מדווחים מהשטח: חסיה בהודו
חסיה הרשקוביץ, בת 59 מכרכור, מטיילת עם הבת בין דלהי להרים
חסיה, עם מי נסעת להודו?
עם הבת שלי אביבית. זה חלום שהתגלגל בעשור האחרון, דיברנו על מסע שאנחנו רוצות לצאת אחת עם השנייה. בניגוד לצעירים אחרים שרוצים לצאת עם צעירים כמותם היא רצתה לנסוע איתי.
ואיך היה?
הודו זו חוויה מטלטלת, לא פשוטה, מפגישה אותך עם כל החושים. מבחינה רגשית זה יכול בהרף עין להעביר אותך מקצה לקצה.
מה היה לא פשוט מבחינה רגשית?
היו המון חוויות הנאה ושמחה אבל גם חוויות מבעיתות. כמה פעמים הרגשתי פחד מוות. נחתנו בדלהי אחרי טיסת לילה. יצאנו בשלוש בבוקר ולקחנו מונית למלון. באתר רשמו 2.8 ק”מ מהשדה, נכנסנו למונית וגילינו שזה בקו אווירי. הדרך נמשכה חצי שעה. אין תאורה, רחובות צרים בלי כביש, אנשים ישנים על השוליים, פרות רובצות, ואני הייתי כבר משוכנעת שחוטפים אותנו. הנשמה שלי פרחה עד שהגענו למלון.
כמה זמן טיילתן?
טיילנו במשך חודש. היה לנו מסלול אבל 12 שעות אחרי שנחתנו שינינו אותו לגמרי. נסענו למקומות שלא היו בתוכנית. מדלהי נסענו לראות את הטאג' מאהל ומשם קנינו טסנו צפונה ל"לה". זה מקום מאוד גבוה, 3,600 מטר וקיבלתי מחלת גבהים. בכלל לא הבנתי מה קורה לי, אבל הרגשתי שאני הולכת למות.
פעם שנייה באותו יום.
תודה לאל זה היה למחרת. אחרי כמה ימים עזבנו. נסענו למנאלי במכונת כביסה עם 4 גלגלים על רכס ההימלאיה, 19 שעות.
תני לי לנחש, חשבת שאת מתה?
מה זה! זה לא כביש, זו דרך עפר צרה. למטה יש תהום, נהרות, לפעמים אתה עובר מעליהם והגשר הישן מטלטל, ואותו נהג נוהג 19 שעות. ישב לידו חבר וקישקש איתו, עצרו 3 פעמים אבל הוא נהג עד הסוף. שם למדתי לשחרר. אתה מבין שהחיים שלך הם בידיים של הבחור הצעיר הזה שיושב ליד ההגה. אין לך מה לעשות. אז פשוט שחררתי. פתאום הבנתי שאין לנו שליטה על שום דבר בחיים. הדברים קורים כי ככה הם צריכים לקרות.
היו לך תובנות גם לגבי הבת שלך?
כשאתה יוצא עם הילד שלך, יש דברים שהם יותר קשים. ואתה חושב שלא תהיה מוכן להתפשר על דברים, כי ככה אתה, כבר רגיל לתנאים מסוימים. ובהודו אתה לומד שאין תחתית, תמיד אפשר לרדת יותר נמוך. אם אין לך אדם שמאוד קרוב אליך, קשה לך לעבור את זה פיזית ומנטלית- לכלוך, שירותים, לא להתרחץ. צריך אינטימיות מאוד גדולה כדי להרגיש נוח לא להתרחץ 3 ימים. אתה גם מודה בפחדים שלך ובהיי שלך. כשחזרנו אמרנו שלא היינו יכולות לעשות את הטיול הזה עם מישהו אחר.
בואי נסיים עם רגע מצחיק.
היינו בכפר ואשישט, והלכנו בשביל מאוד צר עם בוץ ומים לכיוון המפלים. על השביל הצר הזה אתה הולך, ההודים הולכים והפרות הולכות בשני הכיוונים. הבת שלי מתה מפחד מהפרות למרות שהן ידידותיות. הלכנו בשביל, הגיעה פרה ואביבית נלחצה. הפרה התחככה בה, אז אביבית נצמדה לקיר אבנים והתחילה לצרוח בקולי קולות Help! Help. ואין שם נפש חיה. עשיתי בתחתונים מרוב צחוק! קיבלה התקף לב מפרה. מה את צועקת? מה את חושבת שיקרה?!
מכירים מישהו רחוק?
