שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    במאי "הנסיכה הקסומה": "היה בלתי אפשרי למכור את הפרויקט למשקיעים"

    האיש שעומד מאחורי באטרקאפ היפיפייה ואהובה וסלי מציין 30 שנים לסרטו המיתולוגי "הנסיכה הקסומה". בריאיון ל-ynet לרגל הקרנה חגיגית בפסטיבל ערבה מספר רוב ריינר על התקופה שבה אף אחד לא האמין בפרויקט, נזכר בימי הצילום בטירה הגדולה, מסביר למה אין סיכוי לסרט המשך ל"כשהארי פגש את סאלי", ולצד אהבת אמת, מדבר גם פוליטיקה

    לרוב ריינר היו כמה סיבות טובות לשמוח השנה. הבמאי-שחקן היהודי-אמריקני, שחתום על קלאסיקות אהובות כמו "אני והחבר'ה" ו"כשהארי פגש את סאלי", חגג לא מזמן יום הולדת 70 וקיבל לאחרונה פרס מפעל חיים בפסטיבל ציריך היוקרתי. "כשאני מסתכל לאחור, אני מוצף בזיכרונות", הוא אומר בפגישה עימו באחד ממלונות היוקרה של בירת הפיננסים השווייצרית. "כמו כשצופים בסרטי משפחה ישנים - אתה חושב לעצמך: 'הו, אני זוכר את היום שבו עשינו את זה' או 'אני זוכר כשזה קרה'. זה כמו מסע בזמן. זה נעים. וכשצפיתי בטקס בציריך בקטעי הסרטים שעשיתי, קלטתי שעבדתי עם טובי השחקנים. אני מקווה שהם אהבו לעבוד איתי. אני שחקן אז אני חושב שאני מבין את מה שעובר עליהם, ולכן הם סומכים עליי. לעולם לא אבקש משחקן לעשות משהו שאני לא הייתי יכול לעשות. אם אני יכול, אני יודע שגם הם - כי הם כולם טובים ממני".

     

    ריינר מציין כעת גם יום הולדת 30 לסרטו הפולחני "הנסיכה הקסומה", בכיכובה של רובין רייט (הרבה לפני ימי "בית הקלפים"), המגלמת את באטרקאפ (נורית), נערת החווה היפה שסבורה שאהובה מת, נדרשת להינשא לנסיך אכזר ונחטפת על ידי שלישיית פושעים.

    סצנות קלאסיות ומשפטי קאלט. "הנסיכה הקסומה" ()
    סצנות קלאסיות ומשפטי קאלט. "הנסיכה הקסומה"

    הסרט, המבוסס על ספרו של וויליאם גולדמן, יוקרן בחמישי הקרוב תחת כיפת השמיים ב"סרטים בערבה", פסטיבל הקולנוע הבינלאומי המתקיים ליד היישוב צוקים. מסתבר שריינר התקשה בשעתו להרים את הפרודיה על סרטי אגדות, שכוללת הרבה סצנות שהפכו לקלאסיקה ומשפטי קאלט מצוטטים (ובראשם - "שלום, שמי איניגו מונטויה, הרגת את אבי, היכון למות", או "As you wish", שקשה לדמיין את חיינו בלעדיו).

     

    "היה בלתי אפשרי למכור את הפרויקט הזה למשקיעים", משחזר ריינר את העבודה על הסרט, "למרות שכבר עשיתי סרטים מצליחים כמו 'ספיינל טאפ' ו'אני והחבר'ה'. הייתה לי פגישה עם מפיקה באולפני פארמונט והיא אמרה לי: 'אנחנו אוהבים את הסרטים שלך. מה תרצה לעשות הלאה?' ואמרתי: 'ובכן, אתם לא רוצים לעשות את מה שאני רוצה לעשות הלאה'. היא אמרה: 'לא, זה לא נכון. אני רוצה לעשות את מה שאתה רוצה לעשות. אז מה אתה רוצה לעשות?' ואמרתי: 'את הנסיכה הקסומה'. בתגובה היא אמרה: 'ובכן, אני רוצה לעשות הכול חוץ מזה'".

     

    ריינר הרים בסופו של דבר את ההפקה ("אני מאוד גאה בסרט הזה, כמו בכל הסרטים שלי, כולל כבשים שחורות כמו 'הורים בהזמנה'" ), ויש לו זיכרונות טובים מהצילומים. "זאת הייתה חוויה טובה. בכלל, אני מעדיף שהאנשים סביבי ייהנו. לדעתי, מבחינה יצירתית זה מסייע להם לתרום ולתת מעצמם. אתה רוצה שאחרי כך וכך שנים יהיה לך זיכרון חיובי מהיום שבו צילמנו בטירה ושרנו באחד מחדריה".

     

    יש לך הסבר להצלחה הגדולה של "הנסיכה הקסומה"?

    "אין לי מושג למה הסרט עדיין כל כך אהוב. אני מניח שזה בגלל שמדובר בסיפור על אהבת אמת, וכמו שאומרים: 'האהבה תנצח'. 'הנסיכה הקסומה' הוא שילוב מטורף של סאטירה, רומנטיקה, תעוזה והרפתקאות - ויש לו נימה ייחודית. אני שמח על כך שהוא עמד במבחן הזמן, ואני אוהב שילדים שראו את הסרט בגיל 8 ו-9 מציגים אותו כעת לילדים שלהם".

     

    הקרדשיאניזציה של אמריקה

    ממרומי גילו וניסיונו מתבונן ריינר, שהיה אשף הקומדיות הרומנטיות, על הוליווד של היום ולא רווה נחת. "האולפנים עושים סרטים כיום עם המילה 'מן' בכותרת ומספר. הם לא יעשו דרמות בוגרות, סרטים על מערכות יחסים וכאלה. סרטים שעשיתי בעבר לא היו יכולים להיעשות כיום באולפנים".

     

    אז אין מצב ל"כשהארי פגש את סאלי 2"?

    "אנשים תמיד שואלים אותי אם אני מתכוונן לעשות המשכון ל'כשהארי פגש את סאלי', אבל אני לא יכול להמציא את הסיפור למפגש מחודש שכזה".

     

    מלבד חוסר היכולת להחיות את הקומדיה הרומנטית האהובה שיצר, נדמה שבכלל ריינר מתקשה לשחזר את ההצלחות מהעבר. אולם למרות שורה של אכזבות וכישלונות, הוא מתעקש וממשיך להנפיק סרטים, ואף עובד כעת על סדרת טלוויזיה בת 12 פרקים, שעליה הוא לא יכול להרחיב את הדיבור. "תמיד אני מחפש משהו שמתאים למה שהולך לי בראש בתקופה נתונה. לפעמים זה משהו פוליטי או חברתי, ולפעמים יחסי גברים ונשים".

     

     

    "לא יכול להמציא סיפור למפגש מחודש שכזה". "כשהארי פגש את סאלי" ()
    "לא יכול להמציא סיפור למפגש מחודש שכזה". "כשהארי פגש את סאלי"

    בשנים האחרונות ריינר נמצא בהלך רוח פוליטי, וכזה הוא סרטו החדש - Shock and Awe שהבכורה העולמית שלו נערכה בפסטיבל ציריך. הסרט, שבו מככבים וודי הרלסון, ג'יימס מרסדן וג'סיקה ביל, מביא את סיפורם האמיתי של ארבעה עיתונאים אמריקנים שחשפו את הכזבים סביב הפלישה האמריקנית לעיראק ב-2003. כזכור, הממשל של הנשיא ג'ורג' בוש טען שסדאם חוסיין מפתח נשק להשמדה המונית וזאת סיבה טובה לפלישה, למרות שלא הייתה שום הוכחה ואף "אקדח מעשן". "כשהייתי צעיר, בשנות ה-60, ראיתי איך הארץ שלי הלכה למלחמת וייטנאם על סמך שקר, וזה מטורף שגם במקרה של מלחמת עיראק - הארץ שלי שוב הלכה למלחמה בגלל שקר. Shock and Awe נולד מתוך תסכול עצום וזעם", אומר ריינר.

     

    לדבריו, הסרט גם עוסק בקושי של עיתונאים בימים אלו להגיע לאמת ולחשוף אותה לציבור. "יש לנו תעמולה מאז ומעולם - תסתכל על לני ריפנשטאהל (הבמאית שיצרה סרטי תעמולה להיטלר ולמפלגה הנאצית. א"ק) למשל, שעשתה פרופגנדה שמנסה לחלחל ולהרעיל, בדרכים מסוימות, את דעתו של הציבור. מנגד, תמיד הייתה לכך קונטרה בתקשורת שהדפה את התעמולה וסיפקה את האמת לציבור. אבל עכשיו לראשונה יש לנו נשיא שמבקש לקרוא לאמת 'פייק ניוז', כי התקשורת גורמת לו להיראות רע וגם משום שהוא חושב שאם האמת תצא לאור היא תחתור תחת בחירתו.

     

    "הסרט שלי מאוד חשוב לדעתי, משום שהוא מדגים את האתגר שעימו כולנו ניאלץ להתמודד: אם ברצוננו לשמור על הדמוקרטיה, ולא רק באמריקה אלא גם באירופה, הדרך היחידה לעשות זאת היא באמצעות ציבור החשוף למידע. הדרך היחידה שבה הציבור יהיה מיודע באמת היא אם לעיתונאים יהיה מותר לומר את האמת ואם נוכל לעמוד על ההבדל בין נכון ובין מזויף. הרעיון של 'פייק ניוז' והרעיון להשתמש בפייסבוק ובטוויטר כדי לקדם מידע שגוי הופכים למסוכנים מאוד. ועל כך הסרט שלי - על החשיבות האקוטית של תקשורת כנה וחופשית בשימור הדמוקרטיה".

     

    "הסרט החדש נולד מתוך תסכול עצום וזעם". רוב ריינר (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
    "הסרט החדש נולד מתוך תסכול עצום וזעם". רוב ריינר(צילום: gettyimages)

    בכלל, ריינר נחרד למראה מצב התקשורת כיום. "אנחנו מוצפים בהמון זבל. אפילו הרוסים ניסו להרוס את הדמוקרטיה בארה"ב עם ההתערבות שלהם במערכת הבחירות האחרונות. מאז הגעתו של האינטרנט אנחנו מקבלים פחות מידע ולא להפך. אנחנו צריכים למצוא לנו דרכים חדשות לקבל מידע. צריך לעשות סרט על השפעת תוכניות הריאליטי על העולם. אני תמיד מתבדח וקורא לזה 'הקרדשיאניזציה של אמריקה'. לא משנה אם אין לך שום דבר להציע, עדיין תוכל להיות מפורסם ולעשות כסף. צריך לתת קרדיט למשפחת קרדשיאן - אין להם שום דבר בסיסי והם נטולי כישרון כלשהו, ועדיין הצליחו למצוא איכשהו דרך לעשות סכום עצום של כסף. אני לא מאשים את קים קרדשיאן באופן ספציפי אלא את כל ז׳אנר הריאליטי. זו לא המציאות אלא צורה חדשה של בידור. הסרט שייעשה על הנושא הזה צריך לבדוק מה הערכים כיום, למה אנחנו סוגדים. הז׳אנר הזה הוליד את הבחור שרץ לנשיאות. זה מפחיד מאוד. אנחנו צריכים להתאגד וליצור אווירה שבה חדשות אמיתיות יכולות לצאת. זו משימה ענקית - וזה לא יקרה כל עוד דונלד טראמפ נמצא בשלטון".

     

    פחד מהכפתור האדום

    ואכן, ריינר לא נמנה עם מועדון המעריצים של טראמפ. "ברגע שטראמפ נבחר כמועמד, התקשורת המיינסטרימית הייתה צריכה לעשות הכול כדי לחשוף לחלוטין את הבחור הזה, אבל היא לא עשתה זאת. הופעתי אז באחת מתוכניות הבוקר יחד עם נציגים של המפלגה הרפובליקנית, וממש השתוללתי. יצאתי מדעתי. אמרתי להם: 'אתם נתתם לדונלד טראמפ לעלות כאילו הוא אדם נורמלי', והם כל כך כעסו עליי. השבתי שאי אפשר לסמוך עליו ושהוא בלתי ראוי ובלתי כשיר. ואכן מצב העניינים במדינה לא יכול להיות מביש יותר. זה פשוט אסון. אני בן 70 ולא ראיתי דבר כזה בחיי. יש לנו נשיא מטורף, חולה נפש, מאוד טיפש, שאינו כשיר בכלל, שאין לו ניסיון בממשל ושום עניין להבין כיצד פועל השלטון ואיך העולם מתנהל. זה ממש מפחיד. הוא עדיין לא עשה שום דבר, אבל הפחד שלי, שהוא כמו ילד בן ארבע ישאל מה פשר הכפתור האדום וילחץ עליו. אני מקווה שיש סביבו אנשים יותר שקולים. הוא כבר גרם נזק לתדמית של אמריקה בעיני העולם. פעם העולם הסתכל עלינו בהערצה וראה בנו מקור השראה, ועכשיו אנשים מסתכלים על אמריקה ואומרים: 'מה קורה שם לכל הרוחות?'. זה מאוד מעציב ומצער אותי שיש לנו כזה נשיא.

     

    על טראמפ: "מטורף, חולה נפש ומאוד טיפש" (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    על טראמפ: "מטורף, חולה נפש ומאוד טיפש"(צילום: רויטרס)

    "טראמפ גם מעורר גזענות ופירוד. לסרט הזה שלי לא הייתה כל כך הרבה משמעות, אילולא טראמפ היה מציף את הסוגיות הללו מחדש. הוא נותן קול לכל הגזענות שאנחנו רואים במדינה הזו. זה נורא עד כמה הגזענות עודנה מדבקת. אבל אני משתדל להישאר אופטימי ולחשוב: 'טוב, אולי עלינו רק לצלוח את התקופה הזו'. אנחנו צריכים לעבור את זה כדי להגיע לנקודה שבה נוכל לבסוף להתאחד. אולי אנחנו נלחמים כאן בקרב האחרון של מלחמת האזרחים - אבל נגיע לנקודה שבה תהיה לנו הרמוניה בין גזעים. אם לא - הניסוי הדמוקרטי כשל".

     

    ב-Shock and Awe ישראל מוזכרת לא אחת. אתה חושב שהמדינה תרמה לקונספירציה שעודדה את ארה"ב לפלוש לעיראק, בטענה שיש לה נשק להשמדה המונית?

    "אני לא חושב שישראל היא חלק מהקונספירציה. אני כן חושב שהיו אנשים בממשל של בוש ובכלל אנשים שפעלו אז באמריקה שחיפשו אחר דרכים להגן עליה. ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון ומוקפת באויבים, אז המחשבה הייתה שאם נוכל למצוא דרך לייסד דמוקרטיה מערבית נוספת במזרח התיכון, זה יהיה טוב לה. תיאורטית זה נשמע הגיוני, אבל למרבה הצער האמריקנים לא לקחו בחשבון את המחלוקת הניטשת בין הסונים לשיעים בעולם המוסלמי, ועשו שם כמה דברים רעים. בסופו של דבר הפלישה לא סייעה לישראל – היא הצמיחה את דאעש, ויש יותר טרור מסביב. הכוונות היו טובות, אבל תהליך החשיבה לא".

     

    ריינר עצמו מופיע ב-Shock and Awe בתפקיד העורך הממריץ והביקורתי של העיתונאים הנחושים. למעשה, ריינר, בנו של הקומיקאי קרל ריינר, החל את הקריירה שלו בראשית שנות ה-60 כשחקן, ותפקידו המפורסם ביותר הוא חתנו הליברלי (שזכה לכינוי "מיטהד") בעל השיער הארוך של ארצ'י באנקר השמרן בסדרה המיתולוגית "הכל נשאר במשפחה", שכיכבה על המרקע בשנים 1978-1971. "שמעתי שהסדרה הייתה להיט גדול בישראל", מספר ריינר.

     

    "הכל נשאר במשפחה" אף זכתה לעיבוד עברי בשם "איצ'ה", שבו ספי ריבלין גילם את ארצ'י, עליזה רוזן את אדית, שגית אמית את אשתך ואילו את דמותך הפכו לתימני, בגילומו של אבי טרמין.

    "לא ידעתי על זה דבר. זה מצחיק".

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "הנסיכה הקסומה". בהתחלה לא האמינו בו
    לאתר ההטבות
    מומלצים