שתף קטע נבחר

ניצולי שואה חגגו בר מצווה: "אהפוך ליהודי אמיתי"

בזמן מלחמת העולם השנייה הם ברחו מבתיהם, נלחמו על חייהם והסתירו את זהותם. כעת, אחרי יותר מ-70 שנה, הגיעו עשרות ניצולי שואה לכותל וערכו חגיגת בר ובת מצווה משותפת. "כל החיים הרגשתי שזה מאוד חסר לי"

 

באיחור של יותר מ-70 שנים, עשרות ניצולי שואה שמתגוררים בדרום הארץ חגגו אתמול בכותל המערבי טקס בר ובת מצווה. "ברחנו בלי כלום, רק עם הבגדים שהיו עלינו", סיפרה רביצ'ב אספיר שהיייתה צריכה לחגוג בת מצווה בזמן מלחמת העולם השנייה. "אמא סיפרה לי שבדת שלנו נהוג לחגוג לבנים ולבנות כשהם מגיעים לגיל הזה, אבל זה לא משהו שיכולנו לעשות".

חגיגת בר ובת מצווה בכותל לניצולי השואה (צילום: נועם מוסקוביץ) (צילום: נועם מוסקוביץ)
חגיגת בר ובת מצווה בכותל לניצולי השואה(צילום: נועם מוסקוביץ)

 (צילום: נועם מוסקוביץ) (צילום: נועם מוסקוביץ)
(צילום: נועם מוסקוביץ)

אספיר הייתה בת 11 כשהתחילה המלחמה. "אבא שלי היה בן 51 אז לא גייסו אותו לצבא האדום. יחד עם אימי ואחי שהיה אז בן 17 ברחנו לאזורים המרוחקים של רוסיה, לשם הנאצים עוד לא הגיעו. לא היה לנו כלום, כל הזמן היינו רעבים, גרנו במקום צפוף, אני זוכרת שבעיקר היה לי קר והייתי מאוד רעבה", סיפרה. כשהגיע העת לחגוג את בת המצווה שלה, הוריה לא יכלו לקיים את האירוע.

 

לאחר תום המלחמה הם המשיכו לחיות ברוסיה כי ביתם באוקראינה נהרס לחלוטין ולא היה להם לאן לחזור. אספיר סיימה את בית הספר והתקבלה לפקולטה לרפואה באוניברסיטה. לאחר סיום הלימודים חזרה עם בעלה לאוקראינה וב-1994 עלתה יחד עם בעלה ובנה לארץ והיא מתגוררת בערד. "אני מאוד מתרגשת מהאירוע בכותל, בזכות אירועים כאלה עם ישראל קם לתחייה וזה מה שאני מרגישה עכשיו", סיפרה אספיר.

 

"היה אסור בכלל לדבר על היהדות" (צילום: נועם מוסקוביץ) (צילום: נועם מוסקוביץ)
"היה אסור בכלל לדבר על היהדות"(צילום: נועם מוסקוביץ)

"אמא סיפרה שבדת שלנו נהוג לחגוג, אבל זה לא משהו שיכולנו לעשות" (צילום: נועם מוסקוביץ) (צילום: נועם מוסקוביץ)
"אמא סיפרה שבדת שלנו נהוג לחגוג, אבל זה לא משהו שיכולנו לעשות"(צילום: נועם מוסקוביץ)

 (צילום: נועם מוסקוביץ) (צילום: נועם מוסקוביץ)
(צילום: נועם מוסקוביץ)
גם אלכסנדר בוכניק (87), יליד מוסקבה, התרגש מאוד לחגוג לראשונה בחייו את בר המצווה שלו. "אני לא זוכר הרבה מהמלחמה, אבא שלי גויס לצבא האדום אבל אנחנו לא יודעים מה עלה בגורלו עד עצם היום הזה. אמא שלי יחד איתי ושני האחים הקטנים שלי ברחה מאזור הקרבות. כשהייתי בן 13, מוסקבה שוחררה מידי הנאצים וחזרנו לשם, אבל לא הייתה לנו שום יכולת לחגוג לי בר מצווה. אמא הייתה עסוקה בהישרדות ובשמירה עלינו בחיים, לא יכולנו לחשוב על זה אז בכלל ", סיפר.

 

אלכסנדר ומשפחתו עלו לארץ ב-1994. "חשבתי על בר המצווה במהלך החיים וכל החיים הרגשתי שזה מאוד חסר לי. אני מתרגש ושמח, סוף סוף אני אעשה בר מצווה ואהפוך ליהודי אמיתי".

 

ליבמן סמיון, יליד סנקט פטרסבורג, היה כבן חמש כשהתחילה המלחמה. הוא היה בגן הילדים יחד עם אחותו בת השנתיים, והרשויות הוציאו את הילדים לעיר מרוחקת. האם הצטרפה יותר מאוחר. "היה אסור בכלל לדבר על היהדות או בכלל על העניין של בר מצווה, אז לא דיברנו ולא יזמנו את זה. כשקיבלתי תעודת זהות הציעו לי להחליף את שמי ושם המשפחה שלי ולא לכתוב את הלאום, כדי להסתיר את הזהות. אמרתי שאני לא רוצה להחליף שום דבר. זו הפתעה מדהימה בשבילי ומאוד משמעותי. אני פתאום מרגיש כמו ילד לפני אירוע. אני ממש מתרגש".

 

האירוע התקיים ביוזמה של האגודה למען הקשיש בערד, קרן הכותל, המשרד לשוויון חברתי והקרן לידידות. "אני מתקשה לחשוב על דבר מרגש יותר מקשישים ניצולי שואה שזוכים לחגיגת בר ובת מצווה מאוחרת, במקום הקדוש ביותר לעם היהודי", אמר נשיא הקרן, הרב יחיאל אקשטיין. בקרן למורשת הכותל ציינו כי זהו אחד האירועים המיוחדים, שיחקקו בתולדות הכותל. "האור והחושך כאן בערבוביה, אך התקווה היא מוחלטת, וזו הוכחה כי לעולם לא מאוחר מדי".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: נועם מוסקוביץ
חגיגת בר המצווה בכותל
צילום: נועם מוסקוביץ
מומלצים