פאן פקטורי

כמה נקודות משיקות בין האלבום הזה לחדש של בק: מר הנסון ודייב גרוהל הם מהאנשים שהכי היית רוצה לבלוע איתם ביחד כדורים; המפיק הפופי האופנתי גרג קורסטין; ותיאום ציפיות ויומרה - ובמקרה הזה, היעדרן. פו פייטרז היא להקת מיינסטרים־רוק שבאה לעשות כיף, נקודה. שום קשר לקורט קוביין: היה, נגמר, מת. והפעם יצא להם אלבום להיטי, סוחף, מושפע־עד־מעתיק־בלי־בושה מהגלריה האנגלית הקלאסית. הנה לד־זפ ('מייק איט רייט'), קלפטון על סטרואידים ('דה סקיי איז א נייברהוד' ההמנוני), ה־מון ביטלס ('דירטי ווטר', 'הפי אוור אפטר' הענוג) - ואז מקרתני עצמו מצטרף בתופים בקטע הבא, כי המתופף הלך לשיר, ובכלל, זה הקטע של גרוהל. רגע, חכו לסוף: שיר הנושא, פינק פלויד אוריגינל. בידור חו"ל במיטבו.