דה בירס - יהלומים אדומים מדם

מימי החושן של הכהן הגדול, דרך קיסרים, מלכים, אמירים, מהרג'ות ושועי העולם, ועד המאה ה-20 היה היהלום אפוף זוהר ותהילה. במחצית השנייה של המאה ה-20 הוא הפך לתכשיט עבור מיליוני נשים בארה"ב, יפן, גרמניה וארצות שפע אחרות.
סיפורה של ענקית היהלומים דה-בירס (De Beers) החל בדרום-אפריקה באמצע המאה ה-19, אז החלו להתגלות במדינה מכרות זהב ואחריהם גם מכרות יהלומים.
מדינות דרא"פ היו בשליטה בריטית מאז 1814, ובשנת 1871 מכר יוהנס ניקולס דה-ביר את המכרה שלו צפונית לקייפטאון, לקבוצת משקיעים מפורט-אליזבט תמורת 6,000 גינאות.
באותה תקופה נהרו מהגרים מאירופה, אפריקה ואמריקה לאזור הכרייה, בתקווה להתעשר. קבוצת המשקיעים הבינה את הפוטנציאל הענק שבמסחר ביהלומי הגלם, ודאגה להטבת תנאי הכורים. אוהלים, קרונות מגורים, חנויות, אוכל, ציוד, מסילות ברזל וסלילת דרכים שיפרו את התנאים והעלו הרווחים. המכרה נקרא מאז בשם דה-בירס, ונמצא בשכנות למכרה גדול אחר בעיירה קימברלי.

השנים הראשונות: אלפי עובדים מתים במכרות

בשנת 1888 הקים ססיל ג'ון-רודס, ראש ממשלת רודזיה (כיום זימבבואה) את חברת דה-בירס קונסולידיישן-מיינס-לימיטד בשווי של כ-4 מיליון ליש"ט, כאיחוד של מכרות דה-בירס וקימברלי. שנה לאחר מכן, ייסד את החברה הבריטית דרום-אפריקנית (בריטיש סאות' אפריקה) בשליטה ממשלתית. שווי החברה היה מיליון ליש"ט, שווה ערך למיליון מניות, שב-210 אלף מהן החזיקה דה-בירס-קונסולידיישן.
מאז ועד היום מעורבת כריית היהלומים באפריקה בדם, בעיקר דמם של האפריקנים השחורים. אך גם בקרב שליטים ולבנים נפלו חללים - בארני ברנטו, ממייסדי דה-בירס, נרצח על אונייה בדרך לאנגליה, כשהיה בדרכו לקבל את המינוי של ספק היהלומים למלכה ויקטוריה. רוצחו, בן דודו וולף ג'ואל, אחד הדירקטורים בחברת דה-בירס, נרצח גם הוא מאוחר יותר.
בשנת 1918 הגיע מספר העובדים השחורים שמתו ממחלות ורעב במכרות בקימברלי ל-2,564.

ארנסט אופנהיימר: שליטה במכרות הגדולים באפריקה

ארנסט אופנהיימר נולד בפריידברג שבגרמניה בשנת 1880 כבנו של סוחר סיגרים יהודי. האב, אדוארד, בן למשפחה רבת דורות בגרמניה, החליט כי בניו יעברו לגור באנגליה כי "באנגליה הכל מותר חוץ ממה שנאסר לעשות, ובגרמניה הכל אסור אלא אם ניתן לך היתר מיוחד - בפרט אם אתה יהודי".
בני אופנהיימר עברו לאנגליה, עובדה שלא מנעה מהם להמשיך ולהיחשף לגילויי אנטישמיות, כמו יהודים רבים אחרים שעסקו בענף היהלומים. בגיל 16 הגיע ארנסט בעקבות אחיו וקרובי משפחה אחרים לעיירה קימברלי בדרא"פ, התקבל לעבודה כפקיד, ולמד מה שניתן על מיון יהלומים. בגיל 20 חזר ללונדון, שם המשיך ללמוד על כרייה, מיון, השקעות, מסחר ושיווק יהלומים ואז חזר לדרא"פ.
בן 22, עם 50 לירות שטרלינג בכיסו, התקבל ארנסט לעבודה במשרד המכרה, והתגורר אצל בן דודו פריץ הירשהורן, שהתבסס כבר בעסקי היהלומים. בביתו של הדוד התארחו כבני בית הדירקטורים של דה-בירס. הקשרים שנוצרו היו הנכונים לעתידו של ארנסט. ב-1912, בגיל 32, נבחר לעמוד בראש עיריית קימברלי. בשנות כהונתו ידע אופנהיימר להשתמש בשלטונו לטובת עסקיו הפרטיים, וגם רכש לו שונאים רבים.
ב-1929 נבחר אופנהיימר ליו"ר חברת דה-בירס. באותה תקופה התנצר, ובעקבותיו כל בני המשפחה. תוך שנה התגלו במדינות אפריקה מכרות יהלומים - בחוף השנהב, בסיירה ליאונה, בליבריה וברפובליקה המרכז אפריקנית. מכרות נוספים נתגלו גם בדרום-אפריקה, ואופנהיימר הצליח לרכוש את מניות רוב המכרות הגדולים עבור דה-בירס והחברות הבנות שיצר.

סיסמאות שנחקקו: היהלום כידיד האשה

הארי אופנהיימר, בנו של ארנסט, נבחר לחבר במועצת הנאמנים של דה-בירס בשנת 1934. ב-1939, לאחר מסע שערך בארה"ב, יצאה דה-בירס בקמפיין ענק במגזינים של ארה"ב, בסיסמאות "יהלומים הם לנצח", ו"יהלומים הם ידידיה הטובים ביותר של האשה". הקמפיין הפך את טבעת ה"סוליטר" - טבעת של יהלום אחד - סמל לאירוסין ואהבה, וקניית הטבעת על-ידי הארוס היא מנהג שנמשך עד היום, ואומץ בארצות ותרבויות רבות, בעיקר לאחר מלחמת העולם השנייה.
הארי אופנהיימר קיבל זכיונות לכריית יהלומים מממשלת דרא"פ ומדינות אפריקניות שונות. עד למותו, בשנת 2000, הוא נחשב לאיש העשיר ביותר בדרא"פ ולאחד מ-20 עשירי העולם. 54% ממניות החברות של דרא"פ היו בבעלותו, ונשארו בבעלות המשפחה ובבעלות בנו, הנשיא הנוכחי של החברה, החברה האם של דה-אנגלו-אמריקן-קורפוריישן, ניקי אופנהיימר.
אימפריית בירס, כוללת חברות ותאגידים, וביניהם חברות להשקעות בפלדה, ברזל, כימיקלים, ציוד בנייה וחברות לכריית זהב, אורניום ופחם. אופיין של החברות מעיד כי משפחת אופנהיימר לדורותיה ניהלה עסקים רבים בחשאי עם ממשלות ושליטים במדינות אפריקה ומדינות אחרות בעולם השלישי. יחסית לשקיפותם של היהלומים, נוהלה אימפריית אופנהיימר בחוסר שקיפות ניכר.

מלחמות באפריקה: "יהלומי דמים"

ה-RUF, ארגון שכירי חרב באפריקה, בהנהגתו של פוריי סנקו ובשליטת צ'רלס טיילור, נשיא ליבריה, שולט במסחר הדמים של היהלומים ביבשת. חלק מהיהלומים מגיע, בין השאר, לרודנים באפריקה. יהלומים אחרים מגיעים לבורסה באנטוורפן, לאחר שנרחצו בדם של קבוצות מורדים, המנהלות מלחמות בלתי פוסקות בליבריה, קונגו, סיירה ליאונה. האו"ם, המודע למרחצי הדמים סביב השליטה ב"דרך היהלומים", מגלה חוסר אונים מול התופעה.
העובדים בכל המכרות מועסקים בתנאי עבדות תוך "גיהנום של ניצול". רבים מהם עובדים בחינם בשפכי הנהרות, שם אפשר למצוא את יהלומי הגלם הנסחפים במים, ומקבלים כסף רק אם הם מוצאים אבן פעם בכמה שבועות או חודשים. חלקם מתים ממחלות או תשישות כתוצאה מתנאי ההגיינה הקשים וממחסור בתרופות. מי שנתפש כשברשותו אבן שלא מסר אותה למנהליו - נשפט למוות במשפט קצר, ומוצא להורג במקום.
המגמה של הממשלות באותן מדינות מריבה היא להכחיד את הסחר ביהלומי הדמים, שנכרים באזורים שבשליטת המורדים. חברות כמו דה-בירס כורות יהלומים רק באזורים שבשליטת הממשלות, ומשתפות איתן פעולה נגד הסחר ביהלומי הדמים.

ממסחר ביהלומי גלם למותג יוקרתי

קבוצת דה-בירס שייכת לחברת אנגלו-אמריקן-קורפ, ששוויה מוערך ב-350 מיליארד דולר. דה-בירס מוכרת יהלומי גלם ליהלומנים בתל-אביב, אנטוורפן וניו-יורק. השנה יהפוך דה-בירס לראשונה למותג למוצרי יוקרה, וייכנס לשוק הכולל מותגים כמו טיפאני וקארטייה, המגלגל תכשיטי יהלום בהיקף של 50 מיליארד דולר בשנה.
תחת השם דה-בירס יימכרו לראשונה תכשיטים ברמות מחירים שונות, ולא רק יהלומי גלם לליטוש, והוא יהפוך למותג שימכור תכשיטים, בשמים, אופנה ואביזרים. דה-בירס שולטת על 60% משוק יהלומי הגלם בעולם, ובשנת 2000 נמכרו על ידה יהלומים בסך של 5.67 מיליארד דולר. הרווח הנקי של דה-בירס בשנת 1999 היה 868 מיליון דולר.
באחרונה חתם נשיא דה-בירס, ניקי אופנהיימר, על חוזה עם בעלי רשת החנויות LVMH, לפיו יימכרו תכשיטים תחת המותג דה-בירס בחנויות הרשת.
מוזיאון היהלומים על שם נשיא דה-בירס, הארי אופנהיימר, ברמת גן, נפתח בשנת 1986. את הקמתו מימנה הבורסה ליהלומים ברמת גן, ביוזמת נשיאה דאז, משה שניצר. הארי אופנהיימר עצמו לא תרם כסף להקמת המוזיאון.
משנת 1950 מממנת דה-בירס את פרס היהלומים הבינלאומי בתחרות בין מעצבי תכשיטים. ב-2000 השתתפו בתחרות 2,530 מעצבים. 29 שנבחרו מתוכם עיצבו עבודות שכללו 47 אלף יהלומים, במשקל כולל של 2,000 קאראט.