מצב רוח לאהבה: קומדיות רומנטיות שכדאי שתשלימו
תשכחו מהתוכניות שלכם ליום האהבה. בין אם אתם נוסטלגיים, רומנטיקנים, מתוחכמים, או ציניים - לכבוד ט"ו באב, אספנו בשבילכם קומדיות רומנטיות שיחממו לכם את הלב. שווה צפייה
מה לא נאמר עליהן? שהן מופרכות, לא אמינות, מיזוגניות ושהן משלות מיליוני צופים וצופות לגבי איך אהבה אמורה להיראות. ובכל זאת, כמו חטיפים, גלוטן ושתייה מתוקה - הן גם כיפיות, בילוי נהדר עם כף (קערת) גלידה ומשולש (מגש) פיצה ביד, וכשהן טובות - כלומר, לא הסרטים של קתרין הייגל - מדובר באסקפיזם נהדר.
אם זה לא היה ברור עד עכשיו, מדובר באהובותינו הבוגדניות, הקומדיות הרומנטיות. ז'אנר שהגיע לשיאו בשנות ה-90, המשיך לזהור בתחילת שנות האלפיים, והיום נמצא בשלבי גסיסה. ניתן למצוא לכך עדויות רבות: מבט מהיר בסיכומי השנה הקרבים ובלוח ההקרנות בבתי הקולנוע יראה זאת.
בעבר, בכל קיץ היו יוצאות לפחות שתי קומדיות רומנטיות רציניות מבית האולפנים הגדולים. ובקיץ הנוכחי? הסרט היחיד שעונה לז'אנר הוא "חולי אהבה" מבית אמאזון, קומדיית אינדי חמודה וקטנה. מה לגבי השחקנים, או יותר חשוב, השחקניות? בשנות ה-90 השחקניות שהרוויחו הכי הרבה כסף היו כוכבות הז'אנר: ג'וליה רוברטס, קמרון דיאז, מג ריאן, סנדרה בולוק ודומותיהן. היום? שלוש השחקניות הכי רווחיות לשנת 2016 על פי מגזין פורבס הן ג'ניפר לורנס, מליסה מקרת'ני וסקרלט ג'והנסון - שלושתן לא השתתפו בקומדיות רומנטיות בחמש השנים האחרונות, ונדמה שלפחות באשר לעתיד הקרוב, הן גם לא מתכוונת לעשות זאת.
בין אם זה קשור לביקורת המגדרית (והמוצדקת) שהוטחה בז'אנר, או לשינוי טעמו של הקהל (גם הקומדיות הפרועות כבר לא מצליחות להביא צופים כמו פעם - האם חוש ההומור שלנו עבר לשלב האבולוציוני הבא?), קומדיות רומנטיות גדולות בסגנון "יש לך הודעה", "כשהארי פגש את סאלי" ו"החתונה של החבר שלי" - כבר לא ממש קיימות. אבל אל חשש, מאחר ולפחות לגבי מרבית האנשים, לסיפורי אהבה עדיין יש מקום שם, באיבר שנמצא במרכז החזה שמאלה, הז'אנר עדיין חי ובועט, בעיקר בקולנוע העצמאי, אבל לא רק.
לכבוד ט"ו באב, קבלו מדריך צפייה לסרטי האהבה הטובים שיצאו בחמש שנים האחרונות. וכן, יש משבצת אחת גם להייטרים שכבר לא מאמינים באהבה.
לאלה שעדיין מאמינים באהבה
ובמילים אחרות: לאלה שמתגעגעים לקומדיות הרומנטיות של פעם
"דיברנו מספיק" - סרטו האחרון של ג'יימס גנדולפיני ("הסופרנוס") הוא מתנה נהדרת לחובבי הרומנטיקה. "דיברנו מספיק" עוסק ברגישות ובחוכמה בפרק ב' של חיי האהבה - נושא שלא קיבל מספיק תשומת לב בקולנוע.
אווה (ג'וליה לואיס דרייפוס), מתאהבת באלברט (גנדולפיני) רגע לפני שביתה עוזבת לקולג'. בנוסף היא מתיידדת מבלי ידיעתה באשתו לשעבר של אלברט, מריאן - אישה מרשימה לכל הדעות שמטנפת על הגרוש שלה בכל הזדמנות. כשאווה מגלה שהגרוש הוא בעצם אלברט, היא מתחילה לפקפק ברגשותיה כלפיו. אל תתנו לתקציר הבנאלי לעבוד עליכם - הסרט מתקדם בקצב נכון, ותצוגות המשחק שלו אנושיות ומחממות את הלב (במיוחד של גנדולפיני, שמגלם גבר גדול ורגיש שרבות היו פוסלות רק על סמך המראה שלו).
"טיפש, מטורף, מאוהב" - הרבה לפני שריאן גוסלינג התאהב באמה סטון בסרט "לה לה לנד", הוא התאהב בה בסרט "טיפש, מטורף, מאוהב" (2011). ג'ייקוב הוא דון ז'ואן שמשיג כמעט כל בחורה שהוא רוצה אך מתקשה לכבוש את ליבה של האנה. בנוסף, הוא פוגש את קאל (סטיב קארל), גבר בגיל העמידה שאישתו (ג'וליאן מור) בוגדת בו, והופך לסוג של מאמנו האישי בתחום הדייטינג. סיפורי האהבה השונים שמשתלבים בסרט והקשרים המסועפים בין הדמויות מובילים אל סופו המפתיע והמעט פרוע.
לאלה שמחפשים אהבה בטינדר
או במילים אחרות: לאלה שאוהבים את זה תחת הכותרת אינדי"חולי אהבה" - הסרט היחיד שמוקרן בבתי הקולנוע מהרשימה (ולכן גם מתאים לאלה שרוצים לצאת מהבית). "חולי אהבה" מגולל את סיפורו האמיתי של הקומיקאי קומיל נינג'אני ("עמק הסיליקון") ואשתו התסריטאית אמילי ו. גורדון (השניים כתבו את התסריט). נינג'אני מגלם את עצמו וזואי קאזאן את אשתו - שניהם צעירים שמחפשים אהבה בשיקגו.
כראוי לקומדיה רומנטית, השניים חווים קשיים על רקע עדתי (הוא פקיסטני, היא אמריקנית) וקומיל יצטרך להתמודד עם המחלה המסתורית שתוקפת את אמילי. אומנם אפשר היה לקצר את הסרט (מחלה שרוב הסרטים לוקים בה, במיוחד אם מדובר בסיפורים אוטוביוגרפיים), אך בהחלט יש פה סיפור אהבה שמחזיר את האמונה שהז'אנר עוד לא מת, ושמקומו דווקא בקולנוע העצמאי והקטן.
"ילדה נצחית" - כמו ב"חולי אהבה" גם במרכז הסרט הזה הדמות הראשית היא קומיקאית עצמאית. הסרט מביא את סיפורה של דונה (ג'ני סלייט - שחקנית שכל החזות שלה זועקת אינדי) - קומיקאית שנכנסת להריון מסטוץ. כן, כמו "הדייט שתקע אותי", רק שהפעם מדובר בגיבורה שהמילה הפלה נמצאת בלקסיקון שלה. השניים ממשיכים להתראות ומכירים אחד את השניה לעומק בזכות התהליך הלא נעים שדונה נאלצת לעבור.
לבררנים
ובמילים אחרות: לאלה ש"לא אוהבים קומדיות רומנטיות"
"לובסטר" - סרטו של יורגוס לנתימוס ("שיני כלב") משנת 2015 הוא יצירה מוזרה המתרחשת במציאות עתידנית בדיונית. דיוויד (קולין פארל) חי בעולם שמי שלא מוצא בו אהבה הופך לבעל חיים. אחרי שאשתו עזבה אותו הוא מגיע למלון עם חוקים מוזרים ונוקשים ומטרה אחת ברורה - עליו למצוא אהבה תוך 45 ימים אחרת יהפוך ללובסטר. הסרט הביזארי הזה זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן והוא מומלץ בחום למי שמחפש סרט רומנטי שיוצא ממגבלות הז'אנר.
The One I Love - למקרה שהתאהבתם באליזבת מוס ב"סיפורה של שפחה" ואתם רוצים ממנה עוד (אך אין לכם זמן פנוי לשבע עונות של "מד מן"), הסרט הרומנטי הבא מיועד עבורכם. "The One I Iove" מגולל את סיפורם של זוג שנמצא במשבר ונוסע לבית נופש כדי להציל את חיי הנישואים שלו. אם זה נשמע לכם כמו התחלה של סרט אימה, אתם לא לגמרי טועים. בלי ספויילרים מיותרים, הזוג עובר כמה חוויות מטרידות (אך לא באמת מפחידות), במהלכן השניים מכירים אחד את את השניה מחדש ומגלים את הסוד מאחורי בית הנופש שאליו הגיעו.
לשבורי הלב הפסימיים
ובמילים אחרות: לאלה שהדבר האחרון שהם רוצים לראות כרגע הוא פוצי מוצי
"בלו ונלנטיין" - התואר "קומדיה רומנטית הפוכה" נכתב במיוחד עבור הסרט הזה, משנת 2010. סיפור אהבתם של דין (ריאן גוסלינג) וסידני (מישל ויליאמס)
מתחיל בצורה מקרטעת (כנהוג בז'אנר) אך ניכר כי האהבה ביניהם גדולה. למרות זאת, הסרט לא מתמקד בהתגברות על מכשולים עד לסוף הטוב, אלא בסיפור דעיכתה של האהבה שהייתה בין השניים בתחילת הסרט.
מדובר בקולנוע יפה המתאים במיוחד לבודדים עם לב שבור שמעדיפים להתמודד עם האמת המרה ולא לשקוע במציאות אסקפיסטית. נו, אמרנו שזה סרט לפסימיים.
