שתף קטע נבחר

בעיות בחניכיים: למה זה מסוכן ואיך תטפלו בבית

מחלות חניכיים הן האחראיות העיקריות לאובדן שיניים בקרב בני 40 ומעלה, אם כי גם בני נוער ואפילו ילדים סובלים מהתופעה. איך תדעו שאתם אכן סובלים מהבעיה, מהן דרכי המניעה והאם יש טיפולים שיכולים להכחיד אותה לגמרי? מומחה למחלות חניכיים מסביר

מסתבר שהחניכיים שומרות על השיניים מליפול. מחלת חניכיים היא אחת האחראיות העיקריות לאובדן שיניים אחרי גיל  ארבעים, אבל גם בגילאים צעירים יותר. המחלה מאופיינת במהלך איטי ובדרך כלל נטול תסמינים או כאב, מה שעשוי לגרום בדרך כלל לאבחון מאוחר.

 

הגורמים למחלת חניכיים

השיניים מעוגנות בתוך מכתשיות שבעצמות הלסת באמצעות סיבים הקרויים הליגמנט הפריודונטלי. סיבים אלה והעצם מכוסים על ידי רקמה רכה - החניכיים.

 

מחלת חניכיים היא מחלה זיהומית, כרונית, הגורמת להרס הרקמות סביב השן (בעיקר העצם המכתשית בתוכה מאוחזים שורשי השן והחניכיים), כשהגורם העיקרי להתפתחות מחלת חניכיים הוא רובד החיידקים (פלאק) – שכבה דקה, חסרת צבע הנוצרת בקביעות על פני השיניים ובגבול החניכיים שעליה מתיישבים חיידקים מסוגים שונים. 

 

קיראו עוד בערוץ בריאות השן

 

אם הרובד החיידקי אינו מוסר מתחילים החיידקים לנדוד לאורך השורש ומתחת לחניכיים. חיידקים אלו מפרישים רעלנים הגורמים להיווצרות דלקת. ככל שהדלקת מתקדמת יותר נגרם הרס רב יותר של העצם התומכת וכתוצאה מכך מתחילה ניידות של השן ובמצב המתקדם ביותר השן כה ניידת כך שאינה יכולה לשמש יותר ללעיסה ויש לעוקרה.

 

בחלל הפה אובחנו בין 300 לכ- 600 זנים שונים של חיידקים, השותפים בהרכבים שונים בגרימת המחלה, רובם אנאירוביים (אשר מתקיימים באזור נטול חמצן). החיידקים חיים במערכת אקולוגית וכאשר מופר האיזון בין קבוצות החיידקים במערכת זו, משגשגת קבוצה מסוימת של חיידקים, שהם האחראים למחלת חניכיים.

 

חוסר האיזון נגרם בדרך כלל כתוצאה משינויים סיסטמיים במאחסן כגון מחלות כלל מערכתיות כרוניות (סוכרת, יתר לחץ דם וכד') או מחלות אימונולוגיות (של מערכת החיסון: איידס או מחלות גנטיות אחרות).

 

 

מחלת החניכיים האחראית העיקרית לאובדן שיניים בבני 40 ומעלה (צילום : ד"ר עירן פרוינט) (צילום : ד
מחלת החניכיים האחראית העיקרית לאובדן שיניים בבני 40 ומעלה(צילום : ד"ר עירן פרוינט)

 

סוגי מחלת חניכיים

חניכיים בריאים, נראים ורודים ובתקריב ניתן לראות כי פני השטח מאופיינים במראה מגורגר כקליפת התפוז. חניכיים בריאים הנם בעלי גוון ורוד מט נטול ברק, לעומת חניכיים מודלקים ותפוחים אשר מראם מאופיין במראה בוהק וקיימת נטייה לדימום ואפילו במגע קל של מברשת.

 

יש שני סוגי מחלת חניכיים עיקריים:

 

1. Gingivitis- מחלת חניכיים התחלתית ונפוצה מאד.

 

סימנים קליניים:

  • חניכיים אדומים ונפוחים.
  • דימום בצחצוח.
  • ללא כאב
  • ללא הרס של העצם.

 

לאחר טיפול שמרני הכולל ניקוי ושיפור גהות הפה המצב הפיך ניתן לראות שיפור משמעותי וריפוי מלא.

 

2. Periodontitis - השלב המתקדם של מחלת החניכיים. עקבות התקדמות החיידקים מתחת לחניכיים נוצרת "הפרדה" בין החניכיים לשורש ומתפתח ה"כיס הפריודונטלי" עם הרס של העצם סביב השורש.

  

סימנים קליניים

  • חניכיים אדומים ונפוחים.
  • דימום בצחצוח.
  • כיס פריודונטי
  • ניידות של השן
  • אובדן עצם תומכת (ניתן לאבחן רק בצילום רנטגן)

  

הגורם העיקרי למחלת החניכיים הוא הימצאות חיידקים (צילום : ד"ר עירן פרוינט) (צילום : ד
הגורם העיקרי למחלת החניכיים הוא הימצאות חיידקים(צילום : ד"ר עירן פרוינט)

 

הטיפול במחלת חניכיים

הטיפול במחלת חניכיים הוא בראש ובראשונה טיפול בגורם למחלת החניכיים, החיידקים. הטיפול מתחלק ל- 2 חלקים:

 

1. טיפול שמרני הכולל:

  • הסרת הרובד והאבנית משן.
  • הדרכה לשיפור גהות הפה.
  • הקנית מוטיבציה למטופל.
  • החדרת חומרים אנטי- בקטריליים לכיס הפריודונטלי.

 

מטרת הטיפול: להוריד את העומס החיידקי בכיס הפריודונטלי להקנות למטופל ידע על המחלה דרכי הטיפול והרגלים לשמירה על היגיינה אוראלית.

 

2. טיפול כירורגי הכולל:

  • ניתוחים רזקטיביים
  • ניתוחים רגנרטיביים.

 

ניתוחים רזקטיביים

עם התקדמות המחלה הפריודונטלית והיווצרות הכיס פריודונטלי נגרמת ספיגה של העצם התומכת בשן. כאשר הכיס עמוק קיים "עודף" של חניכיים אשר אינו מאפשר ניקוי החיידקים תחת לחניכיים.

 

את "עודף" החניכיים מסירים ומנקים במבט ישיר את שארית הרובד והאבנית התת- חניכית. באמצעות פעולה זו "מצמצמים או מבטלים" את הכיס הפריודונטלי, והמטופל על ידי שמירה ותחזוקה נכונה, יכול למנוע התקדמות של מחלת החניכיים.

 

המגבלה העיקרית בטיפול מסוג זה הינה שלאחר הסרת החניכיים נוצרת חשיפה של השורש ("נסיגת חניכיים") אשר יכולה לגרום לרגישות לשינוי טמפרטורה ותלונה על אסתטיקה לקויה כתוצאה ממראה של שן "ארוכה".

 

השתלים נספגים ומהווים תשתית ביולוגית לשיניים (צילום : ד"ר עירן פרוינט) (צילום : ד
השתלים נספגים ומהווים תשתית ביולוגית לשיניים(צילום : ד"ר עירן פרוינט)

 

ניתוחים רגנרטיביים

במטופלים עם מחלת חניכיים מתקדמת אנו עדים להרס הרקמות סביב השן. הרקמות העיקריות שנפגעות הן החניכיים והעצם. מטרת הטיפול הרגנרטיבי לשחזר את הרקמות שנהרסו כתוצאה ממחלת החניכיים.

 

במסגרת הטיפול נעשה שימוש בחומרים חדשים וייחודיים:

 

1. שתלי עצם: החומרים מוחדרים לאזור העצם שנספגה ומהווים תשתית ביולוגית אשר לתוכה נבנית העצם החדשה. חומרים אלה יכולים להיות ממקור אדם, מהחי או סינטטיים.

 

תחליף עצם טבעי שמקורו מבקר הוא הנפוץ ביותר בשימוש בטיפולי חניכיים למטרת רגנרציה ומספר המחקרים שבוצעו עם חומר זה הוא הגדול ביותר. מבנה חלקיקיו מעודד צמיחה מהירה של כלי דם באזור המטופל ואת הגעתם של תאי עצם חדשים.

 

יש לציין כי כיום קיימים תחליפי עצם רבים בשוק, מהמובילים שבהם ניתן למצוא את תחליף העצם Bio-Oss תוצרת חברת Geislich השוויצרית.

 

2. ממברנות: יכולות להיות נספגות או שאינן נספגות. מטרתן לשמש כחסם באזור נסיגת העצם וכך מונעות חדירה של החניכיים לאתר הנסיגה ומאפשרות את שגשוג העצם תחתן. בדרך כלל נעשה שימוש של ממברנה עם שתל עצם.

 

בדומה לתחליפי העצם ישנם סוגים רבים של ממברנות. כדוגמת ה-Bio Gide המיוצרת על-ידי חברת Geistlich.

 

הממברנות מטרתן לשמש כחסם באזור נסיגת העצם  (צילום : ד"ר עירן פרוינט) (צילום : ד
הממברנות מטרתן לשמש כחסם באזור נסיגת העצם (צילום : ד"ר עירן פרוינט)

 

3. חלבוני גדילה: אלה חומרים משלבי התפתחות השן אשר מאפשרים חידוש של הרקמות סביב השורש. חומרים אלה הינם הראשונים לעודד יצירה אקטיבית של הרקמות.

 

4. שתלי חניכיים: לטיפול בנסיגת חניכיים. שתל החניכיים הנפוץ ביותר הנו שתל חניכיים חופשי מסוג רקמת חיבור אשר נקצר מהחך אולם היום קיימים שתלים ממקור אדם או החי אשר מאפשרים תוצאות אסתטיות דומות אולם חוסכות את אי הנעימות הקיימת בחיך בעקבות קצירת שתל החניכיים העצמי. לאחרונה החל שימוש בחומר חדש ממקור בקר אשר מיועד לטיפול בנסיגת חניכיים.

 

הכותב הוא מומחה לפריודונטיה ומנהל היחידה לרפואת חניכיים במחלקה לכירורגיית הפה והלסתות במרכז הרפואי "פוריה" ויועץ רפואי לחברת "כצט"

 

דלקת חניכיים: גם בבני נוער וילדים

רותי קולס, רוקחת ראשית בחברת "פארם שלום" מסבירה: בניגוד למה שמקובל לחשוב, דלקת חניכיים היא מצב שכיח לא רק אצל מבוגרים אלא גם בבני נוער ואף בילדים. מרבית האוכלוסייה, בכל טווחי הגילאים, סובלים מדלקת החניכיים של הרקמה הרכה (gingivitis) באופן קבוע בדרגה כזו או אחרת.

 

המאפיין העיקרי של דלקת חניכיים בצעירים הוא נפיחות אודם ודימום בעוד שבמבוגרים נראה גם דלקת חניכיים המערבת את הרקמה הקשה בה עלול להתרחש אפילו איבוד עצם (periodontitis) ונסיגת חניכיים.

 

בגיל הנעורים, שכיחות דלקת החניכיים עולה במיוחד במהלך טיפולים אורטודנטיים ליישור שיניים, כאשר קיימת בפה נוכחות של מכשור אורתודנטי המקשה על שמירת היגיינה. לכן, במצבים אלה יש לייחס חשיבות רבה לביקור קבוע אצל השיננית.

 

  

ביקורת תקופתית אצל שיננית עשויה למנוע התפרצות המחלה (צילום: Index Open) (צילום: Index Open)
ביקורת תקופתית אצל שיננית עשויה למנוע התפרצות המחלה(צילום: Index Open)

 

איך מאבחנים דלקת חניכיים בבני נוער?

דלקת חניכיים בבני נוער מתבטאת באודם, נטייה לדימומים, נפיחות ואפילו כאב. במקרים הקיצוניים אף תופיע הפרשה מוגלתית. סממן ומאפיין נוסף שניתן לראות בבני נוער הוא נטייה מוגברת לנפיחות ובצקת החניכיים, שיכולה להגיע עד למצב שבו החניכיים עולות על כותרת השן.

 

בקרב בני הנוער קיימת גם נטייה לשפשופים ופצעים בחלל הפה הנובעים מהסמכים (הקוביות), האורתודנטים ויכולים לגרום לאי-נוחות רבה.

 

דלקות חניכיים מופיעות גם אצל ילדים - למרות שמדובר במצב מאוד שכיח במיוחד בזמן החלפת שיניים כאשר חלל הפה מכיל "משנן מעורב" של שיני חלב ושיניים קבועות. תופעה זו נקראת eruption gingivitis.

 

טיפול נטורופתי המומלץ

לדברי נטורופתים, יש טיפול מונע שניתן לשלב עם ביקורת קבועה במרפאה, אולם אם יש דלקת ניתן לטפל בה באמצעים הבאים:

  

שתיית תה קמומיל חם: יש לשתות אותו חם לא רותח. כשלוגמים יש להעבירו בחלל הפה כך שיגיע גם לאזור החניכיים.

 

שימוש באלוורה: מומלץ למרוח מעט דבש טבעי או אלוורה בג'ל או טבעת על המקום הדלקתי.

 

אכילת תפוחים: התפוח יעזור לחזק את החניכיים ובמקרים מסוימים אף ימנע הופעת דלקות.

 

שטיפת הפה במי מלח: יש לקחת חצי כוס מים ולערבב בתוכה כפית מלח, באמצעות התמיסה שנוצרה יש לשטוף את הפה היטב ולירוק. יש לחזור על הפעולה מספר פעמים כדי לקבל תוצאות טובות יותר.

 

מריחת ג'ל המבוסס על חומצה היאלורונית (למשל ג'נג'יג'ל): את הג'ל מורחים על החניכיים מספר פעמים ביום, הטבה משמעותית מתקבלת כבר אחרי מספר ימי טיפול.

 

שימוש במשחת שיניים סטאנוס פלואוריד מיוצב: היתרון שלו הוא שהסטאנוס (המרכיב העיקרי במשחה) משתחרר, הוא נדבק לפלאק (שכבה אורגנית של חידקים ושיירי מזון על השן) והורג את החיידקים. בדרך זו אפשר להתגבר על הדלקת במהירות.

 

בנוסף, את המלחמה שלו בחיידקים, הסטאנוס ממשיך במשך שעות לאחר הצחצוח. ומאחר וסטאנוס פוגעת ביכולת המטאבולית של החיידקים, הוא גם מרגיע חניכיים דלקתיות.

 

כשמדענים בדקו את ההשפעה של סטאנוס פלואוריד מיוצב על חניכיים דלקתיות, הם גילו ששימוש יומיומי בסטאנוס פלואוריד מיוצב מפחית את מדדי דלקת חניכיים אפילו יותר מאשר החומרים הקיימים במשחות המיועדות לטיפול ספציפי בחניכיים בעייתיות.

 

לסיכום

מחלת חניכיים הנה הגורם העיקרי לאיבוד שיניים. מטרת הטיפול במחלת חניכיים הוא מניעתי אולם במחלת חניכיים מתקדמת ישנם היום טיפולים אשר מאפשרים את שחזור הרקמות שנהרסו כתוצאה מהמחלה.

 

במידה שאחד הסימנים למחלת החניכיים מופיע יש בהחלט מקום לפנות לרופא השיניים לטיפול במחלה בשלביה הראשונים או לפנות למומחה למחלות חניכיים לטיפול בשלביה המתקדמים של המחלה.


 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
לטפל בחניכיים
צילום: shutterstock
ד"ר רק שאלה
מחשבוני בריאות
פורומים רפואיים
מומלצים