שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אני מפחדת מהילדים שלי
    "לא משנה כמה אני מנסה, הם מתעלמים ממה שאני אומרת ואין לי שליטה עליהם". מה קורה כשהורים לא מצליחים לשים גבולות לילדים ואיך אפשר לשנות את המצב די בקלות?

    "אני מפחדת מהילדים שלי", היא אמרה ומיד התחילה לבכות. "לא האמנתי שזה יקרה אבל אני מרגישה שלא משנה כמה אני מנסה הם לא מתייחסים למה שאני אומרת ואין לי שליטה עליהם".

     

    היא הגיעה אליי כי הם לא ישנו. תאומים בני שנתיים שהתעוררו המון פעמים בלילה וכל פעם דרשו משהו אחר. קשיי שינה הם פעמים רבות "הקש ששובר את גב הגמל". הורים יצליחו להתמודד עם קשיים ותסכולים במהלך היום אבל בלילה הם ירגישו שהם אבודים. הם רק רוצים לישון.

     

    אז איך עושים שינוי? קשיי שינה פעמים רבות הם סימפטום לקושי משפחתי עמוק יותר, קושי שדורש התייחסות רחבה במקביל לעבודה על שינה רציפה. כל עוד בני הבית עייפים ולא ישנים כמו שצריך קשה מאוד לייצר שינוי. על מנת לייצר מצב בו הקטנים ישנים טוב אנחנו צריכים לצפות מהם, לסמוך עליהם ובעיקר להאמין בהם שהם מסוגלים להתנהל גם ללא העזרה המיידית שלנו. כל זאת בהנחה וניתן להם את הכלים לעשות זאת. אחרי שהשינה משתפרת יש להורים פניות לגעת גם בסוגיות נוספות שעולות בקשר שביניהם לבין הילדים.

     

    מתי ישנים פה? (צילום: shutterstock)
    מתי ישנים פה?(צילום: shutterstock)

    באחת הפגישות האם שיתפה בקשיים שלה אחר הצהריים - "אני מרגישה שאני לא יכולה לצאת עם שניהם מהבית. אחרי הגן אני תמיד מגיעה הביתה כי אני לא יכולה להיות איתם לבד בחוץ. אני מרגישה שכל הזמן הם רבים ואני זאת שצריכה לפתור את זה. נמאס לי כבר להיות שוטרת".

     

    בדומה לשינה, גם במהלך היום ההתנהלות בבית לא משתנה ביום אחד. נדרש תהליך של הבנה והפנמה שמתחיל אצלנו. ככל שאנחנו נבין את אופן ההתנהלות שלנו, כך נוכל להתנהל באופן מודע יותר התואם את הצרכים שלנו ושל ילדינו השונים.

     

    להלן שתי דוגמאות נפוצות שימחישו איך בכל זאת ניתן לעשות שינוי:

     

    אחים - מעבדה חברתית ראשונה

    ככל שנתערב בחילוקי הדעות של ילדינו הם ילמדו שזה התפקיד שלנו ויצפו מאתנו לעשות זאת. ברגע שנהיה מודעים לטמפרמנט של הילדים שלנו ולאופן בו אנחנו רואים אותם, כך נוכל לסייע להם להתנהל באופן עצמאי יותר ולחזק אצלם את תחושת המסוגלות.

     

    ברגע שלא נמהר "להציל את המצב ולייצר שקט מהיר" אלא נאפשר להם לנסות ולפתור את הקושי זה עם זה, נציע להם פתרונות רלוונטיים ונלמד אותם כיצד להתנהל, הם ידעו ליישם זאת בהמשך גם בבית וגם בסיטואציות חברתיות אחרות. על הדרך גם נחזק את הקשר ביניהם ללא הסתמכות מידית בנו.

     

    מה עושים כשיש קנאה בין אחים?    (צילם :ניצן דרור ואורי דוידוביץ)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    התנהלות מחוץ לבית

    ילדים בוחנים אותנו כל הזמן, בבית ובעיקר מחוץ לבית. הם מבינים את הסיטואציה ומתנהלים על פיה. ברגע שילד רגיל שההורה שלו הולך אחריו לכל מקום הוא סומך עליו שיהווה עבורו הגנה ופחות סומך על עצמו ולומד מהם הגבולות והיכולות שלו. ברגע שיש ילד אחד זה עוד אפשרי אך מה קורה כשיש שניים שרצים לכיוונים מנוגדים? ככל שנתחיל מגיל צעיר לקחת צעד אחד אחורה ולהיות שם רק במידה והם יזדקקו לנו, הם ילמדו על איזו מדרגה הם יכולים לעלות ועל איזו מדרגה הם לא. הם ילמדו לנהל סיכונים בעצמם ויקבלו את הסיוע שלנו כשהם יזדקקו לו באמת.

     

    אז איפה מתחילים? אם עד כה זה לא המצב אצלכם בבית והילדים שלכם בורחים ברגע שאתם מגיעים לגינה, אתם יכולים להתחיל בלסמוך עליהם ובעיקר על עצמכם. להבין שזה לא מספיק להגיד להם "אל תרוצו" אלא להראות להם שאתם שומרים עליהם ומוכנים ללכת צעד אחד קדימה על מנת שיתאפשר להם ולכם ליהנות גם מחוץ לבית. התחילו בלבחור גינה עם גדר היקפית או רחוקה מכבישים שתרגישו בה תחושת ביטחון.

     

    בחרו מקום שתרגישו בו תחושת ביטחון (צילום: shutterstock)
    בחרו מקום שתרגישו בו תחושת ביטחון(צילום: shutterstock)

    הגדירו "כללים" - הכינו את הילדים לקראת מה הולך להיות בגינה, מה הגבולות שלכם ומה הגבולות שלהם. כמו כן, הסבירו בקצרה שבמידה והם ירוצו ולא יקשיבו לכם לא תוכלו לשמור עליהם ואז תאלצו לחזור הביתה. השינוי יתחיל ברגע שאתם תרגישו בנוח לפעול בהתאם למה שהגדרתם ללא קשר לתגובה שלהם. בניגוד למה שהורים רבים חושבים, אפשר להתחיל להתנהל כך מגיל מאוד צעיר. ממש לא צריך לחכות שהם ילמדו לדבר או להקשיב באופן אוטומטי - מדובר בתהליך של הפנמה. השינוי יכול להתחיל ברגע שהם מתחילים להיות יותר עצמאיים ומסוגלים פיזית להתרחק.

     

    עם הלידה נולדים גם רגשות האשם - על הפניות שלנו, על הקשיים, על הג'ינגול שלנו ועל הוויתורים שצריך לעשות. בכדי לאפשר התנהלות מטיבה לנו ולהם חשוב לתת מקום לכל אלו, לעבד אותם אך יחד עם זאת גם להבין שהשינוי טמון בנו ולא בהם. ככל שאנחנו נדע יותר מה אנחנו רוצים, נהיה מודעים לצרכים ההתפתחותיים שלהם ולרצונות ולצרכים שלנו, כך נוכל לאפשר להם ולנו לגדול בנחת.

     

    לסמוך על הילדים, גם כשהם קטנים

    כדי להפסיק לפחד מהילדים שלנו אנחנו צריכים להתחיל ולסמוך עליהם. לסמוך עליהם לגדול, להתגבר, להתמודד. לאפשר להם ללמוד מה נכון עבורנו ועבורם ולהיות שם כמקור לתמיכה. ככל שנתייחס לילדינו כתינוקות, נתעצבן ונכעס עליהם שהם לא משתפים פעולה אך לא נעשה דבר על מנת לפתח להם את תחושת המסוגלות, כך הדברים יישארו כפי שהם. אפשרו להם לקחת חלק בבית, הסבירו להם את הרציונל להתנהגות שלכם, עמדו מאחורי המילה שלכם ובעיקר תסמכו.

     

    בפגישה הבאה היא נכנסה ואמרה באושר - "לא האמנתי שהם מסוגלים להבין אותי כל כך בלי לדבר עדיין. אני כבר לא רוצה לברוח כל הזמן, וגם התחלתי לישון סוף סוף". היא הבינה כי יש לה כוח לעשות את השינוי שכה יחלה לו. היא למדה כיצד היא יכולה לסמוך על עליהם אך בעיקר על עצמה ועל היכולות שלה.

     

    לעשות שינוי מערכתי בבית זה לא פשוט. זה דורש מאיתנו לעצור, להתבונן פנימה והחו, ובעיקר להיות קשובים. לעצמנו, לבן הזוג שלנו, לילדים שלנו ולאחר מכן להבין מה הדרך הנכונה עבורנו. כדי לעשות זאת דרושה לנו פניות והתמדה, עבודת צוות ועוד כלים רבים נוספים, אך ברגע שאנחנו מחליטים השמיים הם הגבול.

     

    הכותבת היא יועצת משפחתית להורות ושינה, בעלת MA בלימודי משפחה והדרכת הורים

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "אני מפחדת מהילדים שלי"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים