המלך החדש מחפש דאבל

לפני ארבע שנים בלבד, לא נצח במושגי אתלטיקה למבוגרים, ווייד ואן ניקרק רשם פרק משמעותי בחייו: הוא ירד לראשונה מ־46 שניות ב־400 מ'. כשרץ בן 21 עושה זאת, זו לא ממש חגיגה, אבל מי שהכיר את יכולותיו ידע שמדובר בציון דרך משמעותי. באותה שנה הוא הספיק לרדת עד 45.09, ולסיים באליפות העולם במוסקבה במקום ה־26 עם 46.37, תוצאה רעה.

אבל זו הסיבה שציינו במיוחד את מי שהכירו אותו. בעצם, אחת שהכירה אותו יותר מכולם. המאמנת הוותיקה אנה בותה (74), שפעילה בענף עוד משנות ה־60 של המאה הקודמת, היא כבר סבתא־רבתא – אבל העין המקצועית שלה היא משהו שקשה להתחרות בו. למרות שהצטיין ב־200 מ', ודורג רביעי באליפות העולם לנוער ב־2010, היא סברה כי ריצת 400 מתאימה לו יותר. והיא חיכתה בסבלנות כדי לראות אותו מסתגל לשינוי והופך לסנסציה.

ב־2014 הוא כבר צלל מה־45 שניות ל־44.68. זוכרים מה מייקל ג'ונסון האגדי אמר על אוסיין בולט בצעירותו? "הוא יהיה הדבר הבא, לא ראיתי דבר כמוהו". אז לפני שלוש שנים "הברווז" (כינוי שנובע מסגנון ריצתו) ג'ונסון התנבא: "זה מטורף, ואן ניקרק יכול להיות היורש של בולט".

אחרי שהשלים 43.48 מדהים באליפות העולם בבייג'ינג 2015, שיפור של עוד שנייה בתוך שנה, הוא הפך לאדם הראשון בהיסטוריה שירד מ־10 שניות ב־100 (9.94), מ־20 שניות ב־200 (19.84) ומ־44 שניות ב־400.

ואז, בריו, ואן ניקרק נישל את ג'ונסון מפסגת ה־400, וניפץ בצורה פראית את שיאו בן 17 השנים (43.18) כשהעמיד אותו על 43.03. זה היה שיפור בסגנון בולט, הקפצה של המקצוע שנות אור קדימה. לכו תדעו אם הוא לא מכין לנו ירידה מ־43 שניות בעתיד. והעתיד הזה יכול להיות הערב, בגמר ה־400 בלונדון.

אבל כדי להיות מלך האתלטיקה, אתה צריך לככב בשני מקצועות לפחות – מה שמחזיר אותנו לתחילת דרכו של ואן ניקרק. הוא התמקצע ב־400, אבל לא שכח מה־200. הערב זו המשימה הראשונה שלו, לפני שינסה להשלים דאבל בחצי המרחק ביום שישי. לא רק שהוא יתפוס בכך את מקומו של בולט כאיש הבכיר על המסלול, אלא יירש רשמית את ג'ונסון שהתמחה בשני המרחקים הללו. אתמול ואן ניקרק קבע את הזמן הרביעי בטיבו במוקדמות, 20.16 שניות.

ואולי גם זה לא יספיק. הכוונה שלו היא להשתתף גם במרוצי השליחים, 100X4 ו־400X4. הוא צעיר, רעב, מוכשר ומוכן לחבוש את הכתר של מלך האתלטיקה. (אבינעם פורת, לונדון)