פוסט אמת

עבר קצת זמן מאז יום כיפור וההתנצלות הקיומית שפירסם מרק צוקרברג בפייסבוק, ועושה רושם שאלוהים - שמנהל אופרציה קטנה וזניחה בהרבה בשם "ספר החיים" - שוב רשם את צוקי בעמודה של ה"בסדר, ניתן לו להמשיך בינתיים". ועדיין מתחשק לי לרחם על צוקי, כי נדמה לי שהאיש זקוק לזה. "על הדרכים שבהן עבודתי שימשה כדי לפלג אנשים במקום לאחד ביניהם - אני מבקש סליחה ואעבוד כדי לשפר זאת", כתב צוקרברג בפוסט שפירסם מיד עם צאת יום הכיפורים, וגרם לציניקנים שבינינו - להלן האנושות, ברובה - להגיב בבוז. אפילו בעיתון זה כתב עינב שיף ש"ההתעוררות המוסרית של צוקרברג היא לא יותר ממסחטת לייקים".

אבל באופן אישי, האמנתי לאותנטיות החרטה, כי לפחות אצלי בראש, צוקי הוא גיבורה הטראגי של הדרמה של חייו, זו שטרם תוסרטה לפיצ'ר והולכת בערך ככה: השנה 2017, ומרק צוקרברג מתעורר במיטתו בצרחות, "אלוהים, יצרתי מפלצת!" הוא קם מהמיטה ונכנס לפייסבוק, רק כדי לגלות שזה בדיוק המצב: יציר כפיו הוא, בשלב זה, פרנקנשטיין שטורף את כל האינטרנט (שבעצמו טרף הכל), מסכסך המונים, מרחיק קרובים, מקרב הרחקות, ובאופן כללי זורע הרס, שעמום, קנאה ושטנה בעולם, תוך שהוא משמיד ביעילות של ארבה את רוב מקורות ההכנסה של כל יתר תעשיות התוכן.

גם המתחרים נבלעו זה מכבר - כולל אינסטגרם (נרכשה) וטוויטר (נכתשה). עכשיו. אנחנו מכירים את דמותו של צוקרברג ודי ברור לנו שהוא, בבסיסו, יהודי חם. וגם קראנו את הספר של אחותו הלא־מוכשרת והבנו, מקיצור תולדות המשפחה, שמדובר בבריידי באנץ' עם ריטואלים משפחתיים חמים ומיושנים, ולא היינו שומעים עליהם אלמלא הילד הגאון והמעצבן של המשפחה הלך והמציא את פייסבוק. ופייסבוק הלכה והשמידה את העולם. והילד הפך עשיר בטירוף, אבל משהו בתוכו קמל והתאמלל. גם נישואים לבחירת ליבו, הולדת בתו הראשונה וסט אינסופי של טי־שירטס אפורות כבר לא מצליחים לגרום לו להרגיש טוב יותר.

ואז מגיע יום כיפור. צוקי יודע שזה הסיכוי האחרון שלו להיוושע. בכוחותיו האחרונים, הוא מעלה פוסט שבו הוא מבטיח לכולם הכל: נגן על הדמוקרטיה, נחקור, נתקן דרכינו, נמנע בכוח הפצת פייק ניוז, נבקש סליחה, ובאמת, אנשים, זה ממש לא מה שהיה לי בראש כשהמצאתי את העסק רק כדי להגיד לדייט שזרקה אותי שהיא הולכת להצטער. וזה מרגש, האמת. רק שצוקי לא לוקח בחשבון שאלוהים כבר לא ממש קונה מחוות נדושות כמו פוסט חרטה, ודי סביר שהוא עדיין מתכנן להוריד מבול בסדר גודל מקראי. כך שבמקום צוקי, הייתי מתחיל מלסגור את האופרציה בשבת, ולהציג בדף הבית הודעה אחידה ופשוטה לכלל המשתתפים: הבאנו שלום עליכם. ועוד נביא.