"אין אצלנו בבית תפקידים שהם רק של אימא"

מי מאיתנו אינו מכיר את השיחות התאורטיות על חשיבות חינוך הילדים לשוויוניות? שיחות שבהן רובנו מסכימים שהבדלים בין בנים ובנות כבר לא שייכים לתקופתנו וכל ילד יכול לחלום ולהיות מה שירצה. בפועל זה לא בדיוק קורה, ורבים מההורים אינם מיישמים את דעתם העקרונית במציאות. לא כל הורה באמת מוכן שהבן ימרח לק וילך כך לבית הספר או שהבת תהיה בליגה בכדורגל. אבל יש הורים שהחליטו שהנושא הזה חשוב עבורם, ומעבר לתיאוריות הם עומדים בכך גם במציאות.

הרקדן היחידי בחוג ג'אז

דנה נחום, אימא לשלושה ילדים (11, 8 ו-6), מספרת שהחליטה לחנך את ילדיה לפמיניזם: "גדלתי בבית שיש בו חמישה ילדים", היא מספרת, "ארבע בנות ובן. כבר מגיל צעיר התרעמתי ולא הסכמתי שיעשו לאחי הנחות רק בשל העובדה שהוא בן שגדל בסביבה נשית. הגישה שלי תמיד הייתה שאני שווה בין כולם, בלי קשר למגדר".

משפחת נחום - כולם שווים(צילום: אלבום פרטי)

"ההשקפה הזאת מגיעה לידי ביטוי מהבסיס - מהבית ומהזוגיות שלנו. אין 'אי אפשר'. יש 'איך אפשר', ולא משנה המגדר. אני מאמינה שצריך לאפשר לכל ילד וילדה להיות מי שהם מבלי לשים להם מכשולים בצורת תגיות. חשוב שהם ידעו ששום דבר לא יעמוד בדרכם, בטח שלא המגדר שאליו נולדו.

"כשהבנים שלי היו בגיל צעיר, טרם הצטרפותה של עלמה לחבורה, מצאתי את עצמי מתקנת ומסבירה שאין משחקים של בנות ושל בנים, אין צבעים של בנות וצבעים של בנים. יש מה שאני אוהב או אוהבת, ואף אחד לא יכול להחליט כך או אחרת עבורי.

"כשעלמה הצטרפה, פתאום מאוד הפריעה לי החלוקה המגדרית במסיבות גן - הבנות עם מטפחות והבנים בדרבוקה, הבנים עם חץ וקשת והבנות עם כדי מים. תמיד דאגתי ששתי האופציות יהיו פתוחות עבור שני הצדדים. כולם יכולים לעשות הכול כל עוד הם רוצים. כך הרגיש הבן האמצעי בנוח להיות הרקדן היחיד בין 30 בנות בחוג ג׳אז, והקטנה הרגישה נוח להיות הספורטאית במשפחה - וגם לטפח אהבות אחרות שלה".

"שנינו אקטיביים בספורט ומהווים דוגמה אישית שמשקפת להם את היכולות שלהם. אני יכולה להחליף פנצ'ר ולדבר איתם על החשיבות לעצמאות ושהמין שלה, למשל, לא יכול להיות הסיבה שבגינה תיתקע ותחכה לחילוץ".

קראו עוד:

- אב ובתו בקניון, היא חייבת לשירותים. מה עושים?

- לא חייבים מפעיל: יום הולדת לבת 3

- "אני אבא שרוצה לבלות עם ילדיו כאן ועכשיו"

קוראות ספרים על נשים מעוררות השראה

"כמובן שהייתי שמחה לו הבנות שלי היו גדלות לעולם שבו השוויון מוטמע והן לא יצטרכו לנפץ תקרות זכוכית, אבל לצערי העולם עדיין לא נמצא במקום הזה", אומרת ורד כהן-ברזילי, אימא לשתי בנות (8 ו-13). "לכן כהורים אנחנו מנסים להקנות להן כלים חשובים שיסייעו להן בדרכן בעתיד, ובעיקר אנחנו מנסים להסביר להן שהן זכאיות לשוויון זכויות מלא ושאסור ששום דבר יעמוד בדרכן. זו השקפה פמיניסטית והיא בהחלט מייצגת את כל בנות ובני הבית הזה".

"אין חלוקה מגדרית של מה מותר או אסור לבת או לבן. אני מעודדת אותן להתנסות בהכול: ג'ודו, כדורסל, מדעים, גולף, רכיבה על סוסים, מחשבים, חלל ועוד. הגדולה שלי הייתה בת כמעט יחידה בחוג תכנות לפני כמה שנים. אני יושבת עם שתיהן ואנחנו מתנסות יחד במשחקי תכנות. הן אוהבות ללמוד על חלל עם אבא שלהן  -ועם הדוד לעשות ניסויים במדעים. לפני כמה חודשים הילדה הגדולה עשתה עם אבא שלה סנפלינג על חומות ירושלים.

סנפלינג עם אבא(צילום: אלבום פרטי)

"בנוסף לכך, חשוב לי לפתח אצלן צפייה או קריאה ביקורתית וגם לחשוף אותן לספרים וסרטים פמיניסטיים. יש לנו ספרים שמלמדים על נשים מוצלחות, ומהם אנחנו קוראות בכל לילה על דמות אחת מעוררת השראה ומדברות על כך. זו יכולה להיות דמות מעולם האופנה, האומנות, המדעים - או ממציאת המחשב.

"הרפרטואר יכול להיות עשיר ולהתחבר גם לעולם של נערות וילדות. למשל, הגדולה צפתה ב'איט גירלז', שזו תכנית פופולרית בקרב נערות, אז ניצלתי את ההזדמנות לשוחח איתה על נושא אידיאל היופי על כל המשתמע מכך. עם הקטנה, למשל, צפיתי בסרט 'מואנה', וכשהיא הייתה צעירה יותר קראנו את סדרת הספרים של 'אולביה'. כמובן שאני מתאימה את השיח לגיל שלהן ולרמת הסקרנות שלהן והרצון לספוג את המידע".

"כן, זה בהחלט מחלחל. אני רואה שהן דעתניות, אני רואה שהן לא חוששות להתנסות בדברים, הן לא מרגישות פחות טובות או מוצלחות מבנים. הגדולה חושבת כבר על קריירה עתידית ומתכננת כיצד להרוויח את המיליון הראשון. חשוב לציין שאין לי ציפיות להפוך אותן לפמיניסטיות אקטיביסטיות, הן מנווטות את הדרך בהתאם למה שהן רוצות. חשוב לי שהן ידעו מה ערכן ושמגיע להן להיות שוות בכל תחום או נושא בחיים".

משחק לא הוגן

הילה פינקלשטיין, אימא לשלוש בנות (18, 15 ו-10), מסבירה כי פמיניזם ושוויון נוכחים מאוד בביתה כתפיסת עולם: "אני משתדלת לא לנאום להן אג'נדות כי בעיניי זה לא יעיל ורק מרתיע, לכן אני מנסה להעביר להן את המסר מתוך דוגמאות מחיי היום-היום שלהן.

"אני מתבוננת יחד איתן על סיטואציות בחיים שלהן או בטלוויזיה ומדברת איתן על זה מנקודת מבט מגדרית. אתמול למשל צפיתי יחד עם הבכורה שלי בתוכנית הטלוויזה 'הטייסות'. דיברנו על האווירה הגברית, על הניואנסים של השפה, התרבות והקריטריונים להצלחה".

הילה פינקלשטיין. מעבירה את המסר בדוגמאות מהחיים(צלם: בנג'מין לפיד)

לדבריה, "מצד אחד מנסים לפתוח את קורס הטיס, שזה מעיד על נסיון לשוויון, אבל מצד שני המפקדים, המדריכים ורוב המשתתפים הם גברים, והם לא מסוגלים בכלל לראות את המציאות בעיניים אחרות. זה הופך את הסיטואציה להרבה יותר קשה ולא הוגנת עבור בנות.

"במצבים כאלו נשים תמיד ירגישו שהן מתאמצות יותר ונכשלות יותר. כדי שהן לא יאשימו רק את עצמן, הן חייבות להיות מסוגלות להתבונן על המציאות מבעד למשקפיים מגדריים, שהן יבינו שמהתחלה שהמשחק לא הוגן ולא יאשימו את עצמן שלא התאמצו מספיק. בסיטואציה כזו צריך להיות מסוגלות לשנות את המציאות ולא רק את עצמן.

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

כולם לוקחים אחריות

"אצלנו בבית אין 'תפקידים של אימא' ו'תפקידים של אבא'", אומרת ג'ני אלימלך, אימא לשלושה ילדים (12, 9 ושנה). "כולנו לוקחים אחריות: הבנים הגדולים עוזרים בכל מטלות הבית, פינוי ושטיפת הכלים, שטיפת הרצפה לפעמים ואפילו עזרה בהחלפה ומקלחת למעיין התינוק. בנוסף לכך, אנחנו עושים יחד כל מיני פעילויות משפחתיות. לדוגמה, לפעמים אני משחקת עם הבן הגדול כדורגל, ולא מזמן עשינו יחד מסע אופניים של 27 ק"מ. הבן האמצעי חובב בישול מושבע".

האם את רואה פערים בין הגישה שאתם מנסים ליישם בבית ובין מה שהילדים קולטים מהסביבה?

"כן, יש לפעמים התנגשות. לדוגמה, לפני זמן מה בני הבכור הצביע על מכונית ותייג אותה כ'מכונית של נשים'. עצרתי את השיחה והפניתי את תשומת ליבו לאמירה הזאת. לאחר מכן ניהלנו שיחה ערה על המושג הזה 'של נשים' ו'של גברים'. כשהתייחסנו לכך גם בפן המשפחתי, בני ראה שאני, אימא שלו, נהגת מעולה ואוהבת מכוניות. שאלתי אותו אם זה חריג בעיניו, ופתאום הוא הבין שהדברים הם מאוד אישיים ולא בהכרח מגדריים.

"אגב, לעיתים ישנה השפעה חיובית מהסביבה. לדוגמה, במסגרת השיח העוצמתי והחשוב המתנהל עכשיו בתקשורת העלינו בעדינות את הנושא של כוח ויחסים: מה זה אומר כאשר בת אומרת שהיא לא מעוניינת בקרבה, במגע. כמובן ששוחחנו עם הילדים בהתאם לגילם הצעיר, והרעיון היה להראות להם כי גברים ונשים הם קודם כול בני אדם".

הפערים עדיין גדולים

"הורים צריכים וצריכות בעיקר להוות דוגמה אישית", אומרת נעמה שקד לוי, אנתרופולוגית ומומחית למגדר (MA), בעלת העסק "פורצת תקרות זכוכית". "חשוב לשים לב שהדיבור והחינוך לבנות ולבנים שלהם הוא שווה, למשל שאנחנו משתמשים באותן מילים מחמיאות, כגון: יפֶה-יפָה, חכם-חכמה, שובב-שובבה, מנהיג-מנהיגה, הן עבור בנים והן עבור בנות.

"עלינו לשים לב שכאשר מדובר בבנות אנחנו לא מהללים רק את המראה החיצוני שלהן, אלא גם את הכישורים שלהן. גם החינוך למיניות צריך להיות שווה. צריך ללמד בנים ובנות לאהוב את הגוף שלהם, ולהתייחס לבני ובנות המין השני באותה דרך, שהיא דרך מכבדת".  

במה בא לידי ביטוי ההבדל בין בנים ובנות?

"ממחקרים בחינוך אנחנו יודעות שעם המעבר לחטיבת ביניים הביטחון העצמי של הבנות יורד והן פחות מדברות בכיתה. בדרך כלל הן תופסות חוסר הצלחה כבעיה אישית שלהן - לא למדו מספיק, הן לא בסדר וכו', בעוד בנים מטילים את האחריות החוצה – המורה או הבחינה לא היו בסדר".

אז בעצם לא התקדמנו?

"על פניו נראה כי ישנה התקדמות בנושא מעמד האישה ובנושאים של שוויון מגדרי. אולם החברה הישראלית היא חברה שמרנית, כך שיש אומנם הישגים רבים אבל עדיין יש פערים מאוד משמעותיים בין נשים לגברים.

להלביש את הילד בוורוד ואת הילדה בכחול כהה - לגיטימי? מתברר שלא לכולם. "בייבי טוק" בארון הבגדים של הילדים: