הקול מהיציע: סקר האוהדים הגדול

המשחק משתנה כל הזמן. הכדורגל של היום אינו דומה לזה שהיה בעבר, ולא מדובר כאן דווקא באיכות הבעיטה לשער או בהכנה הטקטית לקראת שבת. הכדורגל משתנה, יותר מכל, בדברים שמסביב: חוויית הצפייה באצטדיון ובבית, הקרבה לשחקנים בעידן הרשתות החברתיות, כמות המידע שמאפשרת ניתוח של שחקנים ומאמנים, טכנולוגיה חדשנית שנכנסת לכל תחום, ועוד. דבר אחד לא משתנה: הכדורגל שייך לאוהדים. הם הנכס החשוב ביותר, הרוח החיה שנותנת חמצן לספורט הפופולרי בעולם.

לקראת העונה החדשה שתיפתח בסוף השבוע, ניסינו להבין מה אתם חושבים. לקבל תמונה מקיפה על הכדורגל שלנו דרך עיניהם של האוהדים בישראל. באמצעות סקר מקיף של "ידיעות אחרונות" ומכון המחקר "מדגם" בראשות ד"ר מינה צמח ומנו גבע, שנערך בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה מעל גיל 16, קיבלנו תמונה מרתקת על הדעות והתחושות של חולי הכדורגל בארץ. חלק מהתוצאות צפויות, והסקר רק מאשש את מה שרובנו חושבים ויודעים. אחרות מפתיעות.

(איור: ליאו אטלמן)

ניקח למשל את שאלת האהדה. כבר שנים שמכבי ת"א ומכבי חיפה הן הקבוצות האהודות בישראל, וכך מתברר גם הפעם, אבל איזה שינוי חוללה ההצלחה של הפועל באר שבע? איך השפיעו כישלונותיה של הפועל ת"א? ואת מי שונאים יותר אוהדי בית"ר ירושלים, למשל: את בני סכנין או את הפועל ת"א?

הממצאים גם יכולים לעזור לנו לבדוק טענות של אנשים שונים בכדורגל הישראלי. יוסי בניון זוכה לשריקות בוז כשהוא מגיע לשחק בבאר־שבע ובחיפה, בזמן שהוא עצמו טוען שמדובר בקומץ. מעניין לראות עד כמה אוהבים אותו אוהדי הקבוצות האלו, וגם כמה מאמינים אוהדי מכבי חיפה ביעקב שחר. ההפתעה בתחום הבעלים מגיעה דווקא ממכבי ת"א.

תוצאות סקר כזה מושפעות פעמים רבות מרוח התקופה שבה הוא נערך. פתיחת עונה, שבה בדרך כלל יותר אוהדים מלאי תקווה ואמונה לגבי הקבוצה שלהם (עד שלחלקם הן מתפוצצות בפרצוף), היא העיתוי הטוב ביותר לערוך אותו. בהמשך הכתבה תוכלו לראות כמה הישראלים מעריכים את ערן זהבי ואיפה לא אוהבים אותו בכלל (לא רק בהפועל ת"א); עבור אוהדים של איזו קבוצה מאור בוזגלו הוא השחקן כחול־לבן הטוב ביותר (לאו דווקא בבאר-שבע); מי מאמין שאיל ברקוביץ' – ולא בניון - הוא השחקן הישראלי הגדול בכל הזמנים; במה שונה אברם גרנט ממאמני נבחרת אחרים, בעיקר מאלי גוטמן; עד כמה אוהדי בית"ר ירושלים רואים את עצמם כאלימים; וממה האוהדים מוטרדים בדרך למגרש ובתוכו (ספוילר: אלימות היא הדאגה האחרונה שלהם).

איזה שינוי חוללה ההצלחה של באר שבע?(צילום: אורן אהרוני)

הרגש תמיד משחק תפקיד מרכזי אצל האוהדים. הם יפארו את השחקנים שלהם, את האצטדיון המקומי ואת הקהל שממלא אותו, וכך זה אמור להיות – אהדה ספורטיבית היא פנימית, טמונה עמוק בגוף, חלק מה-DNA שלנו. פעמים רבות הרגש מדבר, או הלב, ולא הראש. אבל תוצאות הסקר מעלות לא מעט תוצאות מפתיעות בהקשר הזה: כמו אוהדי קבוצה אחת מפרגנים לפעולות או לאנשי מקצוע של היריבה.

מה לא שאלנו? דווקא את השאלה המעניינת ביותר שתמיד עולה באמצע חודש אוגוסט: מה יקרה העונה? את התשובה לכך יצטרכו לספק השחקנים והמאמנים עצמם, החל בשבת.

השחקנים

כל מי שאינו אוהד את מכבי ת"א נוהג להעביר ביקורת על ערן זהבי במשחקי הנבחרת. מצפים ממנו להביא את כמות השערים שהבקיע כאן ובסין גם למדים הלאומיים. ועדיין, למרות שאת הקולות האלה שומעים בכל התכנסות של הנבחרת, זהבי הוא השחקן הישראלי האהוד ביותר: כמעט רבע מהנשאלים ציינו את השם שלו, וזאת במקביל לכך שיש הסכמה בין האוהדים שהליגה הסינית חלשה מהישראלית.

זהבי הוא כמובן האהוד ביותר אצל אוהדי מכבי ת"א (48% מהם בחרו בו), אבל כמעט כל אוהדי הקבוצות האחרות הציבו במקום הראשון שלהם את בניון, שהגיע למקום השני הכללי. למרות ריב ארוך עם אוהדים בחיפה, בניון הוא עדיין השחקן הכי אהוד בכרמל, וזה מוכיח את הטענה שלו כי עדיין יש לו מעריצים רבים שם. גם אוהדי בית"ר ירושלים והפועל ת"א אוהבים קודם כל את בניון, בעוד דווקא אלה של באר־שבע, המקום שבו גדל, חילקו את הקולות שלהם בין שחקני קבוצתם. ומה בצד השני של הרגש לשחקן: השנאה ולא האהדה? זהבי מגיע למקום השני, כשהוא נחשב לשנוא ביותר על ידי אוהדי הפועל ת"א (לא מפתיע) וגם במגזר הערבי (אולי בעקבות אותה התבטאות שקשרה את סכנין עם רמאללה).

שאלת השחקנים הלא אהובים מביאה איתה בשורה אחת טובה ואחת רעה. נתחיל בטובה: 68% מהאוהדים הצהירו כי אינם שונאים שחקן מסוים. הרעה: המקום הראשון בקטגוריה שייך לחאלד חלאיילה, השחקן הכי אהוד במגזר הערבי. חלאיילה נחשב שחקן "מלוכלך", שמקבל כרטיסים צהובים ואדומים יותר מכל אחד אחר, אבל אפשר לנחש שיש גם סיבות אחרות לכך שהגיע לראש הרשימה הלא מחמיאה הזאת.

במקרים רבים אהדה נגזרת מאיכות. זהבי לא משחק בישראל, בניון נהנה מתהילת העבר, וכך יוצא שהשחקן הישראלי שנחשב לטוב ביותר בליגת העל הוא מאור בוזגלו. אוהדי הכדורגל קבעו גם שהכוכב הגדול בארץ הוא טוני ווקאמה: אוהדי כל הקבוצות, כולל אלו של מכבי ת"א, הציבו אותו במקום הראשון. רק אוהדי מכבי חיפה בחרו בבוזגלו, אולי מתוך תקווה שהוא זה שיביא את השינוי שהם כל כך מייחלים לו. ההפתעה: אלירן עטר הגיע למקום השלישי, ואחריו וידאר קיארטנסון ומאור מליקסון.

הסיפור משתנה כשמדברים על השחקן הישראלי הגדול בכל הזמנים. כאן האוהדים בוחרים בנציג שלהם. בבאר־שבע חושבים שמדובר בבניון, במכבי ת"א זה זהבי, ובמכבי חיפה הולכים עם איל ברקוביץ'. בסופו של דבר, בניון נתפס כגדול ביותר בהיסטוריה של הכדורגל שלנו, לפני מוטל'ה שפיגלר וברקוביץ'. האוהדים הצעירים יותר בחרו בבניון, ואילו המבוגרים שזוכרים את ימי מקסיקו 1970 העליזים נתנו את קולם לשפיגלר. אגב, אם מסתכלים רק על הצבעות האוהדים השרופים, ברקוביץ' הוא הגדול מכולם.

מדד הפופולריות

קבוצת כדורגל, את זה כולם יודעים, לא מחליפים, אבל תמיד נולדים אוהדים חדשים – "אוהדי הצלחות" או צעירים שהגיע זמנם לבחור את הצבע שילווה את חייהם. בדרך כלל הם מצטרפים לקבוצות בעלות ההישגים הגדולים יותר.

כבר שנים שמכבי ת"א ומכבי חיפה הן שתי הקבוצות האהודות בישראל, והן מחליפות ביניהן מיקום לפי מצבן המקצועי. נכון לפתיחת עונת 2017/18 קיים כמעט שוויון בסוגיית הקבוצה האהודה במדינה. ההפרש בין מכבי מת"א (22%) לזו מחיפה (21%) עומד על אחוז לטובת הצהובים, בהחלט במסגרת הטעות הסטטיסטית. אין ספק שהעונות הגרועות של מכבי חיפה פגעו בה - סקרי עבר העידו על שיעור אהדה גבוה יותר כלפי הירוקים - אבל לא באופן אנוש. אפשר לראות את זה בנוכחות הגדולה ביציעי סמי עופר, וגם בסקר שלנו. יותר מכך, בקרב האוהדים שהגדירו עצמם "שרופים", מכבי חיפה היא האהודה ביותר.

במחנה של בית"ר ירושלים אפשר למצוא כאלה שיטענו כי היא הקבוצה האהודה בישראל. הסקר שלנו מוכיח אחרת. הפערים בין הירושלמים לבין הפסגה הם משמעותיים. אבל הסיפור הגדול הוא בכלל הפועל באר־שבע. האלופה הפכה סדרי עולם בכדורגל הישראלי לא רק מבחינה מקצועית וכלכלית, אלא חוללה שינוי גם בבסיס האוהדים. אם בעבר דיברנו על מועדון "ארבע הגדולות", הרי שהיום הקבוצה הרביעית בו – לצד מכבי ת"א, מכבי חיפה ובית"ר – היא באר־שבע עם 13% מהאוהדים. היא הדיחה מהרשימה הזאת את הפועל ת"א (8%), שיחד עם שרשרת כישלונות והתמוטטות כספית איבדה גם חלק מהאוהדים שלה.

במקום השישי ניצבת בני־סכנין. היא כמובן הקבוצה האהודה ביותר במגזר הערבי (34%), אבל היא לא לבד. למכבי חיפה יש אותה כמות אוהדים בקרב ערביי ישראל. במגזר היהודי, מכבי ת"א היא המנצחת הגדולה.

בדרך כלל, וכך זה ברוב מדינות העולם, הקבוצות האהודות ביותר הן גם הכי שנואות. הגיוני. ככה זה כשיש יריבוּת ספורטיבית. המצב בישראל שונה. הקבוצה השנואה ביותר (בחרו בה 18% מהנשאלים) היא בית"ר ירושלים ואחריה בני־סכנין והפועל ת"א. מי הכי שונא את מי? 36% מאוהדי הפועל ת"א הצהירו כי הם מתעבים את בית"ר, ואחר כך אפשר למצוא את יחסי השנאה ההדדיים של שתי התל־אביביות. אצל הבית"רים יש הפרש גדול בתפיסת שתי היריבות שלהם: סכנין שנואה הרבה יותר מהפועל (27% מול 19%).

אנחנו כמובן לא בעד שנאה, אבל צריך לזכור שלרוב מדובר כאן בשנאה ספורטיבית, שהיא חלק מהמשחק וגם תורמת לו (כל עוד היא לא כוללת אלימות), ובמקרים רבים היא תולדה של קרבות על תארים. והנה, מעניין לראות שרק שני אחוזים מאוהדי מכבי ת"א בחרו בבאר־שבע כקבוצה השנואה עליהם (בני־יהודה, למשל, קיבלה יותר קולות אצל הצהובים). למרות שתי האליפויות האחרונות, ייתכן שאוהדי מכבי ת"א עדיין לא רואים באלופה יריבה לטווח הארוך.

המאמנים והבעלים

הנחת של אברם

נבחרת ישראל היא נבחרת אוכלת מאמניה. כמעט כל מאמן שחותם בנבחרת עושה זאת בזמן שהוא נישא על גלי אהדה ונחשב לאחד הבולטים בתחומו. בסוף דרכו בנבחרת, לעומת זאת, הציבור רואה אותו אחרת. הנבחרת, בגלל איכות הכדורגל הישראלי ולאו דווקא המאמן עצמו, היא מקום שקשה לצבור בו כבוד והערכה.

יש מאמן אחד יוצא מהכלל, וקוראים לו אברם גרנט. הוא כבר אימן בכחול-לבן, די מזמן, והוא עדיין המאמן שהאוהדים הכי רוצים לראות בנבחרת. רבע מהנשאלים בחרו בו, כשאחריו אופציית המאמן הזר (16%) וברק בכר (15%). אוהדי כל הקבוצות בארץ הצביעו לגרנט, פרט לאלו של קבוצה אחת. רוצים לנחש? צדקתם. בבאר־שבע מאמינים בבכר, הם יודעים מה טוב להם.

על אותה משוואת נבחרת נבחר אלי גוטמן למאמן הישראלי המשעמם ביותר. גוטמן נתפס כמאמן הגנתי כבר שנים, אבל ברור שהתקופה במדים הלאומיים עשתה לו את השירות הרע ביותר. לא במקרה גם אלישע לוי, מאמן הנבחרת הנוכחי, הוא סגנו ברשימת המשעממים, לצד אחרים כמו ראובן עטר, ניר קלינגר ומרקו בלבול.

זוכרים שאוהדי באר שבע תומכים במאמן שלהם? מובן שאם מסתכלים גם על שאלת הבעלים המצליחים ביותר, אלונה ברקת בפסגה – ובהפרש גדול. אבל כאן מגיעה הפתעה. לא בבחירה של ברקת עצמה – לא בכל יום יש קבוצה שהופכת תחת ניהול חדש ממועמדת לירידה לאלופת המדינה – אלא במי שבחר בה.

כמעט חצי מאוהדי מכבי ת"א, למשל, בחרו בברקת, שקיבלה אצלם הרבה יותר קולות מבעל הבית שלהם, מיץ' גולדהאר, שהסתפק ב-16% בלבד מקולותיהם. אולי בגלל הדיווחים על הקושי של ג'ורדי קרויף להשיג אותו ולקבל ממנו אור ירוק לפעולות שהוא רוצה לבצע. ולא רק אצל הצהובים: גם אוהדי מכבי חיפה מעדיפים את אלונה (41% מהם בחרו בה), למרות שהתמיכה שהם נותנים לשחר (23%) גבוהה יותר מזו של אוהדי מכבי ת"א בגולדהאר.

חוויית הצפייה

בדרך למשחק עוצרים בפקק

אנחנו אוהבים להתלונן על הרבה מאוד דברים בכדורגל הישראלי, ולא מדובר אפילו ברמת המשחק. ממחירי הכרטיסים עד מצב השירותים באצטדיון. מבעיות חניה עד גזענות ואלימות. אבל חשוב לומר: יש מגמת שיפור (שוב, לאו דווקא באיכות המשחק). אצטדיונים חדשים, מודרניים ויפים נבנו. המזנונים מציעים מבחר גדול יותר. מחקרים מראים שחוויית הצפייה של האוהד במגרש – איכות האצטדיון, השירותים הנלווים, היחס מסדרנים וכו' – היא גורם משפיע על רמת האלימות. ככל שהאוהד מרגיש שהגיע למקום מסודר יותר, נקי יותר, הוא יתנהג בהתאם.

בערך שליש מאוהדי הכדורגל בישראל השיבו כי הם לוקחים את הילדים שלהם, או ייקחו אותם בעתיד, למשחקי כדורגל ללא חשש מיוחד, בעוד כמחצית מהם מהססים ואומרים כי הדבר תלוי במצב האצטדיון או באלימות אוהדי הקבוצה היריבה. בכל מקרה, נושא האלימות פחות מבאס את אוהדי הכדורגל מנושאים אחרים, ובראשם הפקקים בדרך לאצטדיון ובחזרה ממנו (ותודה לאצטדיון בנתניה) ובעיות החניה שגורמות לתסכול ולעצבים. כשיש לך שני זאטוטים חסרי סבלנות באוטו, שעתיים של התייבשות לכל כיוון זה הדבר האחרון שאתה צריך.

נושא האלימות במגרשים, ותוצרים נלווים אליה, תפסו מקום נרחב בסקר מאחר שמדובר באחד הגורמים הקריטיים להתקדמות הכדורגל הישראלי. פחות אלימות וגזענות שווה עוד אוהדים, בעיקר צעירים, ויותר התעסקות תקשורתית וציבורית במשחק עצמו במקום במחלות שמסביב. כמעט כל האוהדים מאמינים שצריכים שוטרים במגרשים, למרות מקרי עבר של עימותים בין שוטרי יס"מ לאוהדים ביציעים, וכן שחובה להחמיר את העונשים לאוהדים מתפרעים, אלימים וגזענים. זו הדרך הטובה ביותר להילחם בתופעה.

מי שאמורה לקחת חלק בעניין היא שרת הספורט מירי רגב, אבל קרוב לחצי מהאוהדים מאמינים שאין לה שום חשיבות לספורט הישראלי, לא לחיוב ולא לשלילה. היחידים שחושבים שהשרה רגב באמת תורמת לספורט הישראלי הם אוהדי בית"ר ירושלים. מערבבים ספורט ופוליטיקה.

אוהדי בית"ר הם אלה שנתפסים כאוהדים האלימים ביותר בישראל, כך לפי אוהדי הקבוצות האחרות, והאמת - לא מעט גם בגלל אוהדי בית"ר עצמם. אוהדי כל הקבוצות הציבו אותה במקום הראשון בשאלת האלימות (57%), בעוד האוהדים הצהובים־שחורים עצמם, שבחרו בבני-סכנין כקבוצה שאוהדיה האלימים ביותר, שמו את עצמם במקום השני. רבע מאוהדי בית"ר ענו שהם או חבריהם ליציע הם האלימים ביותר בכדורגל הישראלי.

כבר הזכרנו שלאוהדים יש גאוות יחידה. הם מתפארים בשחקנים שלהם או בהישגי העבר, וכך גם באצטדיון, לפחות אם יש במה להתגאות. אוהדי מכבי חיפה בטוחים שסמי עופר הוא האצטדיון הטוב בישראל, אלה של בית"ר בוחרים בטדי כאצטדיון המנצח, ואילו אוהדי באר־שבע מאמינים בכל ליבם שטוטו-טרנר הוא הבית הטוב ביותר. אבל בסיכום, כשמסתכלים על כלל האוהדים, האצטדיון בחיפה נבחר לטוב בישראל, וכמעט חצי מהציבור מאמין בכך. טדי הגיע למקום השני.

למכבי ולהפועל ת"א אין מגרש ביתי באמת, בלומפילד בשיפוצים, וגם לא אוהבים שם את החלופה הקיימת. רק 12% מאוהדי מכבי ת"א חושבים שנתניה הוא האצטדיון הטוב ביותר שיש. ביום ראשון האצטדיון הזה יארח את המשחק הגדול הראשון של העונה, בין מכבי ת"א לבית"ר ירושלים. אחרי בחירת האוהדים, הגיע זמנם של השחקנים לדבר.

• הסקר נערך בתאריכים 6-9 באוגוסט בקרב 610 אוהדי כדורגל, המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה בישראל מגיל 16 ומעלה. טעות הדגימה המרבית היא ±4.1%