6 סיבות מדוע אתם לא רוצים להיות צלמי טבע (וסיבה אחת למה ממש כן!)
רועי גליץ מגיע לפינות הנידחות ביותר בעולם, כדי לצלם את בעלי החיים שנמצאים בסכנת הכחדה וטבע גולמי. אז בפעם הבאה שתסתכלו על צילומי טבע פראי, תשתדלו לחשוב לא רק על מה שאתם רואים בתמונה המדהימה, אלא גם על הצלם שדחק את עצמו אל הקצה כדי להשיג את הפריים הזה
אני מגיע לפינות הנידחות ביותר בעולם, כדי לצלם את בעלי החיים שנמצאים בסכנת הכחדה וטבע גולמי במיוחד. יש מטרה יפה ונעלה מאחורי זה - לשתף בצילומים ולגרום לאנשים להתאהב בעולם ולרצות להציל אותו. בדרך כלל, אנשים נהנים מהצילומים ולא באמת אכפת להם מה הצטרכתי לעבור כדי לצלם את אותם הפריימים המטורפים, אך יש תמיד סיפור מאחורי כל צילום. לפעמים זה מהנה ומדהים להיות במקומות האלו ולעיתים מדובר בסכנת נפשות או בסבל אישי שמעלה סימני שאלה אצל כל מי שמקשיב. אז במיוחד עבור כל מי שחושב להיות צלם טבע רציני, הכנתי רשימה של 6 סיבות מדוע אתם ממש לא רוצים וסיבה אחת למה ממש כן.
.jpg "(צילום: רועי גליץ)")
1. כסף - ציוד צילום של צלמי טבע עולה הון קטן. המצלמות צריכות להיות איכותיות ומהירות והעדשות עם אורכי מוקד (זום) גדולים כדי לצלם את בעלי החיים מרחוק, לכן ההשקעה בציוד היא בור ללא תחתית. עוד לא פגשתי צלם טבע שאמר שהוא יותר לא יצטרך ציוד נוסף בחיים. גם לאחר שיש לנו את הציוד, כדי להגיע למקומות המיוחדים ביותר ולעיתים גם יש צורך באישורי צילום מיוחדים, עולה לא מעט בטיסות ובשהות על הקרקע. ישנם צילומים שהושקעו בהם אלפי שקלים ויש כאלה שעשרות אלפי ואף יותר. למקרה שחשבתם להתפרנס מצילום טבע באופן בלעדי, תדעו שזה קשה אפילו יותר כשהתחרות קשה עם צלמים מדהימים והמגזינים שמשלמים פחות משנה לשנה.
.jpg "(צילום: רועי גליץ)")
2. קושי להגיע - הטבע הפראי ביותר נמצא רחוק מאיתנו והוא כלל אינו נגיש, אם היה נגיש - כנראה שכבר לא היה כזה פראי ומבודד. כדי להגיע למקומות שאני מצלם בהם, יש צורך במספר טיסות במטוסים ואז מסוק בטיסה ארוכה או הפלגה של מספר ימים. הלוגיסטיקה היא סיוט לעיתים והאישורים המיוחדים שצריך להוציא לוקחים חודשים רבים וכלל אינם מובטחים.
3. טמפרטורה ותנאים - לומר שמדובר בתנאים רגילים, יהיה החטא הגדול ביותר לאמת. כבר קרה ששכבתי במארב לילה שלם בטמפרטורה של מינוס 30 ורכבתי על אופנועי שלג גם במתחת ל-40 מעלות מתחת האפס. כבר היו רצפי ימים ארוכים בהם לא התקלחתי (מזל שלא הרחתם אותי) וכמובן שהמזון אינו ״גורמה״. החדשות הטובות הן שעם השנים לומדים להתמודד הרבה יותר טוב עם התנאים והקור, באמצעות ציוד לבוש הטוב ביותר בעולם.
4. סיכון אישי - כשנמצאים בתנאי קיצון, חובה לקחת בחשבון גם את הבטחון האישי: תקיפת בעל-חיים, היפותרמיה, תאונות ועוד הם חלק ממערכת השיקולים שמלווה אותי בכל מסע. אני נעזר במומחים גדולים ממני כדי לשמור על הביטחון האישי כשהם מחפים עליי עם אקדחי זיקוקים ונשק חם כדי להגדיל את הסיכויים שנחזור בחיים.
5. תסכול - זה הטבע הפראי ולא איזה גן-חיות או שמורה מגודרת, לכן אין שום הבטחה שנמצא את בעליח החיים ונחזור עם הצילומים שאנחנו מקווים אליהם. לכן כל תצפית של בעל חיים היא ברכה וריגוש שקשה לתאר במילים. ניתן, כמובן, להגדיל את הסיכויים באמצעות מספר תצפיתנים וסיור מקדים של מומחה מטעמנו וגם ככל שהנסיון שלי ביעד גובר וגדל, אז הסיכוי להצלחה גדל משמעותית. אז כששום דבר לא מובטח - החזרה עם הצלחה היא הרבה יותר מרגשת.
6. שעמום - אנחנו לא שולטים בבעלי-החיים, אלא מכבדים אותם ונותנים להם לפעול באופן עצמאי לחלוטין. לפעמים הם ישנים שעות ואנחנו מתבוננים עליהם ישנים עד שיתעוררו, לפעמים שום דבר לא קורה ולפעמים זה קורה במקום מוסתר מאיתנו. לכן צריך הרבה מאוד סבלנות כדי לקבל את ההתנהגות שאנחנו הכי רוצים לצלם.
7. אובדן החומרים - כבר קרה לי שאיבדתי את החומרים בגלל סיבה טיפשית כמו כרטיס זיכרון שנדפק או הארד דיסק שקרס לי. אז את כרטיס הזיכרון הצלחתי לשחזר לשמחתי, אבל את ההארד דיסק נאלצתי לגנוז אחרי שראיתי את הצעת המחיר על השחזור מהמעבדה. למזלי, זה היה רק הגיבוי ולא העותק הראשי… כך שהנזק היה שולי, אבל זה יכול היה להיות הרבה יותר נוראי. בעקבות קריסת ההארד דיסק, התחלתי לעבוד עם החטיבה המקצועית של Western Digital בשם Gtechnology ובהמשך גם התחלתי להיות שגריר שלהם.
.jpg "(צילום: רועי גליץ)")
והבטחתי סיבה אחת ללמה כן. אני יכול לספר לכם על הכיף שבטיולים, על ההנאה של הצילום עצמו ובלי סוף על הכיף שלחוות את הרגעים האלו כל פעם מחדש שאני מתבונן בתמונה. אבל הסיבה שאישית אני הכי אוהב היא שכשאנשים אחרים מתבוננים בפריים - אני רואה את הניצוץ בעיניים שלהם ומרגיש שלקחתי אותם איתי לחוויה וגרמתי להם להרגיש חלק ממה שאני הרגשתי.
אז שתסתכלו בפעמים הבאות על צילומי טבע פראי, תשתדלו לחשוב לא רק על מה שאתם רואים בתמונה המדהימה, אלא גם על הצלם שדחק את עצמו אל הקצה כדי להשיג את הפריים הזה.
אז תכתבו לנו בתגובות, האם אתם רוצים להיות צלמי טבע?
