"נסיכה לבנה": דרמה תקופתית מספקת

ה-22 לאוגוסט, 1485. קרב בוסוורת' נגמר, ואיתו גם מלחמת האזרחים האנגלית שנמשכה בהפסקות במשך 30 שנים ונודעה כ"מלחמות השושנים". ריצ'רד השלישי, מלך אנגליה מבית יורק, נקטל בקרב ע"י צבאות יריבו – הנרי השביעי (ג'ייקוב קולינס-לוי) לבית לנקסטר, שכעת יושב על כס המלוכה האנגלי ללא טוענים כנגדו. אבל שלטונו רעוע – מחנה יורק עדיין תוסס, הדי הקרבות טרם שככו בממלכה, וגם מבחוץ נשקפים איומים. אז מה עושים כדי להתבסס?

ובכן, מתחתנים עם נסיכה – במקרה הזה אליזבת "ליזי" מיורק (ג'ודי קומר), אחייניתו של ריצ'רד השלישי והמת, שבאופן מובן לגמרי מתעבת את המלך החדש הזה שטבח במשפחתה ושם קץ לאחיזתם בכתר האנגלי. אבל אין לה ברירה אחרת – שידוכה הבלתי נמנע להנרי אמור לאחד את הממלכה כולה; הורד הלבן של בית יורק ישתלב עם הורד האדום של בית לנקסטר, ושושלת חדשה תיוולד, שושלת טיודור.

אם אתם חשים פתאום שאתם יודעים במה מדובר, אתם לא טועים - השם הזה, שושלת טיודור, ניתן לסדרת הדרמה הזימתית והמהנה שעסקה במעללי בנו של הנרי השביעי, הנרי השמיני (בגילומו ההו-כה-מוחצן של ג'ונתן ריס מאיירס). וגם פה – ב"נסיכה לבנה" (שלישי, 21:15, yes Drama ובמלואה ב-yes London), דרמה תקופתית של רשת starz העוקבת אחר המהלך שאיחד את אנגליה וממוקמת קצת קודם לכן על ציר הזמן – הפרטים ההיסטוריים משכשכים בעליצות עם אינטריגות סבוניות ג'וסיות, כמיטב המסורת.

ואולי המילים "פרטים היסטוריים" קצת מוגזמות, מאחר והמאורעות הכלליים אמנם שם, אבל ב"נסיכה לבנה" תמצאו גם כמה עיטורים יצירתיים שכל קשר בינם ובין המציאות קיים בדמיונם של תסריטאים בעלי תושייה רבה מדי - ובדמיונה של הסופרת פיליפה גרגורי, שעל ספרה באותו השם מבוססת הסדרה (גרגורי גם כתבה את הרומן "מלכה לבנה", שהפכה גם היא לסדרה שהופקה עבור ה-BBC ב-2013 ומהווה פריקוול ל"נסיכה"). חוסר דיוקים כמו רומן מופרך בין ליזי ובין דודה, ריצ'רד השלישי, שכל תפקידו ללבות את שנאתה להנרי שאחראי למותו, ובואו לא נדבר על סצנת הכישוף (!) המופיעה עוד בפרק הראשון, אם אפשר. תודה.

אבל למי אכפת מזה, בתכלס? אנחנו הרי לא פה עבור שיעור בהיסטוריה, אלא עבור נסיכות זועמות במחשופים נדיבים שנאלצות להינשא למלכים חתיכים אך חסרי ביטחון, והחותנות המניפולטיביות הבוחשות בקדירה משני הצדדים – מצד החתן זוהי מרגרט (מישל פיירלי מ"משחקי הכס") האדוקה וחסרת הרחמים, ומצד הכלה זוהי אליזבת' וודוויל (אסי דיוויס מסרט האימה האוסטרלי "באבאדוק") שלא שוכחת לרגע את שורשיה היורקיים, וחותרת תחת יריבתה בכל הזדמנות.

ברמה הזו, "נסיכה לבנה" לגמרי מספקת את הסחורה המתבקשת ממנה, מה גם שהיא נראית מצוין ברמת השחזור התקופתי ונושאת הבטחה מפתה להמשך – שהשנאה היוקדת בין הנסיכה היורקית והמלך הלנקסטרי תלבלב לכדי אהבה גדולה. יאללה, זרקו למדורה הזו כמה כישופים ויריבויות מועצמות והיסטוריה מפוקפקת שבא לכם. אם זרמתם עם הזומבים והדרקונים של "משחקי הכס" – ששאבה ממלחמות השושנים השראה, ואפילו קצת יותר מזה – למה שזה יפריע לכם?

ומילה על ג'ודי קומר – שאת שמה בעצם כותבים והוגים עם חולם, ג'ודי כמו בודי - כי הכישרון שלה משמעותי. הוא היה נוכח כשפרצה בתפקידה של קלואי ב"יומן השומן", בלט משמעותית כשגילמה את קייט פארקס ב"דוקטור פוסטר", והתפוצץ לגמרי כשכיכבה כאייווי, הנערה ששבה לביתה לאחר שנחטפה 13 שנים קודם לכן בדרמה "שלוש עשרה". כאן, בסבוניה העסיסית של "נסיכה לבנה", דומה שקומר קצת מוגבלת בתפקיד שמוכתב בעיקר ע"י המוסכמות והכללים של ז'אנר דחוס מדי - למרות הכוונה הראויה והניכרת של לגשת אליו עם זווית ראייה נשית, לשם שינוי. ועדיין, הכריזמה, היופי הייחודי והאינטנסיביות הזו שלה, הבערה הפנימית, פשוט מהפנטים. עוד תשמעו עליה המון. זו רק ההתחלה.

הכתבה פורסמה במגזין "פנאי פלוס".