עקירת שורש

הוא חוזר לביקור בישראל, אל משפחתו שביישוב טירה. אבל מנהג המונית שלקח משדה התעופה הוא מבקש להגיע לכפר–סבא. הוא אף פעם לא יכול לדעת איך זהותו תתקבל אצל האחר הישראלי היהודי, אדון הארץ, גם אם נהג המונית הוא רוסי שלא נולד כאן בכלל.

מאז ומתמיד עוסק העיתונאי, התסריטאי והסופר הנערץ סייד קשוע במושג הזהות - מה זה לחיות כאן, מה זה לעזוב, מה זה אומר להיות ערבי ישראלי. בספרו החדש, "עקוב אחר שינויים", השאלות האלו מתחדדות עוד יותר, כשהגיבור, סעיד, הוא בעצם בן דמותו. סעיד לא היה בארץ 14 שנה והוא חוזר כי אביו מאושפז בבית החולים מאיר על ערש דווי. המסע שלו הוא סיפור של השלמה עם מי שאתה, למרות שזה כמעט בלתי אפשרי - אחרי עקירה על עקירה על עקירה, כבר לא נשאר ממך כמעט דבר.

על מה אתה חושב לפני שאתה נרדם? זאת השאלה הראשונה שהוא מציב בפני שקשישים שהוא מתפרנס מכתיבת הביוגרפיות שלהם. על מה הוא עצמו חושב? לא ברור, אבל החלום הראשון שלו הוא תמיד שמירה על הבית - תחילה בטירה, אחר כך בירושלים, ובאילינוי, אליה היגר בעקבות הקריירה האקדמית של אשתו. כבר אין על מה לשמור. זה לא בית אמיתי, אין בית אמיתי.

אי–אפשר לדעת איזה זיכרון אצל קשוע הוא אמיתי ואיזה מדומיין, איזה שייך לסעיד ואיזה שייך לו עצמו. במשחק התעתועים הזה יש לכל פיסת תיעוד ערך זהה, שנרשם בצביטות בלב - ניחוח פרדסים, טעם של קפה מקומי, רחוב של ילדות - הכל נמהל למאסה אחת כבדה של געגוע עמוק, מעלה דמעה.

"עקוב אחר שינויים", כי הוא משנה את סיפורי החיים של לקוחותיו, שמשלמים עשרת אלפים שקל עבור 30 עותקים. הוא שולח להם את הגרסה אחרי השינויים, המרוככת, המיופייפת, והם לא יכולים לדעת מה שינה בחייהם, אילו שקרים הוסיף כדי להפוך אותם למעניינים, או לקצת פחות משעממים.

ומה לגבי חייו שלו? אילו שינויים הכניס בהם לפני שכתב אותם בספר הזה? אולי לעולם לא נדע.