ביום רביעי האחרון הגיע דורשוויץ בן ה-79 לאוניברסיטת קולומביה בניו יורק, לערב שארגן SSI, ארגון הסטודנטים למען ישראל באוניברסיטה. כמו ברבות מההרצאות של דרשוביץ ברחבי האוניברסיטאות בארה"ב וברחבי העולם, צפו כולם, כולל דורשוביץ' עצמו, שבמהלך ההרצאה ישמעו צעקות, קריאות נגד, מילים ושאלות קשות.

בתחילת הערב נראה היה שלשם זה יגיע. תור ארוך המתין מחוץ לאולם, כשלטענת המארגנים, עוד 200 סטודנטים נאלצו להמתין ברשימת ההמתנה למקום פנוי. מי שכבר הספיק להיכנס לאולם קיבל מכמה פעילים חרוצים דף מודפס ועליו ציטוטים נבחרים וסלקטיבים למדי של דורשוביץ, שאמורים היו להציג אותו כאנטי ליברל, בעד עינויי שבויים, ענישה קולקטיבית וציוני-אנטי פלסטיני, למרות שדורשוביץ מכריז על עצמו כפרו ישראלי ופרו פלסטיני. בסופו של דבר לאורך המפגש, לא נשמע שום קול מחאה.

רודי רושמן, נשיא ארגון הסטודנטים, סיפר בראיון מיוחד ל'ידיעות אמריקה' כי בארגון ניסו הפעם למדר את הפורעים שברוב המקרים מקשים עליהם בכל דרך אפשרית. "אנחנו מקפידים לארגן הרשמה מראש וכך אנחנו יודעים לזהות את הפעילים הקבועים נגד ישראל. הפעם", הוא מספר, "ראינו שיש 20 חבר'ה בערך שיגיעו. אלו סטודנטים שאנחנו מכירים מהקמפוס, כאלו שצועקים שבישראל אונסים בנות והורגים ילדים ומנסים לעשות שיימינג לישראלים או ציונים, ובכלל, לכל מי שתומך בישראל. ידענו שהם לא באים לשבת ולשאול שאלות קשות”.

"אני יודע שיש אנשים בחוץ ואנשים שרוצים להתעמת איתי כנראה גם כאן ואני תמיד שמח לדבר". דורשוביץ

אלן דורשוביץ כבר דיבר כמה וכמה פעמים בנושא והבהיר עוד בטרם האירוע שאם הם מגיעים ומונעים ממנו לדבר, זו הפרה של חופש הדיבור, וכך הם הניחו שיהיה. מלבד חלוקת הדפים לצופים בקהל, הם החליטו לוותר".

רושמן מתאר דפוס קבוע. "בדרך כלל מדובר באיזה חמישים סטודנטים שנכנסים לאולם מתחלקים לקבוצות של חמישה ומתיישבים בפינות שונות של החדר. בכל 10 דקות, קמה קבוצה אחרת, צועקת, מוציאה שלטים עד שמפנים אותה. כך היה רק לפני שנה באירוע שערכנו עם שגריר ישראל באו"ם דני דנון. הם לא רק שם כדי להגיד שלתמוך בישראל זה לא בסדר, אלא גם להגיד שאם אתה רוצה להיות חלק מהקמפוס אתה לא יכול לתמוך בישראל". חברי הארגון סובלים גם מהתנכלות אישית, עם הפצות שקרים וניסיון הכפשה קיצוני באופן די קבוע. לאורך השנים כמה וכמה סטודנטים תומכי ישראל עזבו את הארגון מחשש ששמם ינזק.

אל השיחה עם הפרופ' דורשוביץ נכנסו לא רק יהודים נלהבים ותומכי ישראל, אלא סטודנטים מרחבי העולם מכל קצוות הקשת הפוליטית שרצו לשמוע מאלן דורשוביץ שמביא עימו הרבה יוצר מאג'נדה מזרח תיכונית.

אלן מורטון דרשוביץ נולד בשכונת ויליאמסבורג שבברוקלין בניו יורק, ב-1938 למשפחה אורתודוכסית. הוא למד בתיכון של ישיבה יוניברסיטי, בברוקלין קולג' ובאוניברסיטת ייל, שם קיבל תואר ראשון במשפטים ב-1962. עם סיום הלימודים שימש דרשוביץ כעוזרו של שופט בית המשפט העליון האמריקאי ארתור גולדברג.

באותה שנה התמנה גם למרצה בכיר למשפטים באוניברסיטת הרווארד וכמה שנים אחרי לפרופסור מן המניין למשפטים, הצעיר ביותר שהתמנה עד אז.

דרשוביץ נחשב בעבר לאחד מעורכי הדין הטובים בעולם. הוא מומחה במשפט פלילי ושימש פרקליטם של ידוענים רבים, במיוחד בשלב הערעור, ובהם קלאוס פון בילוב, או ג'יי סימפסון, יונתן פולארד, ליאונה הלמסלי, מייק טייסון ועוד. במהלך השיחה בקולומביה, סיפר שגם משפחתו של רוצח ראש הממשלה רבין ז"ל, יגאל עמיר, פנתה עליו אחרי רצח רבין וביקשה שיגן על בנם, אך הוא בחר לסרב.

דורשוביץ פעיל מאוד סביב השיח הישראלי, הוא לא נמנע מלאמר את דעתו, נפגש לאורך השנים עם נשיאי ארה"ב, ראשי ממשלה בישראל ועוד וכתב כמה וכמה ספרים ומאמרים חדים בנושא. אחד המשפטים המוכרים של דורשוביץ בנוגע לישראל הוא בין השאר, כי ישראל צריכה להיות מדינת הלאום של העם היהודי וכי האויבים הגדולים של ישראל הם ישראלים. סביב ההנחה הזו, הוא ביסס לא מעט מדבריו לאורך ההרצאה.

"אני שמח שהזמינו אותי לכאן", אמר עם פתיחת הערב. "אני יודע שיש אנשים בחוץ ואנשים שרוצים להתעמת איתי כנראה גם כאן ואני תמיד שמח לדבר". הוא גם התייחס לדף שחולק לצופים ואמור היה לשמש כנגדו ושיבח את הדרך ההגונה שבה בחרו להביע את התנגדותם. הוא הוסיף ואמר שגאה בכל מה שכתוב באותם ציטוטים אך הסביר שהעיוות היחיד של האמת הוא אותו ציטוט בנוגע לעינויים.

"הדעות שלי על הסכסוך מורכבות כי מדובר בסכסוך מורכב", מיהר להגיע לעיקר. "אני מאמין שרק שיחות בין שני העמים יביאו לשלום ואני חושב שלישראל יש את הזכות להגן על עצמה נגד מי שרוצה לפגוע בה". הוא המשיך ודאג להזכיר צדדים אחרים של ישראל, מבעד לסכסוך. "אני חושב שישראל ב-70 שנותיה, תרמה לעולם יותר מכל מדינה אחרת אי פעם. היא הצילה יותר חיים, עשתה יותר למען הסביבה ויש לה את הרקורד להגנת זכויות האדם יותר מבכל מקום אחר בעולם", הצהיר. "אף אחד לא יכול להגיד שיש עוד מדינה שעומדת מול איומים כאלו כמו אלו שישראל עומדת מולם, ויש בה כאלו זכויות אדם. ישראל לא מושלמת", הוא ממשיך ומסביר, "כי היא דמוקרטיה. אני לא חושב, למשל, שישראל נותנת יחס שווה ומספק לאזרחיה המוסלמים, או ליהודים על זרמיהם השונים אבל אני תומך ליברלי של ישראל והרבה פעמים טועים לחשוב עלי דברים אחרים".

דורשוביץ התייחס להתנגדות הגדולה שיש לישראל, לעומת הידע המועט מאוד של רבים מהמתנגדים לקיומה. "אני חושב שיותר מדי אוניברסיטאות היום עושות שימוש בפרופגנדה", אמר כמי שהיה פרופסור בכיר באחת מהאוניברסיטאות היוקרתיות של ארה"ב במשך עשרות שנים. "מרצים היום, במקום לחשוב מלמדים סטודנטים מה לחשוב. הנושא הכי קשה היום בקמפוסים", הוא המשיך וטען, "הוא ישראל”.

"ב-70 שנותיה, ישראל תרמה לעולם יותר מכל מדינה אחרת אי פעם". דורשוביץ. צילומים: אלכסי רוזנפלד

דורשוביץ' נתן כמה דוגמאות. הוא דיבר על חוקי הלהט"בים, על נשים ועל החיים המשותפים בישראל והזכיר שאותה המנעות מראייה והבנה של התמונה הגדולה היא חטא שחוטאים בו בעיקר, לטענתו, בשמאל הרדיקלי. "אנשים מתבלבלים בין שמאל קיצוני לבין ליברלים", הדגיש והזכיר גם את המציאות של החודשים האחרונים כאן, בארה"ב. "ליברלים מבקרים תחומים וצעדים ספציפיים, אבל הם בעד קיומה של מדינת ישראל. השמאל הרדיקלי הוא משהו אחר. הם שונאים אותי כליברלי יותר מימנים קיצונים".

הוא ממשיך ומתאר את העיקרון השגוי שמוביל לאי בהירות גדולה. "מה שגורם לשמאל לתפוס ברוב המקרים את העמדה נגד ישראל היא אותה תאוריה לפיה כל הקבוצות המדוכאות צריכות לקבל את אותו סוג של תמיכה ועזרה. לכן, אם יש למשל אקטיביסטים למען זכויות הלהט"בים ואולי אקטיביסטים למען זכויות השריעה מנגד, אבל יש להם גם מאבק משותף, למשל מאבק נגד ישראל או דברים אחרים, אותו מאבק אחד משותף יוצר סימטריה, ובלבול גדול בין שמאל קיצוני וימין קיצוני".

כך למשל הוא מדבר על הקשר שנעשה בחודשים האחרונים בין ציונות ודונלד טראמפ או בין ציונות ופמיניזם. "זה נהיה טרנדי להיות נגד ישראל. אומרים 'אתה לא יכול להיות פמיניסט וציוני'. אני לא חושב שאתה יכול להיות ציוני בלי להיות פמיניסט".

הדרך הכי טובה להילחם במאבק נגד ישראל, לדעתו, היא עובדות מדויקות. "אתם לא צריכים לתמוך בממשלה של ישראל או בדברים כאלו ואחרים. תעשו את הקייס של ה-שמונים אחוז. בעובדות שאתם יכולים לתמוך בהן, תוך הכרה במורכבות".

אחד הסטודנטים פנה לדורשוביץ וסיפר לו שהוא מגיע מבנגלדש, מדינה שישראל הייתה הראשונה להכיר בה, ועדיין, מדינה ששונאת את ישראל, להגדרתו. "אסור לנו בבנגלדש אפילו לדבר על ישראל. אם מישהו אומר משהו טוב על ישראל, הוא יכול אפילו למות". הסטודנט סיפר על הקונפליקט מולו הוא עומד כרגע. הפרופסור סיפר לסטודנט שלפני שנים הכיר צעיר שגדל בפקיסטן על שנאת ישראל ופנה אליו אחרי שקרא את ספרו של דורשוביץ' על ישראל. בעקבות הספר והעובדות שגילה הוא החליט לנסוע לבקר בישראל והיום הוא מוסלמי ציוני".

כשנשאל על עסקת הגרעין שיתף את הסטודנטים בפגישה שערך עם מכרו הטוב, הנשיא אובמה, בטרם חתם על ההסכם. "אובמה רצה לשכנע אותי שעסקה עם איראן תהיה טובה. אני מכיר את אובמה מאז שהיה סטודנט. אני ולארי דיוויד היינו פעילים מאוד בקמפיין למענו. הוא הבטיח לי שלעולם לא היה מסייע לאיראן לייצר נשק גרעיני". הוא מספר שתנאי העסקה היו מאכזבים. "העסקה עצמה, לו הייתה קבועה, היא עסקה טובה, אבל יש בה כמה דברים קשיחים מאוד. כל הדברים הטובים בה נגמרים עם הסנסט עוד כמה שנים. העסקה הזו חייבת להשתנות או שחייבים להבטיח שאם תאריך הסנסט, תגיע עסקה חדשה". דורשוביץ' הוסיף בהערת אגב שישראל לא תוכל לאפשר בשום צורה לאפשר לאיראן תנאים לייצור גרעין, השאלה, אמר, "איך יעצרו את זה".

לאורך מהשנים דורשוביץ' הפנה אצבע מאשימה לשני הצדדים בסכסוך, אבל לא פחות, טען שהסיקור והשיח סביבו יש בהם כדי להטות ולכוון את הצדדים. "התקשורת העולמית, תנועת ה-BDS ומחאות סטודנטים נגד ישראל - כל אלו מעודדות את הפלסטינים להימנע מלשבת לשיחות כנות, שיידרשו הסכמה לפשרות. מאחר והם מאמינים שהם מנצחים במאבק על דעת הקהל, הם גם מאמינים שאין להם סיבה להתפשר", אמר.

"הטקטיקה הפלסטינית, הכוללת עידוד טרור ומתקפות טילים בציפייה שישראל תגיב ותזכה לגינוי או להבעת צער על "מעגל האלימות"מצד הקהילה הבינלאומית, הביאה לעלייה באהדה העולמית כלפי הצד הפלסטיני. עם זאת, לא מדובר במשחק שבו הקבוצה הצוברת את מספר הנקודות הרב ביותר היא זו שמנצחת. ייתכן שהפלסטינים זוכים במגרש דעת הקהל, משום שמגרש זה מוטה כנגד ישראל- אולם הם אינם קרובים יותר להקמת מדינה בהשוואה למה שהיו בעת שדחו הצעות קודמות. על הפלסטינים להבין כי הדרך היחידה באמצעותה יקבלו מדינה בת-קיימא היא חזרה לשולחן המו"מ עם ממשלת ישראל. הדבר", כתב בעבר, "יחייב פשרות כואבות בשני הצדדים, לא רק בצד הישראלי. ישראל, מצידה, חייבת להכיר בכך שפלסטין היא מדינת-הלאום של העם הפלסטיני, שבה מתגוררים כל תושביה ואזרחיה בשוויון זכויות. רק אז יוכל להתממש שלום בר-קיימא".

לפני סיום הזכיר דורשוביץ, אחרי שנשאל בסוגיית משפטו של אלאור אזריה, את מה שלדעתו מהווה את אחד במכשולים והסכנות הגדולות של ישראל: "הערבים והמוסלמים מקלים על ישראל לטעון בעד עצמה. מי שמקשההם הישראלים שמדברים נגד ישראל. מה שישראלים לא מבינים", אמר, "זה איך לשמור על נושא תוך ישראלי וכל נושא הופך להיות בינלאומי. ימין או שמאל. ישראל צריכה לשמור על המקרים האלו פנימיים. משום מה, לעולם אכפת מיהודים במיוחד, לטוב ולרע".

הסכנה הגדולה אפילו יותר, ציין, היא אי ההפרדה בין דת ומדינה בישראל. "דוד בן גוריון, שחיבבתי מאוד, עשה טעות ב-48 כשנתן לרב ראשי (או מלכתחילה שעשה דבר כזה 'רב ראשי'), לקחת כל כך הרבה החלטות. בארה"ב, רוג'ר וויליאמס השכיל לעשות הפרדה בין דת ומדינה, אפילו שהיה אדם דתי. זה הדבר הכי חשוב שקרה לארה״ב. לי לא אכפת איזה יהודי אתה, כי כאן אורתודוכסים לא אומרים לי איך לחיות. כמו שהרצל אמר 'תשמרו את הרבי בבית כנסת'".

נשיא ארגון הסטודנטים מודה שהוא לא הסכים עם כל משנותיו של דורשוביץ', אבל הוא בדיוק הקול שבארגון רוצים להשמיע, כזה שגם מי שבדרך כלל לא פתוח להקשיב, ישמע. "אני חושב שהפוקוס צריך להיות על זה שפלסטינים יבינו את הסיפור המורכב של ישראלים ולהיפך, ולנסות לחיות ביחד. אני חושב שהוא דיבר ממש טוב. הוא מגיע כדמוקרט, ומדבר בשפה של רוב הסטודנטים וזה פותח להם את הראש. אלן מאוד מפורסם בעולם הליברלי ואנחנו בקמפוס ליברלי והיום להיות פרו ישראל הפך לאנטי ליברלי. כבר 15 שנים הם עושים את ההקשר הזה ואנחנו רק מדברים בינינו על עגבנות שרי ו-ווייז. כשהוא מדבר בשפה שלהם זה עוזר לנו לחזור להיות דו-מפלגתיים ומרחיק את הסיפור מימין-שמאל".