שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    דו קיום בהר אדר – האמנם?
    הפיגוע האחרון בהר אדר ניפץ אשליה שנוצרה בנוגע להתנחלות שכונתה "כיבוש בוטיק". סא"ל. אלון אביתר מסביר מדוע במערכת הסבוכה והמורכבת הזו שנרקמה בין המעסיקים היהודים לבין המועסקים הפלסטיניים, אין ולא תהיה פסטורליה אף פעם

    הפיגוע שהתרחש בהר אדר ניפץ אשליה שנוצרה בהתנחלות יוצאת הדופן

    הפיגוע שהתרחש בהר אדר לפני מספר ימים, חריג במאפייניו, חידד לרבים את מה שידוע לכל מי שחוקר ומכיר לעומק את הסכסוך הישראלי-פלסטיני: דו קיום בין ישראלים המתגוררים מעבר לקו הירוק, להלן מתנחלים (מבחינה דמוגרפית, הניחו למונחי ימין-שמאל ולהקשרים הפוליטיים), לבין פלסטינים המועסקים באותן התנחלויות, אינו אלא הגדרה שלא תואמת את המציאות. למרות שאותו מחבל, בן 37 מהכפר בית סוריכ הסמוך, נשוי ואב לארבעה ילדים, עבד בהר אדר מזה שנים בעבודות שונות, ולמעשה התפרנס באופן קבוע מהיותו מועסק שם ובכך דאג ליציבותה הכלכלית של משפחתו ברמה טובה יותר מהממוצע.

     

    פועל פלסטיני העובד בהתנחלות כלשהי, מרוויח בד"כ פי שניים לערך מחברו העובד בעבודה זהה בתוך שטחי הרשות הפלסטינית. הר אדר, יש לומר, אינו התנחלות "קלאסית". ראשית, הוא ממוקם במרחב התפר, קרי האיזור שמתוחם בין גדר ההפרדה לבין הקו הירוק. שנית, הישוב חילוני במהותו ואינו אידיאולוגי, ואף מזוהה יותר עם המרכז-שמאל. שלישית, הוא אינו ממוקם בטבורה של אוכלוסיה ערבית, ובקיצורו של דבר – זהו ישוב ששונה בפרופיל שלו מהתנחלויות רבות בשטחי יהודה ושומרון. יש אף מי שכינה אותו בעבר "כיבוש בוטיק".

     

    בהר אדר עובדים עשרות פלסטינים מזה שנים ארוכות בעבודות שונות, ובדומה לישובים ישראלים רבים מעבר לקו הירוק, המעסיקים כולם יחד עשרות אלפי פלסטינים בחקלאות, בניין, שירותים ועוד, התקבעה מערכת יחסים כתובה ובע"פ בין הצדדים לאורך השנה; יש מעסיקים, יש מועסקים, הגבולות פחות או יותר ידועים לכולם והכל מתנהל ע"פ המצב הביטחוני ותלוי בו.

     

     (צילום: AP) (צילום: AP)
    (צילום: AP)

     

    התעסוקה בהתנחלויות הפכה ברבות השנים לאחד מהענפים הכלכליים החזקים והמבוקשים ביותר בשטחים, למרות כל האירועים הביטחוניים הגדולים והקטנים,

    למרות היחסים הטיעונים עד מאד והמתיחות בין המתנחלים לפלסטינים, ולמרות כל הניסיונות של הרשות הפלסטינית להפסיק את תעסוקת הפועלים בהתנחלויות. המציאות בעניין זה חזקה יותר ממדיניות ומעמדות פוליטיות, בוודאי שאין אלטרנטיבה טובה יותר. וכך הלך והתמסד לו במהלך השנים דפוס קבוע, המהווה חלק מהותי מהכלכלה הפלסטינית ומיחסי הגומלין בין שני הצדדים. הפרדוקס הוא, שאפילו בימי האנתיפאדה השניה, פועלים פלסטינים המשיכו לבנות את ההתנחלויות ולעבד את אדמותיהן, במקביל לפיגועים, לתעמולה ולכל מה שדירדר את המצב דאז.

     

    במהלך עשרים השנים האחרונות, חלו שינויים בצעדים הישראלים וב"סל"התגובות שננקטו לאחר פיגועים שבוצעו בשטחים ובתוך הקו הירוק. בשנים הראשונות, ובכלל זה במהלך האנתיפאדה השניה, הטילה ישראל מגבלות רחבות וסנקציות קולקטיביות בעקבות הפיגועים. אם, למשל, יצא מחבל מכפר מסוים, הכולל 20 אלף תושבים, הרי שעל כל הכפר הוטל כתר מלא לזמן ממושך, כלומר אין יוצא ואין בא, למעט מקרים הומניטריים. צעד זה ננקט מעבר לכל הפעולות האופרטיביות שבוצעו באופן ברור ומתבקש, כמו מעצרים של אנשים בכפר, חקירות, פעילות מודיעינית לאיתור מתכנני פיגועים נוספים ועוד.

     

    הצעדים הרחבים יותר זכו לשם "ענישה קולקטיבית". בחלוף הזמן, הגיעה מערכת הביטחון בישראל למסקנות אחרות בנוגע לסל הצעדים אותו יש לנקוט, והעמדה השלטת היתה כי הטלת מגבלות רחבות איננה יעילה, היא גורמת לתסיסה מיותרת וללחץ פנימי, איננה משרתת את האינטרס הביטחוני ואף פוגעת כלכלית בישובים ובמשק הישראלי. הדעה הרווחת כיום בקרב גורמי הביטחון היא כי יש כמובן לפעול ולהגיב בנחרצות נגד המחבל, סביבתו ומעגילו הקרובים, כמו גם רכוש משפחתו לעיתים (הריסת בית המשפחה), אולם לא מעבר לכך.

     

    עוד התברר במהלך השנים, כי רצף תעסוקתי של פועלים פלסטינים מפחית את התמריצים והמוטיבציה לטרור, ויוצר משוואה של "מחיר ההפסד". התגבשה, אם כן, הבנה לפיה פועלים פלסטינים שעובדים בישובים ישראלים הינם האחרונים שיבקשו לפגע. אם נבחן את כלל "המספרים הגדולים"והסטטיסטיקה, ניווכח לדעת שמסקנה זו התפיגוע בררה כנכונה. מאז החל גל הטרור הנוכחי (תחילת 2015), הפועלים הפלסטינים שהיו מעורבים בטרור היו בודדים בלבד, מתוך עשרות אלפים מחזיקי היתרים ואישורי עבודה. יחד עם זאת, פועל אחד המבצע פיגוע קטלני פעם בשנה, כפי שארע בהר אדר, "הופך את כל המערכת"מחדש, מגביר באחת את המתיחות הקיימת גם כך בשטח בין הצדדים ויוצר מתח במצב הביטחוני.

     

    בפיגוע המדובר, נחשף כי המחבל היה בעל רקע אישי-משפחתי בעייתי, אישתו סבלה מאלימות וברחה מהבית, והשתמע כי הדבר היווה רקע ובסיס לפיגוע. מהיכרותי את החברה הפלסטינית ואת המטען האישי והלאומי המצטבר לאורך השנים, הרי שהמרכיב האישי אינו עומד בזכות עצמו ואינו מהווה עילה מספקת לביצוע פיגוע רצחני. הוא מצטרף, כפי הנראה, כנדבך לכל מה שהתפתח בקרב אותו פלסטיני – תסכול, ייאוש, מיאוס מהמצב, הסתה, שנאה ועוינות, רצון לחיקוי אלה שקדמו לו והצורך בשדרוג המעמד החברתי.

     

    את כל המקבץ המצטבר הזה, גם פרנסה טובה וקבועה לא הצליחה להעלים, והפיגוע חידד שוב את מה שידוע זה מכבר – במערכת הסבוכה והמורכבת הזו שנרקמה בין המעסיקים היהודים לבין המועסקים הפלסטיניים, אין ולא תהיה פסטורליה אף פעם. כל צד משקיף על המציאות בעיניו ודרך משקפיו הסובייקטיביים, ואת מתח שמתחת לפני השטח לא ניתן להסתיר.

     

     

    סא"ל (מיל.) אלון אביתר

    מומחה, פרשן ומרצה לענייני ערבים והמזרח התיכון, לשעבר יועץ למתאם הפעולות בשטחים.

    aloneviatar1@gmail.com - ניתן להזמין הרצאות

    050-6234055

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים