שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ללדת תאומים פגים ולהרגיש שהאדמה נשמטת
    כשאדיר ומתן נולדו בניתוח חירום הם לא בכו, ואמם הבינה שמשהו לא תקין. במשך שנה אחד התאומים נשאר בבית החולים, בזמן שאחיו השתחרר. "היו הרבה ימים שבהם פשוט רציתי להיכנס מתחת לשמיכה ולהיעלם", אומרת אמם בראיון אופטימי לכבוד יום הפג הבינלאומי
    "כשנולד לך פג התחושה היא שהאדמה נשמטת תחת רגליך, ושכל עולמך אפוף בכאוס ובפחד. את נעה בין רגעים בהם את מרגישה שאין לך כוח ובין רגעים בהם את מבינה שאת לא יכולה להרשות לעצמך ליפול. בשלב כלשהו את מגלה שאת חייבת להאמין בעצמך, וגם בילד שלך, ולהשמיע לו את זה מדי יום, שוב ושוב, כי בסופו של דבר השמיים הם הגבול". כך אומרת ורד ענתבי, אם לתאומים בני חמש שנולדו כפגים.

     

    הכול התחיל לפני כשבע שנים, בזמן שענתבי הייתה במהלך היריון ראשון: "נכנסתי להריון לאחר טיפולי הפריה והתברר שיש לי זיהום ברחם", היא מספרת. "כתוצאה מכך עברתי הפלה בשבוע 23. לצערי זו הייתה לידה של ממש, לאחריה חזרתי הביתה בידיים ריקות".

     

    קראו עוד:

    - "מרגישה אשמה שבניי נולדו פגים"

    - קטנה וחזקה: תינוקת במשקל 900 גרם

    - מחקר: לידה בקיץ גורמת לסיכון ללידה מוקדמת ומשקל ילוד נמוך

     

    איך מתמודדים עם מצב כזה?

    "הרגשתי שהכול ריק, חנוק. יום אחד את מצפה ללידה, נרגשת, מרגישה תנועות עובר, ולמחרת אין כלום. חלק מהבעיה היא גם שהסביבה לא יודעת כיצד לנחם אותך, ויש לסובבים אותך נטייה להגיד דברים שאת לא רוצה לשמוע, כמו: 'אני מכירה מישהי שקרה לה אותו דבר, ואחרי שנה היה לה כבר ילד' או 'יהיה בסדר'. בשלב כלשהו, כל מי שאמר לי שיהיה בסדר, פשוט ניתקתי עמו מגע. רציתי רק שיחבקו אותי, שלא יסבירו לי או ינסו לעודד".

     

     ( )

    חצי שנה לאחר מכן הצליחו בני הזוג להתאושש, וחזרו לטיפולי הפוריות. מהר מאוד הם התבשרו כי יש להם תאומים: "ההריון הזה היה הריון שמח אבל עם הרבה לחץ מסביבו ", אומרת ענתבי. "קודם כל, מבחינה פיזית הסבירו לנו כי ההיריון הזה יותר כבד לרחם. בנוסף לכך, גם מבחינה נפשית זה לא היה קל. התחושה הייתה תחושה של פחד. הרגשתי שכל יום אני אומרת תודה על כך שהכול בסדר".

     

    כיצד עברה הלידה?

    במהלך ההיריון, משבוע 20 והלאה, הייתי בשמירת היריון. הייתי כל הזמן עם צירים, וכל הזמן בשכיבה מלאה. בשבוע 32 ראו שאחד מהתאומים במצוקה והכניסו אותי לניתוח חירום. הייתי לבד, מתה מפחד ממה שאני עתידה לראות. ברגע שהוציאו את התאומים הם לא בכו, והתחלתי לצעוק ולשאול למה הם לא בוכים. אדיר נולד 1.95 קילו ומתן שני קילו. בהערכה ראשונית אמרו שמתן ישתחרר תוך שלושה שבועות, ואדיר תוך מספר חודשים בשל סיבוכי נשימה קשים".

     

    מתן ואדיר (צילום: אלבום משפחתי) (צילום: אלבום משפחתי)
    מתן ואדיר(צילום: אלבום משפחתי)

    כמה זמן אדיר נשאר לבסוף בפגייה?

    "אדיר נשאר כשלושה חודשים. כשהוא היה בן חודשיים הכניסו אותו לניתוח חירום והכניסו לו קנולה (צינור בגרון). המטרה הייתה לסדר מעין 'כביש עוקף' של הנשימה, שיעזור לו לנשום. בגיל שלושה חודשים העברנו אותו לבית חולים לשיקום בירושלים".

     

    איך שורדים במצב כזה עם שני תאומים, כשכל אחד מהם נמצא במקום אחר?

    "זה היה קשה. נסעתי לבית חולים מדי יום ואת מתן שמנו במשפחתון, למרות שממש לא רצינו. היו הרבה ימים שבהם פשוט רציתי להיכנס מתחת לשמיכה ולהיעלם. במצבים כאלה אתה שם את עצמך על אוטומט ומתפקד. אתה לא ישן בלילות, ובימים שבהם אדיר היה מעלה חום, הייתי נשארת לישון בבית חולים.

     

    "במצב כזה אין מערכת זוגית הגיונית. נדדנו בין מחלקות, והמפגשים היו בהחלפות משמרת בחניה כי מישהו נשאר לישון, ומישהו הולך לשמור על מתן. בסופי שבוע ביקשנו עזרה מההורים. המזל הוא שהבסיס הזוגי שלנו הוא כנראה מאוד חזק, ואנחנו תומכים ועוזרים זה לזה".

     

    לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    מתי אדיר חזר הביתה?

    "אדיר חזר כשהיה בן שנה. עד אז עברנו שנה בהחלט לא פשוטה. שנה קשה של בשורות קיצון שלפיהן נקבע מצב הרוח. כשאדיר היה בן חמישה חודשים ראו שאין לו כמעט תנועות גפיים ושיש הצטברות נוזלים. החשש היה שתיגרם פגיעה מוחית. כתוצאה מכך הוא עבר שלושה ניתוחי ראש".

     

     (צילום: אלבום פרטי) (צילום: אלבום פרטי)
    (צילום: אלבום פרטי)

    איך הייתה החזרה הביתה?

    "אני זוכרת שכשאדיר הגיע הביתה הוא ישן איתנו בחדר. הוא היה כל כך קטנטן, בסך הכול 4.200 קילו. הייתי קמה בבוקר ולא מאמינה שאנחנו באמת בבית. שאלתי את עצמי: 'הוא פה?', 'זה אמיתי?' יחד עם זאת היו קשיים והיו הרבה חששות. אדיר לא דיבר עד גיל שלוש, הוא לא הוציא מילה. אף אחד מהרופאים לא ידע להגיד אם הוא יילך או ידבר".

     

     ( )

    איך שומרים על שפיות במצב כזה?

    "במשך כל השנים האלו הייתי רק סביב זה. שגרת היום שלי הייתה הטיפולים שלו. הייתי עובדת איתו, מדי יום, כדי שיהיה שיפור, ובגיל שנתיים ועשרה חודשים, בניגוד לכל הציפיות הוא התחיל ללכת. במהלך הזמן ראו שהוא מבין הכול, הוא פיצה על כל מה שלא היה לו בדרך של שמחת חיים וג'סטות שהוא היה עושה, וכך אנשים הבינו אותו ותקשרו עמו.

     

    "בגיל ארבע הוא נכנס לניתוח בו נעשה שחזור קנה הנשימה. זה היה ניתוח גדול ומשמעותי, שמאוד פחדנו ממנו ויחד עם זאת גם ציפינו לו. אדיר יצא מהניתוח, וכשהורידו את מכונת ההנשמה הוא התחיל לבכות. רק אז שמענו לראשונה את הקול שלו".

     

    אדיר ענתבי

    אדיר ענתבי

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    מה קורה היום?

    "הילד הזה משמח ומפתיע את כולנו. לפני שנה הוא התחיל למלמל כמו תינוק, והיום הוא מדבר, אמנם עם שיבושי מילים אבל הוא מדבר משפטים ארוכים. כל אנשי המקצוע בהלם ממנו.

     

    "זה ילד שגמל עצמו בחצי שנה האחרונה, בתוך שבועיים, מחיתולים. עד לאחרונה, לפני הניתוח, הוא היה יכול לאכול רק מעדני חלב או לשתות מבקבוקים. בחודשים האחרונים הוא נגמל מבקבוקים, וכיום הוא כבר אוכל הכול".

     

    לסיום, אומרת ענתבי: "לשמחתי, מתן מאד עוזר לנו. הוא מלמד אותו לדבר, יושב איתו במשך שעות ומלמד אותו להגות מילים. הוא עוזר לו עם האוכל ומקדם אותו. היום אני יכולה לומר כי התמזל מזלנו שיש לנו ילדים כאלה פייטרים, וזה הניצחון שלנו. יש לנו שני ילדים בריאים שהולכים לישון מאושרים, ומבחינתי זה הכול".

     

    היום (17 בנובמבר) מצוין יום המודעות הבינלאומי לפגים על ידי עמותת לה"ב - למען הפגים בישראל. העמותה פועלת, בשיתוף עם "הפורום למען הפגים" להעלאת המודעות לצורכי הפגים.

     

    הורים המעוניינים להצטרף לחברות בעמותה יכולים לפנות דרך האתר

     


     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אלבום פרטי
    "הבנתי שאני לא יכולה ליפול"
    צילום: אלבום פרטי
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים