תנו לשומי את הנבחרת
הוא בין המנוסים והמעוטרים, לא מזוהה עם קליקה כזו או אחרת, לא ידפוק חשבון לאף עסקן או עיתונאי חצר, סמכותי ולא יקבל התנהגות ילדותית כמו זו של הקפטן היוצא. הוא מעז, חושב כדורגל התקפי ולא פחדני. יצחק שום יביא אותנו לטורניר בינלאומי גדול אחרי 50 שנה במדבר
לפני שנגיע לשמו של המועמד, בואו נרחיב קצת את הדיבור על הקריטריונים הנראים לנו כרלוונטיים לשיקולי הבחירה, זאת מתוך הנחה שמקבלי ההחלטה אכן שוקלים שיקולים ענייניים וחפים מכל השפעה ומניפולציה פוליטית כזו או אחרת. בראייתנו, 6 קריטריונים עיקריים בבחירת המועמד הראוי ביותר:
1. נסיון מוכח. קריטריון זה מכיל בתוכו לדידנו את אלמנט הגיל הכרונולוגי של המועמד, יש שיראו בו כשיקול "פוליטיקלי אינקורקט", אך נבהיר בהמשך מדוע להבנתנו אלמנט זה חשוב דיו.
2. מועמד ישראלי.
3. מועמד שמשרת המאמן הלאומי מבחינתו הינה שליחות אמיתית ואינה מהווה מקפצה לתפקידי אימון בליגה או בחו"ל.
4. אישיות סמכותית וכריזמטית, בלתי מתחנפת ובעלת עמוד שדרה. מקצועית ללא פשרות.
5. מועמד בלתי תלוי, נטול עיתונאי חצר וחברות "פוליטית" עם גורמים בהתאחדות לכדורגל.
6. בעל תפיסת עולם מקצועית, שלפיה תעוזה, עבודה קשה, משמעת מקצועית ואמונה ביכולת הינן ערובות לתוצאות והשגיות.
נסיון מוכח
קריטריון מובן מאליו. ובכל זאת, כוונתינו לא רק לרזומה מקצועי רחב ומגוון בקבוצות צמרת בליגת העל בישראל, כי אם גם בחו"ל ברמות הגבוהות ביותר (ליגת האלופות כמינימום) בהן הציג המועמד יכולות התמודדות עם תרחישים והתנסויות מהסוג שהנבחרת הלאומית אמורה להיתקל בהם. באשר לגיל הכרונולגי – אין הכוונה לסף גיל מסויים, כי אם לבגרות האישיותית המגיעה יחד עם הגיל, בגרות אישית המסייעת למאמן בהתמודדות מול שחקנים "כוכבים" בעיני עצמם או בעיני אחרים, המרשים לעצמם לעיתים קרובות להתנהל באופן מתחכם, תוך ידיעה שמאמן לא מספיק בוגר באישיותו, יכיל את התנהגותם ההבלתי הולמת ובלתי מקצועית, לעיתים עד כדי הבלטת האגו ואישיותם מעל הנבחרת ויעדיה.
מועמד ישראלי
לאו דווקא בשל התוצאות המצטברות המאוד לא מוצלחות עם מאמנים זרים בעשרים השנים האחרונות (למעט גיולה מאנדי האגדי, אף מאמן זר לא הצליח בישראל), אלא דווקא בשל אותו גורם שצוין גם בקריטריון הקודם - הנוגע ליכולותיו של המאמן לנהל את שחקניו הישראלים הן מקצועית והן משמעתית, שכן בהיעדר שליטה בשפת דיבורם של השחקנים לא רק מן ההיבט המקצועי, הוא עלול לפספס אירועים, הלכי רוח, התחכמויות ושאר תקלות אופיניות לחלק מן הפרימדונות בסגל או על המגרש.
משרת שליחות, לא כמקפצה הלאה
הנה כי כן, גם קרירטיון זה משיק לגורם הנסיון והגיל הכרונולגי. יש שיאמרו כי כל מועמד לבטח יצהיר כי הוא רואה במשרה שליחות, אבל לא להצהרת המועמד כוונתנו. נבהיר – בנסיבות מדינתנו הקטנה ומספר המעורבים בכדורגל, מאמני הדור הצעיר (נניח בשנות הארבעים ואף תחילת החמישים), בהכרח יכלכלו את צעדיהם במילוי התפקיד מתוך חשיבה, ממי עליי להיזהר כדי שלא ייפגע? על מי עליי לשמור? את מי עליי לטפח? מי הם המקורבים שכדאי לי לשמוע בעצתם? וכן הלאה.
מהתבוננות בשיקולי המאמנים שמילאו את התפקיד בעשור האחרון, קשה שלא לזהות ערימה ענקית של שיקולים מסוג זה ששימשו אצלם גורם בהחלטותיהם. לעומת זאת – מועמד שאינו זקוק למשרת המשך בליגה, יהיה חופשי מכל השיקולים הזרים והפוליטיים הללו כשנגד עיניו שיקול בלעדי – העפלת הנבחרת לטורניר בינלאומי לאחר בצורת של 50 שנה.
אישיות סמכותית
תאמרו בוודאי – IT GOES WITHOUT SAYING אך בכל זאת, הנחיצות באישיות שכזו בולטת שבעתיים לנוכח התנהלות נלוזה של "כוכבים" הרואים עצמם גדולים יותר מחבריהם האחרים ועוד יותר מכך, חשובים יותר מכל ממלא תפקיד מקצועי בנבחרת. רק אישויות סמכותית תצליח לנהל חבורת שחקנים בעלי אגו נפוח, המשתכרים באלפי אחוזים יותר מהמאמן עצמו, ורק אישיות כריזמטית תצליח ללכד את חבורת בעלי האגו למטרה משותפת של העפלה לטורניר בינלאומי. רק אישיות סמכותית תוכל להנביט במוחם של השחקנים את ההגיון הטמון בהשקעה של 150% בנבחרת שכן מעבר לרקורד האישי של מספר הופעות שלהם בנבחרת שכל שחקן חפץ להתהדר בו, להימנות על הנבחרת הלאומית מסייע כידוע לכל שחקן בהשגת רישיון עבודה בליגות בחו"ל.
מועמד בלתי תלוי
ברור מאליו, לא? קשה להתעלם מההשפעה הבלתי חיובית הקיימת לעיתים לתקשורת מגוייסת, לחנופה וחשבונאות אל מול מקבלי ההחלטות בהתאחדות לכדורגל, בבחינת – דאגו לי ואדאג לכם. לא בבית ספרנו! לא מזוהה עם הפועל, מכבי או בית"ר רק בשל היותו כזה, גם לא "בחור טוב" סטייל מאמננו הנוכחי, בבחינת לא בשר לא חלב!
תפיסת עולם מקצועית אמיצה
שבענו עד קצה היכולת את סוג המאמנים הדפנסיביים, שכל מטרתם "להפסיד בכבוד", או כאלה שעם פרסום הגרלות המשחקים וקביעת יריבות הנבחרת, פותחים בקמפיין תקשורתי המצדיק את חוסר או מיעוט הסיכויים שכן "קיבלנו הגרלה קשה". נבחרות לאומיות באירופה שלפני עשרים שנה דורגו הרחק מאחורינו, עשו התקדמות עצומה, כל זאת רק מפני ששינו את דפוסי החשיבה, שלפיהם כל משחק מתחיל באופן שווה ובשל כך, כושר גופני גבוה, קאדר של שחקנים שהם הטובים באמת ,ובעיקר הנחלת שיטת משחק שבה ההגנה צריכה להעביר את הכדור לקישור ולא חזרה לשוער הם ערובה להצלחה. תעוזה – לא חלילא הפקרות – שיטת משחק התקפית ולא דפנסיבית, חוסר פחד של המאמן מכיצד תיגמר הקדנציה שלו – כל אלה הינם תנאים הכרחיים החייבים להתקיים בתפיסת עולמו של המועמד.
נו, טוב, אז אחרי כל אלה תשאלו מי האיש אותו אנחנו מציעים? ובכן, להבנתנו יש כנראה רק אחד כזה העונה לכל הדרישות שהצבנו ושמו? יצחק שום. שומי ותיק (בן 69) ועדיין פעיל בכדורגל, הוא בין המנוסים והמעוטרים ביותר, הן בארץ והן בחו"ל ברמות הגבוהות ביותר, הוא לא מזוהה עם קליקה כזו או אחרת, ממילא לא "ידפוק חשבון" לאף עסקן או עיתונאי חצר, הוא סמכותי ולא יקבל התנהגות ילדותית כמו זו של הקפטן היוצא. לא יזמן שחקנים רק בשל היותם קליינטים של סוכן זה או אחר, לא יעניין אותו לקבל משרת אימון המשכית לאחר קדנציה או שתיים בנבחרת ובעיקר – הוא מעז, הוא חושב כדורגל התקפי ולא פחדני והוא יביא אותנו לטורניר בינלאומי גדול אחרי 50 שנה במדבר.
לפנייה לכתב/ת 
