שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    האימא שלא ויתרה - מסרה 2,000 תיקים לילדים
    החופש הגדול מסתיים וליאת גולדשטיין סיימה לאסוף תיקים ולמסור לילדים הזקוקים לכך. "אני מרגישה סיפוק גדול כשאני רואה ילדים וילדות שמגיעים אליי ביוזמתם לעזור ולומדים לקחת אחריות"

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    בעוד כמה ימים התלמידים חוזרים לבית ספר, ובזכות יוזמה של אימא נחושה במיוחד, ל-2,000 תלמידים יהיה תיק עם ציוד להתחיל את השנה. בחודש שעבר פרסמנו כתבה על איסוף תיקים ברחבי הארץ עבור נזקקים, כשהמטרה הייתה לאסוף כ-1,500 תיקים במצב טוב. לאחר פרסום הכתבה, ליאת גולדשטיין, יוזמת המבצע זו השנה השביעית, קיבלה מאות פניות מאנשים שרצו לעזור ולתרום.

     

    "למרות שבכל שנה יש היענות גדולה של הורים לתרום תיקים, השנה ראיתי תופעה חדשה של משפחות שלרגל שנת המצווה של ילדיהם ארגנו להם סדרה של משימות בנושאים שונים, כשאחד הנושאים הוא ערך הנתינה", מספרת גולדשטיין. "לשמחתי, חלק מהמשפחות האלה בחרו עבור משימת הנתינה להטיל על הבן לאסוף 13 ילקוטים עבור ילדים שזקוקים להם".

     

    כמה זמן נמשך מבצע איסוף התיקים?

    "איסוף התיקים והציוד נמשך כחודשיים, במהלך החופש הגדול, אבל למעשה המבצע כולו הוא מורכב יותר ומתחיל חודש-חודשיים קודם לכן. משתתפים במבצע עשרות מתנדבים ומתנדבות מכל רחבי הארץ".

     

    מבצע מורכב (צילום: ליאת גולדשטיין)
    מבצע מורכב(צילום: ליאת גולדשטיין)

    מי הילדים שקיבלו את התיקים ואיך הגעת אליהם?

    "קיבלו את התיקים ילדים מכל רחבי הארץ ומכל המגזרים. הגעתי אליהם באמצעות עובדים סוציאליים, עמותות, פנימיות, רופאי משפחה, פסיכולוגים, בתי חולים ועוד, וגם דרך אנשים פרטיים שפנו אליי עבור שכנים ומכרים או עבור עצמם".

     

    מה היה הדבר הכי קשה בכל התקופה?

    "אם היית שואלת אותי את זה לפני יומיים הייתי אומרת לך שהכי קשה היה לסחוב כל הקיץ בחום יולי-אוגוסט ילקוטים וארגזים עם ציוד או שהכי קשה היו התיאומים בין נקודות האיסוף השונות לבין המתנדבים שהובילו את התיקים מאותם מקומות אליי לחצר. אבל היום אני יכולה לספר לך שהדבר הכי קשה שקרה לי בכל שבע השנים שהפרויקט הזה מתקיים קרה לפני כמה ימים, כאשר אדם שאני לא מכירה העלה פוסט לפייסבוק עם הכתובת הפרטית שלי בצירוף כותרת שאומרת שבכתובת הזו מחלקים חינם ילקוטים.

     

    "תוך דקות מרגע שההודעה הזאת פורסמה היא שותפה בעשרות קבוצות בפייסבוק ובווטסאפ, והבית הפרטי שלי הפך מוקד עליה לרגל ובית משוגעים גם יחד. כיוון שבפוסט המקורי לא צויין מספר טלפון וגם לא תייגו אותי, אנשים התחילו להגיע בלי להתקשר קודם, ביום ובלילה, הפכו לי את החצר, נגעו בחפציי האישיים וגרמו לי לתחושה קשה כל כך שאני לא מאחלת לאף אחד".

     

     (צילום: ליאת גולדשטיין)
    (צילום: ליאת גולדשטיין)

    איך המשפחה הגיבה להמולה בבית?

    "לילדים פחות הפריע הבלאגן, אלא יותר העובדה שהייתי טרודה מאוד לכל אורך החופש בנושא הילקוטים ולא הקדשתי כל כך זמן לכיף ובילויים, בשעה שמסביבם כולם נסעו לחופשות בארץ ובחו"ל. הבעל המדהים שלי, לשמחתי, כבר למד שהפרויקט הזה הוא חלק מאיתנו, והוא מפרגן, תומך וגם עוזר לכל אורך הדרך".

     

    את לא חושבת שזה תפקיד הממשלה לדאוג שלכל ילד יהיה תיק?

    "אני מאמינה שאין זה מתפקידה של הממשלה לממן ילקוטים לבית ספר, כפי שאין זה מתפקידה לממן ישיבות או צהרונים או מופעי תרבות או משחקי כדורגל, שהרי כשזה קורה המימון לכל אלה מגיע מכולנו, פשוט לוקחים מכיס אחד ומעבירים לאחר. לפי דעתי, מן הראוי שדווקא אנשים פרטיים יבחרו כל אחד מה חשוב לו, ויתרמו ויפעלו כל אחד לפי יכולתו, בין אם בכסף ובין אם בזמן או בתשומת לב, למען המטרה הזאת.

     

    "ככה יוצא שאני, למשל, שחשוב לי לפעול למען ילדים וחינוך, אוספת ילקוטים וציוד בית ספר, מישהו אחר פועל למען בעלי חיים (ראיתי בחורף התארגנות של איסוף שמיכות וכריות שהם לא יקפאו מקור), יש באזור שלי בחור שמתנדב ובשבתות מלמד ילדים תהילים, ועוד ועוד, ויש כאלה שקשה להם וזה מעל לכוחם ולא מסוגלים ולא מתנדבים כלל, וזה גם בסדר.

     

    "כשאזרחים פועלים וכל אחד לוקח על עצמו משהו, אז הילדים גדלים תוך שהם לומדים לקחת אחריות, וגדלים בעולם שבו תרומה לקהילה היא חלק מאורח החיים שלהם, וזו בדיוק החברה שאני רוצה לחיות בה".

     

    הילדים לומדים לקחת אחריות (צילום: ליאת גולדשטיין)
    הילדים לומדים לקחת אחריות(צילום: ליאת גולדשטיין)

    האם יש כבר תוכניות לשנה הבאה?

    "כיוון שהפרויקט הזה הוא משהו אישי שמגיע מהלב, אני אף פעם לא מתחייבת לשנה הבאה. נהפוך הוא - בכל פעם שזה מסתיים מגיע הזמן להרים כוסית, לשחרר את הגב התפוס מכל העבודה הקשה ולהשתדל להשלים פערים עם הילדים, המשפחה וגם האתר האישי שלי, אמאבא, בלי שום הבטחות ובלי שום תיקים מלבד אלה של הילדים הפרטיים שלי".

     

    מה הדבר הכי מספק מבחינתך בכל התהליך?

    "לעמוד מול חצר מלאה בילקוטים מכובסים וריחניים, שכל אחד מהם מצויד במחברות, כלי כתיבה ואיגרת ברכה לשנה החדשה, כשאני יודעת שבסופו של התהליך כולם יגיעו לילדים שזקוקים להם, זוהי תחושת סיפוק עצומה.

     

    "מלבד זה, אני גם מרגישה סיפוק גדול כשאני רואה ילדים וילדות שמגיעים אליי, ביוזמתם, כדי להתנדב ולעזור. השנה היו מספר קבוצות של ילדים ונוער שאספו ביוזמתם תיקים, שהגיעו ביוזמתם לעזור, למיין תיקים וציוד ולהכין את הערכות שמוכנסות לכל תיק. הצעירים האלה, שבמקום לשחק במה שילדים בימינו משחקים בחופש, מגיעים לעבוד ולתרום לקהילה, מחממים לי את הלב בצורה בלתי רגילה".

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "האימא שלא ויתרה - מסרה 2,000 תיקים לילדים"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים