ספר טיסה

מאישה לשועלה דיויד גארנט

יש אספקטים שונים לנובלה הפשוטה והיפה הזאת של דיויד גארנט, "מאישה לשועלה" (תשע נשמות; מאנגלית: יותם בנשלום), אבל קודם כל זה סיפור על מטמורפוזה. סילביה וריצ'רד טלבריק — זוג צעיר, אמיד ואוהב — יוצאים לטייל בצהרי יום בחורש ליד אחוזתם המבודדת במחוז אוקספורד. הם משוחחים על ציד ומטפסים במעלה גבעה, ורגע לפני שהם מגיעים לקצה החורש נהפכת סילביה לשועלה. מר טלבריק מביט בשועלה שצבעה כתום בהיר ומבין מיד שזאת אשתו. הוא אוסף אותה לחיקו, מחזיר אותה לאחוזה ומלביש אותה. מכאן והלאה מתמקד חלקו הראשון של הסיפור בניסיונותיו של ריצ'רד לביית את השועלה שלו, להמשיך למעשה את חייהם כמו דבר לא קרה.

שבע שנים בלבד אחרי "הגלגול" של קפקא, המגולל את סיפורו של פקיד פשוט בשם גריגור סמסא שנהפך בוקר אחד לחרק ענק — אימץ גם גארנט את הטרנספורמציה כאמצעי ספרותי. נדמה היה שיצעד במסלול דומה של דחייה והתנכרות של הסביבה כלפי היצור המסכן, שכן המסר החברתי פשוט: כשהגיבור חדל למלא את תפקידו בעיני החברה והופך שונה ממנה, יש להיפטר ממנו. אולם גארנט לא מוכן לסיים את סיפורו רק בביקורת חברתית, אלא בוחר להרחיב את האלגוריה גם לתחום הערכים והמוסר שלנו.

אלה הנפגשים עם סילביה השועלה דואגים לה מן המבט הראשון. המראה שלה מעורר חמלה בליבם. כך למשל נני, האומנת הזקנה שלה, פורצת לחדר השינה, מגלה את גבירתה בצורתה החדשה ואומרת: "הו, יקירתי המסכנה! העלמה סילביה האומללה! איזה מין שינוי נורא הוא זה? אבל אל חשש, יקירתי, הכל יבוא על מקומו בשלום".

ריצ'רד לא מוכן תחילה לשלב את הפרא בחייו, ונלחם בו. לבסוף הוא נכשל, והיצר הטבעי מתעלה על כל תכתיבי המוסר שהוא מנסה לכפות על סילביה השועלה. הוא מבין שהוא יכול אמנם להוציא את האדם מהחיה, אך בשום פנים ואופן לא להשתיק את החיה שבאדם. "מה זה? מדוע נעשית פראית כל כך? אם אני מונע ממך את חירותך, הרי זה רק משום שאני אוהב אותך".

משהבין את היצר הטבעי־פראי, מתרחשת המטמורפוזה העיקרית שבסיפור — ריצ'רד עצמו הופך בהתנהגותו דומה יותר ויותר לשועל, לחיית פרא. הוא משחרר את אשתו לטבע, מזניח את עצמו ואת אחוזתו, מגדל זקן פרא, עוקב אחרי שועלים וכלבי ציד, ומעל הכל — שונא את הבריות. "הבט בי עכשיו, אלי! איזה יצור נתעב אני. אני שונא את בני מיני. תשוקתי כילתה את גופי, בינתי נסתתרה ואיני אוכל דבר מלבד חלומות. קרא אותי לסדר, עשה אותי שוב לאדם מהוגן, אל תניח גם לי להפוך לחיה".

זה סיפור פשוט ומדויק, שכל מילה בו מוקפדת, שמערער על כללי נימוס ומוסר, שבוחן מחדש את מושג האושר. מי באמת מאושר ומה מסב לנו אושר? גארנט נמנע מלענות על השאלה. במקום זאת הוא מאמץ הומור ועצב, פנטזיה, ריאליזם ואלגוריה, כדי לתאר כאב ושמחה ואושר. כדי לתאר חיים ומוות.

מספר עמודים: 118 (כולל אחרית דבר מעניינת מאת פליסיה שרון).

ציטוט: "לי עצמי, די בכך שאני מאושר כשאני רואה את השועלה שלי, כי אני אוהב אותה, אבל לה שמורה הזכות לחפש את האושר על פי חוקי בני מינה".