קסם פראי בעקבות הנדידה הגדולה
צלם הטבע עמוס נחום יצא בעקבות הנדידה הגדולה, אחת מתופעות הטבע הגדולות באפריקה: שני מיליון זברות וגנו חוצים באביב את נהר המארה בקניה ושבים בסתיו לסרנגטי בטנזניה. בדרך ממתינים להם טורפים רעבים במים וביבשה
בכל שנה חוצים את הסרנגטי (Serengeti) בטנזניה ואת נהר המארה (Mara) בקניה קרוב ל-1.5 מיליון גנו, חצי מיליון זברות, 200 אלף צבאי תומסון וכ-18 אלף אנטילופות.
המערכות האקולוגית המיוחדת הזו מתפרשת על שטח של 25 אלף קילומטר רבוע ויש בה בעיקר סוואנות ושטחי שימור. שטחה הדרומי של הסוואנה נמצא בטנזניה בפארק הסרנגטי, שמורה שגודלה 15 אלף קמ"ר, הגובלת בשטחי שימור נוספים כמו הנגורונגורו (Ngorongoro). שטחה הצפוני נמצא בקניה ונקרא מסאי מארה (Maasai Mara), שמורה ששטחה 1,500 קמ"ר.
בניגוד אלינו, המטיילים, הגבול בין טנזניה וקניה ונהר המארה אינם מהווים מכשול במסלולם של העדרים, הרואים בשטח זה מערכת אקולוגית אחת גדולה, שבה הם נודדים ללא כל גדר או הגבלה.
התופעה הזו, שמתרחשת פעמיים בשנה, מושכת מטיילים רבים: חובבי "נשיונל ג'יאוגרפיק", צלמים מקצועיים ומכורים לאקשן. הם מגיעים מכל העולם לחזות במראות המרגשים, כולם בעקבות הנדידה הגדולה - וגם אני.
כיצד לתכנן את הטיול בעקבות הנדידה הגדולה? חשוב להיות במקום הנכון ובזמן הנכון, אבל זה לא מספיק. יש להתחשב בגורמים רבים, ולכן חיוני לתכנן היטב. יצאתי עם רונית הרשקוביץ, קונסולית הכבוד של זמביה בישראל ומנכ"לית "ספארי קומפני", אל שמורת הסרנגטי וחזרתי עם חוויות, כרטיסי זיכרון מלאי תמונות וכמובן - תובנות חדשות לגבי הנדידה הגדולה, המתרחשת מדי שנה כבר מאות בשנים, אולי יותר.
הסרנגטי בעין העדשה
שטחי הסוואנות שבהם מתרחשת הנדידה הגדולה נמצאים בתחום המחיה של שבט המסאי. מקור השם סרנגטי בשפתו של שבט המסאי, Siringit, ופירוש המילה "מישורים אין-סופיים". גובה השטח הממוצע הוא 1,600 מטר, וברובו יורדים יותר מאלף מילימטרים של גשם בשנה ולפעמים אף יותר.
השמורה משמשת בית לאלפי בעלי חיים: מעל 500 מינים של בעלי כנף, כמאה סוגי יונקים, עשרה מיני אנטילופות, חיות בר כמו אריות, נמרים ותנינים. מלבדם מתגוררים בשמורת הסרנגטי היונקים היבשתיים הגדולים בעולם: פילים, קרנפים, היפופוטמים ותאואים.
לא בכדי הפכה השמורה ל"מֶכָה" של צלמים מכל רחבי העולם. אלה מקווים לתפוס בעדשה את הרגעים היומיומיים כל כך עבור החיות - שבשבילנו הם נדירים ומסעירים.
הסרנגטי היא שמורה שבה הטבע בא לידי ביטוי במלא עוצמתו; לעיתים עדין ויפה, לעיתים חסר רחמים. במסע שלי זכיתי לעצור את נשימתי כמה וכמה פעמים.
בוקר אחד, למשל, ראיתי פילון קטן יונק מאימו, חיה עצומה ועדינה כאחד, ולומד את החיים. בבוקר אחר תפסתי בעדשה מרדף וציד חסר עכבות של כמה לביאות רעבות אחר גנו תמים, שלא צפה את התפתחותו של היום הזה.
אחת החוויות שאנצור בליבי היא הצפייה בנדידה הגדולה, שהיא, כאמור, התופעה החשובה ביותר במערכת האקולוגית הזו.
טורפים בעקבות הנדידה
הטורפים החיים באזור לא טומנים ידם בצלחת ונהנים מארוחות רבות כשמגיעים עדרי הגנו והזברות. בעלי חיים שאינם טריטוריאליים, כגון נמרים, ברדלסים ואריות צעירים שעזבו את להקת האם וטרם הקימו להקה משלהם, אף נודדים בעקבות העדרים.
האריות הבוגרים, לעומתם, שחיים בלהקות בטריטוריות מוגדרות, אינם מפרים את "הסכם הטריטוריות" עם להקות שכנות ונשארים בשטחיהם. הם יוצאים לציד רק בעקבות העדרים העוברים בשטחם.
המנצחים הגדולים בנדידת העדרים הם התנינים, החיים בנהרות הנמצאים במסלולם של העדרים: נהר גרומטי (Grumeti) ונהר המארה. כדי להימנע מטרף מתקהלים העדרים על שפת הנהר, לעיתים מאות פרטים, מצטופפים זה לצד זה, ממתינים לחבריהם שייצרו עימם מעטפת בטוחה לחצייה.
הגנו הראשון, האמיץ, קופץ למים, ובעקבותיו פותחים מאות חבריו בריצה קולנית פנימה. זהו מחזה מרהיב ועוצמתי אשר אין שני לו. תניני האזור מנצלים פעמים רבות את ההזדמנות ומזנקים באקרובטיות לעבר הטרף. חציית הנהר של העדרים משאירה אותם בדרך כלל שבעים ומרוצים.
היכן לראות ומתי?
תנועת החיות משתנה לפי גורמים רבים, כגון קצב נדידה, המקומות שבהם ירדו גשמים בשנה החולפת וחושי העדרים. לכן חשוב להתייעץ עם מומחים בנושא ועם מדריכים מקומיים שמכירים את השטח ויודעים איפה ומתי להיות. המדריך הבא ישמש אתכם בתכנון הספארי שלכם בטנזניה.
ספטמבר > אוקטובר > נובמבר
מעגל הנדידה מתחיל מכיוון נהר המארה בקניה. שני מליון פרסתנים אוכלי עשב נודדים מהגבעות הצפוניות של הסרנגטי אל הערבות הדרומיות בעקבות הגשמים והעשב הטרי.
גם לעשב ייחודיות משלו. הוא ידוע בעמידותו בשרפות עונתיות ואינו נכחד למרות הרעייה המאסיבית של אלפי הפרסתנים המגיעים ללחך. מעגל החיים במערכת אקולוגית זו מתבטא בהזנה הדדית. העשב המזין את העדרים, וגללי העדרים מזינים את הקרקע. עד סוף אוקטובר רוב העדרים שבים אל הסרנגטי.
דצמבר > ינואר
עדרי הנדידה מגיעים אל מישורי העשב הקצר בדרום הסרנגטי ומתפזרים לרוחבם על פי דפוסי הגשם. הם מתכנסים ומתכוננים לעונת ההמלטות וגידול הצאצאים החדשים. במישורים האלה אפשר לצפות גם בלהקות ענק של חסידות וציפורים נודדות.
פברואר > מרץ
בתחילת פברואר נפתחת עונת ההמלטות של עדרי הגנו בסרנגטי. מאות אלפי נקבות הגנו ההרות מתרכזות בקבוצות קטנות וממליטות יחד. זוהי תקופה נהדרת לצפות בהתנהגות בעלי חיים, בהמלטה, בהנקה, בגורים משחקים, בטרף ועוד.
אפריל > מאי
תקופה זו נחשבת לעונה הצבעונית, הערה. הצאצאים הצעירים גדלו מעט, וכעת הם מוכנים לצאת לדרך. העדר עוקב אחר הגשמים, לאזורים שבהם יש עשב מזין, ונודד ממקום ריכוזו בדרום מערב לכיוון צפון דרך אזור המורו.
השמורות המוריקות מזכירות את אירלנד יותר מאשר את אפריקה. אלפי פרחים מקשטים את מישורי הסרנגטי ואת מדרונות הנגורונגורו. בתקופה זו השמיים "מחליפים" מצב רוח. הצבעים הנועזים של הסרנגטי הם הזדמנות נהדרת לצילום ותיעוד. זה הזמן לצאת לבקרם, לגלות את אפריקה.
יוני > יולי > אוגוסט
נהר הטרנגירה הוא מקווה המים היחיד באזור המסאי. המים, מקור החיים, מושכים אליהם בין אוגוסט לאוקטובר את בעלי החיים, ואלה נודדים אל השמורה.
אלפי פילים, עדרים גדולים של תאואים, גנו, זברות וראמים מצטרפים אל בעלי החיים החיים בשמורה רחבת הידיים. בחודש אוגוסט הנדידה נעה צפונה, לכיוון הגבול בין טנזניה לקניה.
מדי שנה בשנה החיות מסיימות את מסלולן על שפת נהר המארה, בקניה. באוקטובר שוב יצאו משם העדרים לדרך, דרומה, לכיוון טנזניה.
צלם הטבע עמוס נחום יצא למסע הספארי באמצעות חברת "ספארי קומפני"
לפנייה לכתב/ת 
