שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "פולשת": יותר רומנטיקה מבילוש
    ארנה קזין כותבת ספר בלשית שמכניס חוקרת לתחום גברי וקפיטליסטי - היא צריכה לתעד מנהל מטריד מינית במשרד מכירות במגדל יוקרה. על הבחינה העצמית הבוסרית של הגיבורה, קזין מפצה בתיאור טבעי של רומנטיקה לסבית

    בעשור האחרון, ספרות הבלש ביצעה תהליכי פלישה והתאקלמות בהקשר מקומי. ספרי בלש זוכים להצלחה מסחרית ולהערכה ביקורתית; היבטים מובלטים של עלילות ריגול, מותחנים ופרשות מסתוריות מופיעים גם אצל כותבים שלא מזוהים עם ספרות כזאת. צמד ספרי הבלשית של ארנה קזין - "גוזל" מ־2015 וספר ההמשך החדש "פולשת" - בעצמו יוצר קשר בין ספרות הבלש לדימויים של זני ציפורים אורחות שנעשות לבעלות הבית. הגיבורה והמספרת, אליאנה דוידוב, חוקרת ציפורים במקצועה הרשמי, היא בלשית לא מוסמכת שעושה את צעדיה הראשונים בתחום. "גוזל" התמקד בפרשה אישית־משפחתית. "פולשת" מעמיד במרכזו את התיק הראשון שהגיבורה מקבלת כחוקרת, הצ'ק הראשון, הלקוחה הראשונה, החשוד הראשון.

     

    הספר מסופר כמעין אנליזה עצמית שכותבת הגיבורה לעצמה, דין וחשבון לאחר מעשה על הטעויות שביצעה כבלשית טירונית. ברקע הדברים, ההיבטים של טירונות בדמות הגיבורה - הפעם הראשונה שהיא חוטפת מכות בתפקיד, הפעם הראשונה שהיא קונה מכשירי האזנה מקצועיים - מתקשרים להתנסות בספרות ז'אנרית ופופולרית מצד קזין, כותבת שמזוהה עם ספרות עיונית, מסאית ועיתונאית, גבוהת מצח כביכול.

     

    הניגוד הממשי או המדומה הזה שבין ספרות אמנותית ורפלקסיבית לספרות מסחרית - מתלבש ב"פולשת" על הזירה המקצועית והמעמדית שאליה צריכה לחדור הגיבורה. מעבר מסביבה בוהמיינית, לסבית; מהמקום הקבוע שלה במסעדה תל־אביבית מגניבה, מחנות הספרים השינקינאית של ידידתה הקרובה - לעולם מחוספס ונובורישי, עולמם של יזמי נדל"ן וקבלנים.

     

    אם "גוזל" הקביל בין התנהגות ציפורית ואנושית בתחום האימהות - "פולשת" מעמיד במרכזו התמודדות עם הטרדה מינית כסוגיה מוצהרת של בילוש כמו־פסיכולוגי. סוכנת מכירות במגדל יוקרה שוכרת את הגיבורה לתעד את ההתמודדות שלה עם בוס מטריד מינית, לסייע לה להיחלץ מהמצב בלי לפנות למשטרה, מבלי שייפגע המוניטין המקצועי והאישי שלה בבתי משפט ובכלי התקשורת. הספר משחק היטב במשחק הכפול הזה. "הנה אתגר", מעידה המספרת בפתח הספר באירוניה עצמית גלויה, "אישה נאה בצרה באה אליי לעזרה. ואני, האבירה, אציל אותה מהגבר שמאיים עליה".

     

    שתי הדמויות, הבלשית והלקוחה, הן פולשות לא קרואות - לתחום גברי, קפיטליסטי, קשוח. הבלשית היא אורחת לרגע. סוכנת המכירות הצליחה בעמל רב

    להשתלב במגרש המשחקים של ילדי שמנת ממולחים שנעשו לגברים קירחים. על פניו, היינו רוצים לראות את שתיהן מנצחות. אבל קזין מנחה את הקורא להתייחס בחשדנות לשאיפה הזאת. גורמת לו לזגזג בין זיכוי להרשעה - של הלקוחה, ושל הבלשית. את הלקוחה המתעתעת, המניפולטיבית, הקורא מכיר מקולנוע הבלשי, ממסורת של פילם נואר ודמויות פאם פאטאל, וקזין מזווגת אותה לדמות שעורכי דין פליליים אוהבים לצייר: המתלוננת המדיחה, הקונספירטיבית.

     

    אבל עיקר העניין בספר היה מבחינתי דווקא מסלול הטירונות השלישי שקזין שולחת אליו את הגיבורה. אליאנה מציגה את עצמה כרווקה מושבעת, שהדמויות סביבה, בנות הלהקה שלה (בעיקר המארחות בבר הלסבי), תופסות כמי שתעדיף תמיד סקס על פני אינטימיות, חשק על פני מסירות. כך, השיפוט של הלקוחה, העלמה במצוקה - מקביל לשיפוט העצמי של הגיבורה. התיאורים של אליאנה מתקרבת לדמותה של שוטרת, חוקרת מקצועית, הם החלקים המעניינים והאמינים בספר. בהם מורגש שיוצא לפועל איזה שילוב סגנוני בין ישירות, נונשלנטיות ורעננות שקזין חותרת אליו. ברגע יפה אחד, הגיבורה חוטפת משום מקום בעיטה ממי שתיעשה אולי לבת הזוג שלה, שעה קלה אחרי שהגיבה ברתיעה לסיפור משפחתי כואב שחלקה איתה.

     

    הכשל המוצהר בפתיחת הספר לגבי החקירה הופך משני, רוב הזמן, לאפשרות להצלחה רומנטית: היפתחות, מתן אמון, הקשבה. לתאר בעברית עכשווית גישושים של זוגיות לסבית, ואפילו סצנות מין קצרות ולא צפויות, זו משימה ספרותית מורכבת גם היום. למעשה, קשה עדיין לפגוש בכלל בפרוזה הישראלית תיאורים שנונים ולא מפוחדים של התקשרות וגישושים מיניים.

     

    משימה לא פחות מורכבת היא השתלטות על הז'אנר הבלשי. ובתחום הזה, "פולשת" יוצר רושם פחות שאפתני. יש משהו חסר גמישות, מוצהר מדי, באופן שבו הספר מבהיר לקורא שהגיבורה מתארת משגה גורלי שהוביל לתוצאה קטלנית; באופן שבו קזין מדרבנת את הקורא להימנע מהטעויות של המספרת ולבחון את הפרטים שנגלים לה באופן זהיר יותר. עיצוב העלילה כסיפור של התלמדות גולש מהר מדי לביטוי פדגוגי, כמו מוסרני. "החקירה... הפכה בשבילי למבחן ראייה - מה אני מצליחה לראות. את מי אני מצליחה לראות. מה אני בוחרת לא לראות". ביחס לאנינות היאפית שמפגינה הגיבורה כלפי זנים שונים של תה, פריטי ריהוט, מותגי אלכוהול - יש משהו בוסרי או כפוי בנטייה שלה לבחינה עצמית פסיכואנליטית, כמו בנקודות שבהן היא מקשרת בין ההתרחשות בהווה לדמות אמה, שנעלמה ונטשה אותה בילדותה.

     

    אבל החריקות האלה הן לא עניין מרכזי. ואולי זה הישג בפני עצמו. "פולשת" מצליח להקביל בין מלאכת הבילוש למלאכת האהבה ולהשתמש בהקשר המותחני כקביים למסתורין האמיתי בחיי אדם.

     

    פולשת, ארנה קזין, הקיבוץ המאוחד, 196 עמודים

     

    הביקורת פורסמה במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות"

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים