בריונות ברשת היא לא הדבר שהכי צריך להלחיץ אתכם
חשבתם שאין יותר גרוע מתמונה מביכה של הילדה או שמועה על הילד ברשת? מחקר חדש מגלה כי 22% מבני הנוער היו קורבן לבריונות, אך רק 1% היה קורבן לבריונות ברשת בלבד ולא סבל מאלימות כלשהי מעבר למסכים. ממצאי המחקר עוזרים לגבש דרכי פעולה נגד התופעה
הפיצו על הבן שלך שמועות ברשת? פרסמו תמונה מביכה של הבת שלך? פגעו בבנך או בבתך בכל דרך שמשלבת אמצעי טכנולוגי? אם ענית כן על אחת מהשאלות – נראה כי בנך או בתך נפלו קורבן לבריונות ברשת.
לפני עידן הווטסאפ והרשתות החברתיות, ילדים שסבלו מהצקות בבית הספר אמנם סבלו מאוד אבל יכלו להיות להם מעגלים חברתיים נוספים שאינם קשורים ואינם באים במגע עם הילדים מבית הספר- תנועות נוער, חוגים, אפילו ילדי השכונה, ושם הם יכלו להירגע לרגע, לשכוח מצרותיהם ולצבור חוויות חיוביות.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
כיום כשילדים סובלים מבריונות ברשת, היא רודפת אותם לכל מקום. לכל המתבגרים יש סמארטפונים, כולם נמצאים ברשתות החברתיות שמתעדכנות חדשות לבקרים, ויכולת הפצת המידע היא מידית ובהיקפים רחבים. לקורבנות הבריונות אין היום לאן לברוח, כולם יודעים עליהם הכול והם יודעים הכול על כולם.
בריונות ברשת מוגדרת באופן רחב כבריונות באמצעים אלקטרוניים כגון הודעות טקסט, מיילים, חדרי צ'אטים מקוונים ואתרים חברתיים. בריונות ברשת נמצאה קשורה לדיכאון, חרדה, מתח, הערכה עצמית ירודה ובעיות התנהגות בגיל ההתבגרות ומעבר לו, עם טענה מסוימת שהתוצאות של בריונות ברשת יכולות להיות גרועות יותר ביחס לבריונות המסורתית.
האם בריונות ברשת יוצרת קורבנות חדשים?
מחקר באוניברסיטת וורוויק באנגליה בדק האם בריונות ברשת יוצרת קורבנות חדשים מעבר לאלו שנפלו קורבן לבריונות "מסורתית" (פיזית ומילולית) והאם יש לבריונות ברשת השפעה דומה מבחינת תוצאות פסיכולוגיות והתנהגותיות למתבגרים, מעבר לאלו שחוו כתוצאה מבריונות מסורתית. במחקר לקחו חלק 2,745 תלמידות ותלמידים בגילאי 11-16 מבריטניה שמילאו סקר אינטרנטי שמדד את מידת מעורבותם בבריונות, הערכה עצמית ובעיות התנהגות.
דוגמאות מהסקר שהתלמידים השיבו עליו: מתוך בריונות ישירה (מסורתית) - "הוכיתי או קיבלתי מכות", "קראו לי בכינויי גנאי". מתוך בריונות התייחסותית (הכוונה היא לפגיעה שהיא לא פיזית, לא בהכרח נראית לעין מצד הסביבה, לעיתים היא עקיפה כמו שמועות זדוניות) - "הופצו עליי שמועות זדוניות", "אולצתי לעשות דברים שלא רציתי".
מתוך בריונות ברשת: "הופצו עליי שמועות ברשת", "העלו לרשת תמונות מביכות שלי ללא רשותי", "מיילים, הודעות או תמונות פרטיות שהעברתי למישהו, הועברו הלאה לאחרים ללא רשותי", "קיבלתי מסרים מאיימים או תוקפניים במיילים או הודעות טקסט". הנבדקים נשאלו באיזו תכיפות האירועים התרחשו בששת החודשים האחרונים. אלו שהשיבו "אף פעם" או ל"עיתים" סווגו ככאלו שאינם היו קורבנות, היתר סווגו כקורבנות.
קראו עוד:
- מחקר: כך משפיעה התעללות בבית ספר
- אלימות בכיתה: כשהילדים פוחדים ושותקים
- סכנות ברשת: 3 טעויות של הורים
על פי הממצאים, 22% דיווחו שהיו קורבן לבריונות, אך 1% בלבד מהמתבגרים היו קורבן לבריונות ברשת בלבד (לא סבלו מבריונות מסורתית). בהשוואה לבריונות בעולם הממשי, לבריונות ברשת היו השפעות שליליות דומות על התנהגות והערכה עצמית לעומת אלו שלא היו מעורבים בבריונות. עם זאת, קורבנות לבריונות ברשת יחד עם בריונות מסורתית - סבלו מבעיות ההתנהגות הקשות ביותר וסבלו מתחושת ערך עצמי נמוכה ביותר.
בריונות ברשת יוצרת מעט קורבנות חדשים ייחודיים, אך היא בעיקר מהווה כלי חדש לפגוע בקורבנות שנפגעים מבריונות מסורתית. בריונות ברשת מרחיבה את הישג ידה מעבר לגבולות בית הספר. אסטרטגיות התערבות נגד בריונות ברשת צריכות לכלול גישות נגד בריונות מסורתית ושורשיה כדי להצליח במשימה.
שימו לב
1. סטטיסטיקה זה לא הכול - 1% של קורבנות חדשים נשמע מעט, אבל בחישוב מהיר לפי שלושה מיליון ילדים בקירוב במדינת ישראל, המשמעות היא שעוד 30 אלף ילדים שלא סבלנו מבריונות קודם לכן - סובלים עכשיו מבריונות ברשת. בשביל כל אחד מאותם ילדים הסבל הוא 100%, ולכן אם זיהיתם שילדכם סובל מבריונות ברשת - מצב זה דורש התערבות והתייחסות.
2. מתבגרים הכי מחשיבים את דעת חבריהם - זוהי תקופה של גיבוש זהות נפרדת, שבה הילדים מחשיבים את דעת החברים יותר מהכול. לכן כשילד או ילדה סובלים מבריונות מכל סוג שהוא - אסור בשום אופן להתעלם מזה או לבטל את זה, אלא לתת להם מענה ותמיכה ככל שניתן.
3. היו מעורבים בחיי ילדיכם ושמרו על ערוץ תקשורת פתוח - ילדים יכולים לשדר "עסקים כרגיל" בבית, בעוד שהם קרועים מבפנים, מחשש שתתערבו ותביכו אותם. אין להם את היכולת להבין עדיין את החשיבות הגבוהה של ההתערבות לעומת הסבל שהם סובלים, לכם יש ולכן חשוב שתשאלו, תתעניינו, תדברו על התופעה בכללותה ותאפשרו שיח פתוח בנושא.
הכותבת
היא עובדת סוציאלית קלינית (.M.S.W), מטפלת בילדים ובני נוער
לפנייה לכתב/ת 
