חברי ‘איפה הילד’, רודנר, אסף שריג, אסף מרוז, אופיר בר עמי ושיף ערד, החלו לעבוד כלהקה בתחילת שנות התשעים. בתחילה במקום מושבם בקיבוץ גבעת ברנר ובהמשך עקרה הלהקה לתל אביב. הם נחשבים לאחד ההרכבים שהכי השפיעו על הרוק הישראלי של אותה תקופה, בין השאר הודות ללהיטים כמו "נפלת חזק", "מישהו שומע אותי", "לבן בחלום שחור", "מה שעובר עליי"ועוד.

אחרי שמונה שנות פעילות והצלחה גדולה במימדים ישראליים התפרקה הלהקה ב-1998 והוציאה אלבום פרידה כפול עם שירים חדשים, עבורו הקליטה וערכה מחדש את כל להיטיה הגדולים. מאז כבר הספיקו לחזור ולשתף פעולה במקביל למסלולים שונים שעבר כל אחד מהם. “'איפה הילד" זו מערכת היחסים הכי ארוכה בחיים שלי. 30 שנה", מתאר רודנר, ללא ספק הדמות המוכרת ביותר מבין חברי 'איפה הילד'.

"לפני 25 שנה הופענו במעין מופעי עירייה בחופש הגדול, עם עדרי ילדות מעריצות בממדי אקסטזה של סטטיק ובן אל", אמר בראיון,"בעוד שבהופעות היום הקהל מגיע מתוך אהבה למוזיקה שלנו. מבלי לזלזל בעבר, הקהל היום יקר לנו יותר. הוא מבין את הערך שלנו, גם בחלוף השנים".

חלקם הכירו בקיבוץ שבו גדלו וגם עשרות שנים אחרי, רודנר מעיד שהחברות מהודקת: "כולנו חברים טובים. יוצא לנו לצערי להיפגש רק בנסיבות מוזיקליות וכמעט לא יצאנו סתם לבלות, אנחנו חברים וגם מאותו כפר, מה שנקרא, אבל כרגע החיים לקחו אותנו למקומות אחרים ועכשיו בארה"ב הולך להיות רוקנרול. אני מאוד אוהב את ניו יורק, אוהב להסתובב ברחובות, בלי מטרה".

במופע מתכננת הלהקה לשחזר את התחושה הרוקיסטית המחוספסת שמזוהה עימה כבר עשרות שנים, ורודנר מבטיח לבצע את כל השירים המוכרים. "יהיו שירים מכל הזמנים, להיטים גדולים משלושים השנים האחרונות. אף אחד לא יתאכזב".

הלהקה מגיעה אלינו אחרי ששחררה לאחרונה עוד אלבום שרודנר מתאר את ההבדלים בינו לבין הלהיטים הקודמים:" 'מתוק בחשיכה' הוא מעין אלבום קאמבק שהתקבל יפה על ידי הקהל שלנו. הוא אלבום שלאנשים בגיל שלנו שעדיין מנסים לכתוב רוקנרול".

רודנר מסביר שבתור ילדים צעירים, רוקנרול היה פלטפורמה לשאלות ומחאות, עכשיו הוא ממלא חלל של תובנות והבנות. "ילדים מחפשים שפה, דרך ויש להם מה להגיד. בגיל 50 לעשות רוק מגיע כבר עם מימד של יותר חוכמה ופחות הורמנים. ברוקנרולאתה מחויב לאותנטיות. אני לא יכול לכתוב כמו שכתבתי לפני 30 שנה. העולם משתקף מנקודת מבט אחרת לגמרי והשירים באלבום האחרון שלנו עוסקים כבר בזוגיות, בקילומטראז', אהבה אחרת".

הוא מספר שהלהקה התבגרה עם הקהל שלה, לכן המסר שלה עדיין רלוונטי לאלו שליוו אותה גם בשנים הראשונות. "באלבום הזה רבים מהשירים שכתבתי נבעו מההשראה של הקהל. אני מתבונן בעיני הקהל שמגיע להופעות שלנו, שואל את עצמי מי הם האנשים האלו, אילו צלקות הם סוחבים, מה הם עוברים, אילו שאלות הם שואלים את עצמם ומול מה הם מתמודדים. ההשראה למילים עברה דרכם".

נקודות מבט של ילד בן 20 והרומנטיקה אפופת התמימות כבר לא מלווה את הצלילים שנשארו בועטים, ורודנר מספר שה"גלאם"המתבקש מתלווה לעשיה שלהם בדרכים אחרות. "הבנתי בעצמי שהרבה מהרומנטיקה של גילאי 20 נראית קצת מטופשת מהנקודה הזו, אבל עדיין ברוקנרול צריך גלאם והגלאם הוא בעיקר בליהנות ממה שיש. אני מקפיד להתלבש יפה, לחיות עם הבנה של ערך של מי שאני ואיך שאני חי. זה לא צחוק, להבין את היש ויש הרבה לכל אחד”.

מפתיע שבתור אחת הלהקות המוכרות בישראל, החברים מעולם לא הגיעו לארה"ב לסיבוב הופעות. "זו הפעם הראשונה שלנו. כמו כנראה בכל דבר אנחנו לייט בלומרס, זה חלק מהקארמה שלנו. אנחנו יודעים שדברים מגיעים לנו יותר מאוחר וזו הולכת להיות מין חוויה מאוד מעניינת, לשחזר חוויה של בני 20, מתנהלים ביחד במלון, בנסיעות, זה דבר שלא קרה המון זמן".

רודנר מעולם לא חשש להביע את דעותיו הפוליטיות וכבר בלהיטים הראשונים של הלהקה המסרים ברורים. היום הוא קורא לשיח הפוליטי רכילות וחושב שהבעיות האמיתיות נובעות מהריחוק בין האזרחים. "אני מוטרד מהתועבות כמו כל אדם הגון שחי פה, ויש לו עיניים ואף שמריח את הסירחון", אמר בראיון. "אני רואה בחיסול הסולידריות שלנו אסון, ומאמין שיש לי שליחות להחזיר את הסולידריות בין בני אדם השותפים לאותה תרבות, לשימור האוצרות שלנו: השפה העברית, הספרות, המוזיקה, התנ"ך".

לנו הוא מסביר ומדגיש את מה שהוא רואה כבעיה שהולכת וגדלה. "אני באמת מאמין שהשינוי צריך להיות חברתי לא פוליטי. לשמחתי יש לי חברים ואנשים קרובים מכל מיני שבטים. מתנחלים, ערבים, חרדים, כי אני חושב שלרבים מאיתנו יש הרבה יותר במשותף ממה שאומרים לנו. הניסיון לחלק, להתסיס, מזין את הפוליטיקאים ובכל הנוגע לזהויות האלו, אני עיוור צבעים. אנחנו לא מתווכחים על הדבר הנכון", הוא מסביר, "הקונפליקט האמיתי הוא בין אנשים שבוחרים בתרבות, בציוויליזציה, לבין אנשים שבוחרים לחיות בעבר מדומיין, לאורו של חזון משיחי. לא אכפת לי מאיזו דת הם, כולל 'הדת הליברלית'. פוליטיקלי קורקט זו מחלה ניוונית, וטראמפ", אמר בעבר, "הוא הריאקציה לדיכוי שהוא יצר".

הוא מודה שלא מתיימר לנתח את המצב מישראל לאמריקה אבל לאור העובדה שרבים בתל אביב מוצאים יותר במשותף עם אזרחי ניו יורק או לונדון מאשר מערים במרחק עשר דקות מהן, יש בעיה שצריך להכיר בה. "בכל העולם יש יותר חברות, קבוצות, ערים נגד כפרים ומרחקים מנטליים. האישיו הזה מורכב”.

בנוגע לבחירה הגיאוגרפית שלו, רודנר לא פוסל את החיים כאן לצידנו וחושב שבעולם של היום, זה לגמרי אפשרי. "אני יכול לראות הרבה אנשים שמחלקים את החיים שלהם בכל מיני מקומות ואני יכול לראות את עצמי מחלק את עצמי, בין ישראל לארה"ב".