני זוכרת שגם אני מגיל 10 לקחתי חלק. היהדות הייתה מושרשת ובאותה מידה גם הציונות. המשפחה הייתה מאוד מחוברת לישראל, מאוד ציונית וזה הוטבע בנו. גם אני כילדה השתתפתי בגיוס תרומות לישראל״.

"הפעם הראשונה הייתה בבת מצווה שלי, בטיול מיוחד של ה-uja לבני ובנות מצווה. הרגשתי באופן טבעי את החום, הרגשתי בבית, זה היה מקום חדש אבל הרגשתי שהייתי שם כבר בעבר. בהמשך, לפני שעברתי לישיבה יוניברסיטי, עשיתי שנת לימודים גם במדרשה בירושלים״.

״רוב הדברים היו רק חיוביים. הייתי ביסודי בימי תהליך אוסלו ואני זוכרת שלא ידעתי דבר על פוליטיקה, פשוט התרגשנו מזה שיש שלום ותמיד הכל היה חיובי מסביב בקהילה. בהמשך הדבקנו אפילו סטיקרים ׳העם עם הגולן’ וכשלמדתי בירושלים, אחת החברות הטובות שלי גרה באפרת ואני זוכרת שעדיין לא שמעתי שום דבר נגטיבי על האיזורים האלו או בכלל. לא חשבתי על הפוליטיקה״.

״אפילו בקולג׳ עוד שמעתי דברים חיוביים, אבל כנראה כי זה בית ספר מאוד יהודי. רק אחרי שסיימתי והתחלתי להתחבר לאירועים בניו יורק, אנשים ממקומות אחרים, הפוליטיקה פתאום עלתה. אני זוכרת שהיתי בשוק שאנשים אמרו דברים שליליים כל כך ולא ידעתי למה ישראל מעוררת כל כך הרבה מחלוקת, גם בקרב יהודים. חשבתי שאולי זה כי אנשים לא ממש מבינים שישראל זה כמו ממנהטן לאסטוריה וניסיתי להגן עליה.

״שנים שישראל זכתה לתמיכה של יהודי ארה״ב בכל מצב, אבל בשנים האחרונות משהו השתנה. אני שמתי לב לזה ב-2014, כששלושת הנערים נרצחו לפני מבצע ‘צוק איתן’. הרגשתי פתאום שאף ארגון יהודי לא עושה כלום. פתאום גם הייתה תחושה של אנטישמיות בניו יורק. לא הבנתי איפה היהודים שעומדים מנגד, שעומדים לצד ישראל. אז הרגשתי שמשהו השתנה״.

"הרגשתי שמשהו השתנה". איב שטיגליץ

״אני גדלתי עם גאווה להיות יהודיה ועם הבנה עמוקה אודות החשיבות שלישראל, אבל יש כאן יהודים שלא יודעים מה שאני יודעת. הם גדלו בלי הידע ובלי הגאווה והמשמעות. הבעיה של יהודים אמריקאים שלא ממהרים להגן על ישראל ולצערי אף גרוע מזה בהרבה מקרים, היא בהיעדר הגאווה בישראל, בתחושת השייכות. הם לא מרגישים שישראל קשורה למימוש היהדות שלהם. אם זה לא מה שאתה מקבל בגיל צעיר, הגיוני שבשנות הקולג׳ אתה תושפע ותוסת מול הפרופגנדה האדירה שמפעילים בקמפוסים נגד ישראל. גורמים ליהודים כאלו להרגיש לא בנוח ולא מוסריים לומר שהם תומכים בישראל.

“ישראל לא השכילה לקחת את הפרופגנדה הזו ברצינות בשנותיה הראשונות והיום מדובר במשהו גדול מאוד. המטרה של כל כך הרבה אנשים מסביב היא להוריד את האפשרות שאנשים כאלה יוכלו להיות גאים ביהדות ובישראל. אם למשל ישראל מצטיירת להם גרועה יותר ממדינות ערביות עם זכויות אדם מפוקפקות, אז יש כאן בעיה. יש עובדות מעוותות ומאוד מגמתיות גם נגד ישראל״.

מה לדעתך ישראל תוכל לעשות כדי להוביל לקירוב ותמיכה של יהודי אמריקה?

״אני חושבת שהיא חייבת לקחת ברצינות את הפרופוגנדה האדירה שמתנהלת נגדה. היא חייבת להבין שיש פתח הזדמנויות להשריש את הקשר ולהטמיע את העובדות הנכונות אודותיה. בקולג׳ זה כבר מאוחר מדי, ישראל חייבת להשקיע בדור הצעיר, אפילו בימי התיכון. חייבים להתחיל להסביר לצעירים כל מה שאפשר, לפני שיהיה מאוחר מדי״.