תשע"ז בספורט: נסיכי הגאות והשפל
בכדורגל, בכדורסל, בטניס ואפילו בשחייה קשה למצוא סיבות רבות לאופטימיות. מזל שדמויות כמו שטילוב, אשרם, מיננקו ופליקר המתיקו לנו קצת את השנה הספורטיבית. ד"ר לכדורגל סוקר את תשע"ז
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ
הנבחרות הבכי-רעות
קרוב למחצית מ-104,000 הספורטאים הרשומים בישראל משחקים כדורגל או כדורסל, ובהתאם לכך גם התקציבים שמוזרמים לשני הענפים האלה הם הגדולים ביותר. למרות הנתונים האלה, שתי הנבחרות הבכירות של ישראל בכדורגל ובכדורסל כשלו, והן מסיימות את השנה חבוטות וחבולות.
הגם ששתיהן הצליחו לאכזב מרה את הקהל ולשמח את העיתונאים, ישנו הבדל: במקרה של נבחרת הכדורסל, האכזבה נוצרה כתוצאה מציפייה לתוצאות טובות. ציפיות שנוצרו על ידי הנסיבות המקלות - כמו אירוח הטורניר, הכנה ארוכה ומושקעת והג'ינג'י עם המפתח שמאחורי הקווים. לעומתה, נבחרת הכדורגל הצליחה לאכזב על אף שלא היו ממנה שום ציפיות.
נקודת אור: הליגה חזרה... ואיתה ערן לוי. לוי המציא, או ליתר דיוק ייבא, שני תפקידים חדשים לכדורגל: קוורטרבק ובועט שערי שדה. בדומה לק"ב בפוטבול, שנמצא במעין "כיס" הנוצר כדי להגן עליו מפני שחקני ההגנה ולאפשר את שחרור הפוטבול, גם לוי נח במעין "כיס" דמיוני כזה - ממנו הוא משלח בדיוק מפליא כדורי עומק על 40 מטר. לגבי התפקיד השני: בדומה לבועט, גם אצלו, כל מצב נייח הוא שער בפוטנציה.
נבחרת הצלילה
העומק של השחייה הישראלית רדוד כמו בריכת תינוקות. אז אמנם יש לנו בריכה אולימפית נאה, מאמן נבחרת מאמריקה ומעסה מבלרוס, אבל עבור כל זה מקבלים פחות או יותר עוד מאותו הדבר. ככה זה כנראה כשמאגר הכישרונות שלך מכיל בסך הכל כ-1,700 שחיינים.
כאשר ניתן לספור על יד אחת את כל השחיינים הישראלים שהעפילו לגמר בתחרויות הגדולות, עלינו לשמוח על כל שחיין שמצליח להתברג לחצי הגמר. גם אם בוחנים את הנבחרת ביחס לעצמה, קשה מאוד להבחין בשיפור. העובדה ששבירת שיא אישי, שלא לדבר על שבירת שיא ישראלי, בתחרות חשובה (דוגמת מורז ב-100 מ' חופשי באליפות העולם האחרונה) הפכה למחזה נדיר, מהווה בהחלט סיבה לאכזבה. נדמה שהנבחרת משוועת לדם חדש שייכנס לסבב הבכיר, רק שלא ברור מי מבין השחיינים הצעירים (זיגלר, גרומי הבן, האחים פולנסקי) יצליח לפרוץ.
נקודת אור: באליפות העולם, מורז וטומרקין (פעמיים) רשמו הופעות בחצאי גמרים. קופלב עשה את שלו והעפיל לגמר ב-50 מטרים גב. עם זאת, חשוב לזכור כי לא מדובר במשחה אולימפי.
שטים נגד הזרם
למרות ההצלחות של השייט הישראלי בזירה הבינלאומית, בישראל ישנם כיום רק כ-550 שייטים/ות. במדינה עם רצועת חוף ארוכה ומזג אוויר נוח לאורך כל השנה, היה אפשר לקוות שנראה פי עשרה יותר שייטים/ות. מעבר לכמות קיים גם הפיזור. נראה שהעובדה שמלבד גלשני רוח קיימים עוד חמישה ענפי שייט מפרשיות באולימפיאדה מעט נשכחה. מצער שבניגוד לעבר, כבר עשור אנחנו לא מצליחים להעמיד צוותים ברמה עולמית בדגם ה-470.
לצד הג'ודו, השייט (בעיקר בגלשן רוח) תמיד היה מקור למדליות בתחרויות בינלאומיות. לנוכח חוסר ההצלחה של השנים האחרונות ועם הרוחות הרעות שמנשבות, קשה להשתחרר מהרושם שקברניטיו שטים מול הרוח.
הגש ורוץ לשום מקום
דוד מול גוליית, בגרסה של דודי סלע מול האין הגדול. בשנים האחרונות נשען כל טניס הגברים בישראל על 174 הסנטימטרים של סלע.
רק לשם ההמחשה, המחבט מספר 2 של ישראל בהפסד לאוקראינה היה עידן לשם, שמדורג במקום ה-290 בדירוג ה-ATP. כמובן שאין כל בעיה לתת הזדמנות לשחקנים צעירים. יש בעיה כאשר הבחירה הזו אינה באה כהחלטה אסטרטגית לעתיד אלא כברירת מחדל. לקרב ההישרדות מול אוקראינה ישראל הגיעה מרוקנת מכישרון ומאנרגיה וזה ניכר היטב בתבוסה.
יש מי שתולים תקווה בהבטחה ששמה ישי עוליאל. אולם, עוליאל, שלאחרונה חווה קשיים להצליח ברמה הגבוהה של טורנירי הנוער, נראה עדיין רחוק מלממש את ההבטחה. אצל הנשים המצב קשה אף יותר. פרישתה של שחר פאר הותירה אותנו רק עם דניז חזניוק ויוליה גלושקו (שמדורגות במקומות 274 ו-293 בהתאמה בדירוג ה-WTA). השפל הנוכחי בענף נראה כרגע עמוק מאי פעם והשיפור לא נראה באופק.
תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ
משתלת שטילוב
במדינות קטנות כמו ישראל, פעמים רבות מספיק ספורטאי אחד מעולה בשביל לגרור אחריו ענף שלם קדימה וגם להרים דור המשך. ההישגים, הנוכחות והאישיות של אלכס שטילוב עשו את כל זה עבור התעמלות הגברים. לישראל יש כיום לפחות שלושה מתעמלים צעירים ומבטיחים: אנדריי מדבדב, ארטיום דולוגופיאט ואייל גלזר. מבין השלושה, נראה שלדולגופיאט הסיכוי הטוב ביותר להפוך למתעמל הבכיר של ישראל.
כמובן שאין לדעת האם יצליח מי מהם להתקרב או אולי להתעלות על הישגיו של שטילוב, אבל ההופעות המוצלחות שלהם בסבב גביע העולם בהחלט משאירות פתח לאופטימיות זהירה.
שלווה באשרם
עם פרישתה של נטע ריבקין, מי שהייתה הפנים של ההתעמלות האמנותית בישראל, הפכה לינוי אשרם למתעמלת הבכירה של ישראל. אשרם בת ה-18 מראשון לציון היא מבין הסנוניות הראשונות שהגיעו בעקבות ההצלחות של ריבקין ושל הנבחרות השונות, שהתרחשו לפני יותר מעשר שנים.
במאי השנה זכתה אשרם בשתי מדליות ארד באליפות אירופה (בתרגילי החישוק והאלות). שלושה חודשים אחר כך, באליפות העולם, היא התעלתה מעל להישג הזה כשזכתה בשתי מדליות ארד בתרגיל הסרט ובקרב-רב (מה שמלמד על יכולת מעולה בכל המכשירים). אשרם לא לבד. הזכייה של הנבחרת עד גיל 15 במדליית ארד באליפות אירופה מצביעה על המשכיות, עומק ואיכות שקיימים בענף.
נקודת חושך: לא בלי הנאה צפינו בפרק מספר 373 בסדרת הדוקו-דרמה "אירה וזוללי הבורקס", אשר מגוללת את סיפור מאבקה של אישה אחת נגד העסקנות והחובבנות. העונה הבאה עדיין בצילומים ולנו רק נותר להמתין בעניין להמשך.
חמקה מסינדרום הישראליות
את שנת תשע"ז החלה האתלטית הבכירה של ישראל, חנה מיננקו, עם פציעה טורדנית בכף הרגל, שמנעה ממנה להתכונן כראוי לאליפות העולם באתלטיקה. בהזדמנות האחרונה, הצליחה מיננקו להתגבר על המחסור באימונים ובתחרויות ולקבוע את המינימום ששלח אותה ללונדון.
חנה, שללא ספק יודעת להתחרות, קבעה בתחרות עצמה את תוצאת השנה שלה (14.42 מ') שהנחיתה אותה במקום הרביעי. ההישג הנהדר הזה מעיד שטרם דבקה בה 'הישראליות' והיא עדיין מצליחה לשמור על רמת המקצוענות הגבוהה שאיתה עלתה לישראל.
מחכים לג'ודו? אין צורך, הוא כבר כאן
שתי המדליות היחידות של ישראל במשחקים האולימפיים בריו הגיעו ממזרן הג'ודו (ג'רבי וששון). השנה החולפת הראתה שההצלחות של הג'ודו הישראלי אינן מקריות. בשונה מהרבה ענפים בישראל המתבססים על הצלחות של אתלטים בודדים, הרי שבג'ודו יש לנו גם עומק וגם רוחב - בנשים, בגברים ובקטגוריות המשקל השונות.
השם החם כיום הוא טל פליקר, שמדורג ראשון בעולם בקטגוריית המשקל שלו וחתום על הישג השיא של הג'ודו המקומי השנה - מדליית הארד באליפות העולם. הישגים יפים נרשמו גם באליפות אירופה עד גיל 21, כאשר בטינה טמלקובה וגילי שריר זכו במדליות הכסף וגפן פרימן הצעירה והכישרונית בארד. השילוב הזה בין הצעירים לוותיקים יותר כמו ג'רבי, ששון, גילי כהן, פולק, מוקי ובולדר, בונה תחרותיות ועוזר להרכיב נבחרת חזקה - כזו שתביא עוד הישגים, וביום נתון אולי גם מדליית זהב אולימפית.
מתגלגלים בכיף
הפריחה של ענף האופניים בשנים האחרונות בישראל באה לידי ביטוי בהופעות ההיסטוריות והאמיצות של שלומי חיימי ושני בלוך בריו. ממש לאחרונה סיימה נבחרת הנוער במקום השביעי באליפות העולם לנוער באופני הרים, מיקום שמקנה לישראל שני נציגים באולימפיאדת הנוער. מביניהם בלט תומר זלצמן ויש כבר מי שמסמן אותו כדבר הבא.
"סייקלינג אקדמי", קבוצת האופניים הישראלית המקצוענית, מעלה הילוך. הקבוצה ככל הנראה תשתתף בג'ירו ד'איטליה שהוא אחד מאירועי השיא של עולם האופניים. על אף שרק רבע מהרוכבים בקבוצה הם ישראלים, עצם העובדה שהיא קיימת פותחת אופק אפשרויות רחב יותר עבור רוכבים מקומיים ומעלה את הרמה של כל הענף בארץ.
בהקשר הזה, הג'ירו ד'איטליה יגיע לראשונה לישראל ויקיים כאן את שלושת הקטעים הראשונים. העובדה שהקהל בישראל ייחשף לחוויה הייחודית הזו לבטח תיתן דחיפה יפה לפופולאריות של ענף האופניים.
לפנייה לכתב/ת 
