שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בגיל 68 : הסבתות שעפות על החיים
    צניחה, בנג'י, טראקים, התנדבות, איור ספרים ומופע יחיד: שום חלום לא גדול מדי בעבור דרורה ושרי בגיל 68. הן מסמנות ומגשימות, "אני לא מחוברת לגיל הכרונולוגי שלי", אומרת שרי. "אקסטרים זה התרופה לנפש בריאה", מוסיפה דרורה. שתיהן רק מבקשות בריאות, את כל השאר הן יגשימו לבד

    בשיתוף "מגדלי הים התיכון"

     

    השמיים הם לא גבול. דרורה ושרי מסרבות לתת לגיל ולסטיגמות לעצור אותן מלהגשים חלומות, להתנדב ולטייל בעולם. שתיהן, במקרה, היו מורות בעבר הרחוק והיום, שנים אחרי שרי היא מדריכת כושר ותנועה לנשים בוגרות, ודרורה מנהלת את מערך ההתנדבות של רעננה. וזה אפילו לא מתחיל לתאר את מה שהן באמת עושות בשגרת היום יום.

     

    "אני מגייסת מתנדבים וחשוב לי מאוד להיות רק במקומות שיש בהם אנרגיות טובות", אומרת דרורה כהן בת ה-68 מרעננה. "אני מוצאת את עצמי בקרב אנשים שחושבים איפה ומה עוד אפשר לתרום אפילו אם זה רק 'בקטנה'".

     

    "אני ממש לא מחוברת לגיל הכרונולוגי שלי". צוחקת שרי יהב בת ה-68 מנתניה. "אמנם לפי גילי יכולתי לצאת לפנסיה אבל זו אפשרות שאפילו לא עלתה במוחי. חגגתי את החופש והייתי סקרנית לדעת מה מחכה לי מעבר לפינה".

     

    עוד במדור 60 פלוס:

    התחיל לרוץ בגיל 68 - וסיים את המרתון ה-100 שלו

    אמן הפופ-ארט בן ה-80 שלא ידע שהוא כזה

    מחקר: כמה שנים תרוויחו אם תבלו עם הנכדים

     

    דרורה כהן בטיול בהודו (מתוך האלבום המשפחתי )
    דרורה כהן בטיול בהודו
     

     

    בנג'י: תרופה לבריאות

    לדרורה 27 נכדים, "בלי עין הרע", היא ממהרת להוסיף, משישה ילדים שהקטן בינהם השתחרר לא מזמן מצה"ל. "הכל התחיל כאשר סיימתי את תפקידי כמנהלת בית ספר יסודי שבו התחלתי לעבוד כמחנכת". היא מספרת. "היום, אחרי שיצאתי לפנסיה, על פי כל ההגדרות. אני רכזת יישובית של תנועת של"מ, שירות לאומי למבוגר של החברה למתנ"סים הארצית ברעננה וגם יו"ר מערך התנדבות בעיר. אני מפתחת יוזמות ופרויקטים התנדבותיים שהאחרון שבהם היה פרויקט שקיימנו בגן צבורי באחת השכונות בעיר ונקרא "שני בשש" ובו הפעלנו ילדים בגילאי 4-7 בנושא של חופשה בטוחה, מתנדבים הפעילו את הפעילות".

     

    דרורה אומנם מפנה את תשומת הלב לפעילות ההתנדבותית שבוערת בה אולם זהו רק חלק קטן מחייה הגדושים. "אני סובלת מבעיות בריאותיות", היא מודה בכנות, "אבל אני לא נותנת להם לשנות אותי או את גישתי לחיים. אני מקפידה לא לאפות ולהתעסק עם בצק, לא שזה עוזר לי כל-כך", היא צוחקת, "אבל כן מקפידה לטייל במדינות כמו הודו ודרום אמריקה ולעשות אקסטרים ספורט כמו בנג'י וטראקים רגליים בהרי המדינות אלהם אני נוסעת עד כמה שאני רק מסוגלת כי מבחינתי זאת היא התרופה הכי טובה לנפש בריאה".

     

    "עפה על החיים"

    אחרי שעבדה במשרות שונות במשרד החינוך ויצאה לפנסיה התחילה דרורה לכתוב בעקבות המלצה של חברה. "אני יכולה לומר שהגשמתי חלום שהיה לי בזכות חברה ששמעה אותי מספרת על אירוע שקרה לי והמליצה לי ללכת לקורס מספרי סיפורים". מספרת דרורה.

     

    "בקורס למדתי שנה וכל סמסטר כתבתי פרק מחיי,  בסוף אותה שנת לימודים נוצר סיפור שלם שמבוסס עלי תחת הכותרת "לראות את הטוב", על שמחה והסתפקות במועט. הרעיון המנחה אותי הוא אופטימיות, אופטימיות והרבה שמחה הם הכוח המניע לחיים איכותיים ומשמעותיים. למופע קראתי - עפה על החיים".

     

    דרורה ובעלה, במרכז התמונה וקבוצת מטיילים צעירים בדרום אמריקה  (מתוך האלבום המשפחתי )
    דרורה ובעלה, במרכז התמונה וקבוצת מטיילים צעירים בדרום אמריקה

     

    סבתא בת 20

    הנכדים של דרורה בטוחים שהיא בת 20, "בשבת אירחתי שניים מילדיי יחד עם 14 מהנכדים", היא מספרת בשמחה. "הם אמרו לי שאני סבתא בת 20 ושאני כל הזמן מארגנת להם טיולים. מצחיק שאף אחד לא אמר כלום על הבישולים. לא על השקשוקה ולא על המטעמים". היא צוחקת.

      

    לכבוד השנה החדשה, מה את מאחלת לעצמך? "אני מאחלת לעצמי להיות בריאה", היא עונה ללא היסוס ומוסיפה מהר. "ולהעביר לכולם סביבי ובמיוחד לבעלי את התשוקה שלי להתנדבות כי היא ממלאה ומטעינה אותי ולא המטבח".

     

    במה את הכי גאה? "פרויקט שמשמח אותי מאד הוא הפנינג בשכונה". היא אומרת.  "זו השנה השביעית שאנו מקיימים את הפרויקט הזה. ובו כל התושבים לוקחים חלק ומכינים מאכלים כולם מגובשים ושמחים והשנה הדגש בסימן:" שכנות טובה" אף שכונה ברעננה לא מצליחה לקיים ברצף אירוע מעין זה".

     

    שרי יהב צונחת כמתנת יום הולדת לגיל 62  (מתוך האלבום המשפחתי )
    שרי יהב צונחת כמתנת יום הולדת לגיל 62 (מתוך האלבום המשפחתי )
     

     

    מתנדבת עם ילדי הגן ומדריכת כושר לאוכלוסייה מיוחדת

    גם שרי יהב התחילה במערכת החינוך, אבל היום היא מדריכת כושר ותנועה לנשים מבוגרות, לעיוורים ולאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים מוסמכת וינגייט. סבתא לארבעה נכדים ואם לשלושה, אולם גם הכלות והחתן מקבלים יחס של ילדים וכשהיא נשאלת כמה ילדים יש לה היא עונה בלי להסס, שישה.

     

    "בשנים האחרונות אני גם מנחה קבוצת מתנדבי "זהב בגן" של תכנית של"מ, שירות לאומי למבוגר של החברה למתנ"סים הארצית", מספרת שרי. " בתוכנית הזאת סבתות וסבים מקנים לילדי הגנים הקטנטנים כללי בטיחות בדרכים. המטרה היא שהילדים יהיו שגרירים במשפחותיהם, לשמירה על בטיחות המשפחה בדרכים ובכלל".

      

    "התחלתי כמורה בחינוך המיוחד", היא מספרת "החזקתי מעמד כ-14 שנים. התפטרתי אחרי לידת הילד השלישי ולא הבטתי עוד לאחור". בגיל 50 שרי פתחה סטודיו לצביעת קירות אומנותית. "זכיתי ונולדתי עם כשרון טכני, לצייר, ליצור. אינני מגדירה עצמי ציירת כי אין לי את הדחף וסערת הנפש שיש לציירים של ממש".  מה שלא מנע ממנה לאייר מספר ספרים של חברים ובני משפחה, במשך השנים.

     

    "לפני כשש שנים החלה תקופה חדשה בחיי", מספרת שרי. "אז נרשמתי לקורס "מדריכים לספורט OUTDOOR", פעילות גופנית מחוץ לסטודיו ו/או חדר כושר. הייתי הסטודנטית הכי מבוגרת, מה שכלל לא הפריע. הצלחתי להשתלב ולסיים בכבוד. השתלמתי גם בהדרכה לגיל הזהב ולהתעמלות במים ומיד בסיום הקורס "קפצתי למים" והתחלתי ללמד, לשמחתי במקום שהיה ביתי השני משך שנים רבות, במתנ"ס שעבדתי בו כמנהלת תחום למידה ופנאי".

     

    "נראה שזה היה חלום נסתר שלי. אני שוב מורה אבל הפעם מלמדת את מי שרוצה ללמוד, הן מגיעות ללמוד אצלי, והקבוצות מזינות אותי כל שיעור יותר ויותר ואני מחזירה להן בהדרכה לשמירה על גוף ונפש בריאים יותר". 

     

    שרי בסנפליג על החומה הסינית  (מתוך האלבום המשפחתי )
    שרי בסנפליג על החומה הסינית (מתוך האלבום המשפחתי )

     

    סבתא מגניבה שעושה בושות

    איך מסתדרת המשפחה עם סבתא שלא ממש מתנהגת כמו סבתא? תלוי את מי שואלים. שרי רואה את התגובות - כמחמאה. "אחת המחמאות שלא אשכח שנתנה לי הנכדה כשהייתה בערך בת 9 היתה, סבתא , יש לך אנרגיות צעירות", נזכרת שרי.

     

    "הנכדים חושבים שאני סבתא מגניבה, אבל גם כזאת שעושה פאדיחות", היא מודה. כמו מה למשל? "פוצחת בריקוד לצלילי מוזיקה יוונית במרפסת המלון בכרתים בזמן בחופשה משפחתית". היא צוחקת. "אבל הרגעים שאני הכי אוהבת הם השיחות איתם. חופשה אצל סבתא זה בעיקר היום "שופינג", כשהם היו צעירים יותר אז אהבתי לארגן להם קייטנה. קייטנה כייפית על גלגלים, עם זמן לאפייה, יצירה וטיולים".

     

    שרי חלמה על צניחה, מסעות ואתגרים, היא רק הייתה זקוקה לדחיפה קטנה. "בתי הפתיעה אותי ורשמה אותנו למיונים למלכת המדבר". היא מספרת "כך יצאתי עם בתי למסע בלפלנד. זאת הייתה חוויה מרגשת, מרחיבת דעת, מגבשת ומהנה ביותר. החוויה התעצמה כשבמסגרת המשימות שמוטלות על המשתתפות במסע, ובמבדק הסוציומטרי שעשו לנו כקבוצה, נבחרנו- צוות הג'יפ שלנו, לצוות המנצח, זכינו בתואר צוות דבש וזכינו במסע נוסף בשנה העוקבת, לסין. מה צריך יותר מזה".

     

    "כשמלאו לי 62, הפתיעו אותי בעלי וילדיי במתנה, צניחה חופשית. זה היה חלום שלאחריו אני יכולה לומר שמדובר בחוויה מכוננת. סוג של טכס חניכה. לאבד שליטה ולהתמסר לחוויה".

     

    לכבוד השנה החדשה, מה את מאחלת לעצמך? "מחכים לי עוד טיולים ברחבי העולם, איור "הגדה של פסח", ללמוד לכתוב שירים, לרקוד עצמי לדעת ונראה מה עוד ילד יום. אבל הכי חשוב - שנהיה בריאים ושלמים להמשיך לחלום ולהגשים ולעשות רק טוב".

     

     

    צפו בדרורה כהן מנסה להדביק באופטימיות את התושבים המקומיים בדרום אמריקה:

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    בשיתוף "מגדלי הים התיכון"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "בגיל 68 : הסבתות שעפות על החיים"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מגדלי הים התיכון
    מתוך האלבום המשפחתי
    שרי יהב מגשימה חלומות בגיל 68
    מתוך האלבום המשפחתי
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים