"דודי נהרג כשעשה את הדבר שהכי אהב"
משפחתו וחבריו של רס"ן דודי זהר, שנהרג בהתרסקות מטוס האפאצ'י, התקשו אתמול לעכל את הבשורה הקשה • האב המסור, הסמנכ"ל הנערץ, הטייס המקצועי, שעשה הכל בחיוך, מצא את מותו דווקא במקום שבו הרגיש הכי בבית, במקום שלא רצה לעזוב • "דודי כבר לא היה חייב לעשות מילואים, ובכל זאת בחר להמשיך לטוס", סיפר האח שאול. "בכל דבר שעשה הוא נתן את כל הלב. עם ישראל צריך לומר לו תודה"
בני משפחה וחברים רבים, בהם חברים מהטייסת בחיל האוויר, הגיעו לאורך כל שעות היום אל בית משפחתו של רס"ן דודי זהר ז"ל (43), הטייס שנהרג בהתרסקות מסוק האפאצ'י בבסיס רמון, כדי לתמוך ולחזק את המשפחה האבלה.
"המצב בבית קשה מאוד", סיפר אחד החברים, "ארבעת ילדיו של דודי קיבלו בצורה קשה את הבשורה על מותו. המשפחה עוד לא מעכלת את האסון הנורא הזה. דודי היה הטוב שבטובים, כל עם ישראל צריך לומר לו תודה".
שאול זהר, אחיו של דודי, סיפר על אחיו האהוב, שקיפח את חייו כשעשה את הדבר שהכי אהב — לטוס. "דודי היה גדול מהחיים", אמר שאול, "לא תמצאו אדם טוב ממנו. גידל משפחה נהדרת עם 4 ילדים מופלאים. זו מכה קשה למדינה ומכה קשה לנו כמשפחה. אנו מודים לכולם על התמיכה, האהבה והחיבוקים".
רס"ן זהר נולד וגדל בעיר חיפה. "אנחנו שלושה אחים. דודי היה האח האמצעי. הדבר היחיד שהוא לא הצליח להיות בו מקום ראשון זה בסדר הלידה שלו", מספר האח. זהר למד בבית־הספר הריאלי העברי חיפה, שם גם הכיר את גלית, מי שלימים תהפוך לאשתו ולאם ארבעת ילדיו, גם הם תלמידי בית־הספר. דודי הוא החלל ה־302 מבין בוגרי בית־הספר הריאלי
האח סיפר על היותו של דודי טייס במילואים. "הוא לא היה חייב בגילו ללכת כל שבוע, ובכל זאת הלך, כי הוא אהב את זה והאמין במה שהוא עשה. בעבודה, בחינוך הילדים, בצבא, בכל דבר שעשה הוא נתן את הלב ועשה את זה על הצד הטוב ביותר. חבל לי שכולם מכירים אותו רק עכשיו, כשהוא כבר לא איתנו. הוא היה אבא נפלא, אח נפלא ובן נהדר. האדם הנפלא ביותר שיצא לי להכיר".
דודי זהר למד בטכניון הנדסת תעשייה וניהול, וב־2004 החל לעבוד בחברת אלביט כמהנדס מערכת. עד לפני שנה עבד בחברה בתחום האימון ובפברואר 2016 מונה לסמנכ"ל חטיבת האוויר של החברה ועסק בנושא החימוש המדויק.
"כל מי שעבד איתו העריץ אותו", מספר אחיו, "כל דבר שעשה, עשה בחיוך גדול ובאהבה גדולה. הוא היה פעיל בבית־הספר הריאלי שבו למדו ארבעת ילדיו, היה מעורב בחיים של כל אחד מהם. מחובר מאוד לאשתו גלית. אהבה גדולה כזאת לא רואים. הם מכירים מתקופת לימודיהם בבית־הספר הריאלי בחיפה, המון שנים".
בני המשפחה דיברו על אהבתו של דודי לטיסה, אבל גם על החשש שהיה במקצוע שבו בחר. "חשש היה תמיד", אומר שאול זהר, "דודי ידע עליו. הנושא הזה לא זר לו. דודי איבד חברים במהלך הדרך. הוא יכול היה להפסיק לטוס. הוא במילואים והוא בגיל שזה כבר לא היה חובה, ובכל זאת הוא בחר להמשיך כי הוא אהב את האנשים בטייסת, אהב את המקצוע הזה שהוא בחר, ושבסוף הביא למותו".
אלפים הגיעו אמש אל החלקה הצבאית בבית העלמין בחיפה כדי ללוות את זהר בדרכו האחרונה. "איבדנו היום לוחם מהשורה הראשונה", ספד לו מפקד הטייסת. "טייס בחסד, מדריך מנוסה, מהמובילים והבכירים בטייסת. כלוחם מילואים עם עבודה תובענית ומשפחה אני מרגיש שכל אחד בארץ צריך לעצור לרגע ולומר לך תודה. אני אומר לך תודה".
"היית אחד שטרף את החיים", נפרדה מדודי אשתו גלית. "שהאמין שהכל אפשרי. היינו משפחה שמחה, מאושרת ומלוכדת, ונמשיך להיות כזו, למרות המכה שקיבלנו".
דודי זהר ז"ל הותיר אחריו הורים, עליזה וג'קי, אחות, עדי, אח, שאול, אישה, גלית, וארבעה ילדים בני 14-6.
תמונת ניצחון, תמונת זיכרון
התמונה שחדרה ללבבות: לפני 7 חודשים פורסמה ב"ידיעות אחרונות" תמונתה של פרניה גולדהר ז"ל ניצבת בחצר ביתה במושבה יקנעם ומנופפת בידה השמאלית אל עבר שני מסוקי אפאצ'י של חיל האוויר. על זרועה של פרניה נראה המספר 50909 שהוטבע על על ידי הנאצים כשהגיעה לאושוויץ בגיל 21. בתא הטייס של המסוק השמאלי ישב לא אחר מאשר נכדה האהוב, רס"ן דודי זהר, שנהרג שלשום בהתרסקות בבסיס רמון. "זו תמונת הניצחון של אמא שלי", סיפר אז אלי גולדהר, בנה של פרניה ודודו של זהר, שהנציח את הרגע המרגש. "בנה של אחותי חלף מעל הבית במסוקו. אמא שלי עשתה לו שלום, ואז ראיתי את היד שלה מושטת למעלה עם המספר מאושוויץ, והתמונה הזאת נכנסה לי לראש. רואים בה את אמא שלי, המספר שעל זרועה והנכד שלה במסוק של הצבא הישראלי. זה הניצחון שלה". על התמונה המרגשת שבה סבתו נופפה לעברו סיפר דודי: "כל החיים סבתא שלי עבדה בשביל המשפחה ודאגה לכולם. אם הצילום הזה הפך אותה לשמחה וגאה, אני מתחבר לכך. אם הצלחתי לגרום לה גאווה, אני מאוד גאה על זה"
ליאור אל־חי
"מנהיג צריך להיות אמיץ"
שלשום, שעות לפני שנהרג בהתרסקות המסוק, הצטלם דודי זהר ז"ל לסרטון פנימי של חברת אלביט, שבה עבד כסמנכ"ל חטיבת האוויר ועסק בנושא החימוש המדויק. "כישורים זו נקודת פתיחה טובה. אין אף אחד שנולד להיות בטופ, מי שהגיע להיות בטופ נולד מוכשר אבל עבד מאוד קשה", אמר זהר בסרטון, שעסק בהצמחת מנהיגות בארגון. "זה באמת הכל תלוי בעבודה, בהדרכה, בליווי, באמונה. מי שרוצה להנהיג צריך לעצור, להסתכל בעיניים לאנשים ולהבין האם עם האנשים האלה הוא מוכן ללכת קדימה במקומות המתאימים להם, לשנות מה שצריך, למרות שקשה לשנות. מנהיג צריך להיות אמיץ ועם מספיק תעוזה"
אודי עציון
