כדור תועה / בלוג ה-NBA

אחוזי קליעה עגומים. לונזו בול(צילום: AFP)

3:17 דקות לסיום ההפסד הביתי של לוס אנג'לס לייקרס לפיניקס, כשהסאנס מובילים בתשע נקודות ונמצאים בדרך לניצחון, העניינים התחממו על הפרקט בסטייפלס סנטר. טיילר אוליס וקנטביוס קולדוול-פופ התחילו לדחוף זה את זה ויצרו מהומה. שחקנים משני הצדדים הצטרפו ושלושה מהם ספגו עבירות טכניות. רק אחד נעלם מהפריים - לונזו בול.

"זה ה-NBA, אנשים לא באמת יילחמו", הוא הסביר אחר כך את האדישות הכמעט מופגנת שגילה למקרה, רגע לפני שהפנה לעברו מבט ובחר ללכת לכיוון השני. "אני מנסה לא לקבל עבירה טכנית". התגובה האפאטית שלו בלטה מטעמים מובנים, אולי כי התגובה המתבקשת יותר הייתה לנסות להפריד, אבל כנראה גם בגלל שמדובר בבול. היה משהו מעט סמלי בעובדה שדווקא הוא, זה שהרעש והבלגן הם מוטיבים כל כך נוכחים בקריירה הקצרה שלו (גם אם לא באשמתו), מנסה להתרחק מהם.

עדיין מחפש את הנתיב הנכון. לונזו בול(צילום: AFP)

בזמן שהוא עדיין מחפש את הנתיב הנכון לעלות עליו ב-NBA, אביו מתעקש להדליק סביבו אש בעוצמה קבועה. כן, גם אחרי שבנו נכנס בשערי הליגה מהדלת הראשית, והפך לאחד מהספורטאים הצעירים המדוברים של השנה. השבוע לוואר תקף את צוות האימון של הלייקרס וטען: "הם רכים ולא יודעים איך לאמן את הבן שלי, אני יודע איך". עוד התבטאות מפוקפקת בשורה של אמירות פרובוקטיביות, הדבר האחרון שהבן שלו צריך בזמן שהכדורים שלו לא נכנסים (ועוד לא אמרנו כלום על החזית הלוהטת עם דונלד טראמפ). כשבול אגב נשאל אם יש לו בעיה עם המאמן לוק וולטון הוא אמר: "לא. יש לי בעיה להפסיד".

וולטון כנראה כעס מאוד בתוך תוכו על האמירה הזאת, גם אם שמר על פאסון כלפי חוץ ("הוא עושה עבודה פנומנלית כאבא"), והייתה לו סיבה מצוינת להתרגז. אבל הלייקרס הרוויחו אותה ביושר אחרי שלקחו את בול בבחירה השנייה בדראפט האחרון. הם ידעו שהם מצרפים יותר מהבטחה גדולה, כי הכישרון הזה מביא איתו בחבילה אחת חבית נפץ בדמות אבא חסר מנוח, מותג פרטי בשם "ביג בולר" ונעליים עם תג מחיר מופרך של 495 דולר.

הצית אש בזמן שבנו היה זקוק לשקט. לבאר בול(צילום: AP)

וכמו שקשה לילד בן 20 להתמקד בכדורסל כשיש סביבו כל כך הרבה הסחות דעת, כך קשה למועדון מתוקשר כמו הלייקרס להרגיע את המערכת אחרי כל השנים של קובי בראיינט ותשומת הלב הלא קונבנציונלית שהוא משך בכל רגע נתון. משפחת בול היא תחליף הולם במובן הזה. ממלאת את החלל שנותר, כי אולי בלייקרס לא באמת מעוניינים בשקט תעשייתי כדי לטפס מחדש לפסגה ומעדיפים את הניצוצות.

לרוץ מהר

יותר מחודש בתוך עונת ה-NBA, אולי הגיע הזמן להפסיק להתייחס לכותרות שהאב לוואר מייצר ולהתרכז נטו במה שלונזו השחקן מביא למגרש. וכשמדובר בבול, כמו בבול, אין לשאלה הזאת תשובה פשוטה. מצד אחד מספרים היסטוריים, מצד שני אחוזי קליעה מביכים; מצד אחד שבחים על יכולת המנהיגות שלו בגיל צעיר, שמצליחה להשפיע על תרבות בעייתית של ארגון שמבעבע מבפנים כל הזמן, ומצד שני מקרה מוזר כמו במשחק מול פיניקס שמדליק נורה אדומה לגבי מה שקורה מאחורי הקלעים.

גם אם מנתקים את לונזו מלוואר ומבודדים את אחד הרוקיס המסעירים בשנים האחרונות ממקור הרעש העיקרי, מקבלים סיפור שקשה להתעלם ממנו ומתבקש לבחון בזכוכית מגדלת.

לונזו בול ומאמנו לוק וולטון(צילום: AP)

אולי כדאי להתחיל בפלוסים. יש לא מעט כאלה ואצל בול הם בולטים בעיקר בתנועה. הוא אוהב לדחוף את הכדור קדימה ומאפשר ללייקרס לשחק מהר, תוצר של חינוך מהבית ("אבא שלי אמר לי שאתה תמיד יכול להאט, אבל לא תמיד אתה יכול להאיץ").

אחרי 19 משחקים הלייקרס היא הקבוצה שמייצרת את כמות הפוזשנים השלישית הכי גבוהה בליגה אחרי ברוקלין ופיניקס, גם בזכותו. וולטון הגיע ל-LA מהסגנון הסוחף של גולדן סטייט ונותן לשחקנים שלו חופש לרוץ. בול מאמץ אותו כי כיף לו במגרש הפתוח. מול דנבר מהלך אחד ספציפי הביא לידי ביטוי את הפוטנציאל הייחודי שלו בשני צדי המגרש והדגים בדיוק את החופש הזה: בהגנה סיפק חסימה יפה על עמנואל מודיאיי ובהתקפה המתפרצת שבאה מיד לאחר מכן הריץ את ג'וש הארט לליי-אפ קל עם אסיסט. הוא גם יודע לסיים מהלכים בהאלי-הופ בזכות האתלטיות והקפיציות שלו. היה לו אחד כזה גם בהפסד לסקרמנטו ודיארון פוקס, עוד רוקי מבטיח ויריבו עד לא מזמן במכללות, במפגש הראשון ביניהם ב-NBA.

לונזו בול בתספורת הקודמת(צילום: רויטרס)

פיק-אנד-רול זה אזור המחיה הטבעי של בול, שמעמיד ממוצעים של 9.0 נקודות, 7.4 ריבאונדים ו-7.1 אסיסטים (הלייקרס במאזן 11:8), אבל דרך יצירת האסיסטים שלו מאפשרת לו להיות אפקטיבי גם באופנים אחרים. הוא מפעיל מצוין בעיקר את ברוק לופז, שמקבל ממנו 14.1 מסירות ו-1.8 אסיסטים בממוצע מדי לילה (יותר מכל שחקן אחר בקבוצה), ואת חברו למחזור הדראפט של 2017 קייל קוזמה (בחירה 27) שבהתקפה מצליח להרשים הרבה יותר ממנו.

קוזמה קולע עד עכשיו 16.8 נקודות ב-49.8 אחוזים מהשדה (1.6 שלשות ב-36.6 אחוזים), עושה לעצמו הרבה יותר משהוא עושה לאחרים ונהנה מראיית המשחק הטובה, האנרגיות והאינטליגנציה של בול. שיתוף הפעולה ביניהם הוא הדבר שהכי משמח כרגע את אוהדי הלייקרס, גם כי הוא קורץ ללברון לקראת מפץ אפשרי בקיץ הקרוב, ונותן להם אופק אמיתי ואפשרות לעתיד ורוד בימים שאחרי הממבה. גם מחוץ למגרש היחסים ביניהם טובים, ולאחרונה קוזמה הרגיש צורך להגן עליו פומבית: "הוא הולך להיות שחקן נהדר בליגה הזאת בעתיד... אני פשוט לא אוהב את הצורה בה התקשורת מציגה אותו".

סובל מירידה לעומת תקופת המכללה. לונזו בול(צילום: AFP)

הגיוון של בול לא בא לידי ביטוי בקליעה, אבל מכניס אותו לספרים מכמה בחינות ועוזר ללייקרס להפוך לאחת מחמש קבוצות הריבאונד המובילות ב-NBA גם מגובה 1.98 מ'. זאת הקטגוריה היחידה שבה הוא רושם שיפור לעומת התקופה במכללה (ראו טבלה) בין היתר בעזרת הדרבון של עוזר המאמן בראיין שו, שעודד אותו להיות דומיננטי יותר בפרמטר הזה כדי להשתפר כשחקן.

בניצחון על הנאגטס הוא הפך עם התספורת החדשה שלו לגארד רוקי שלוקח הכי הרבה כדורים חוזרים (16) מאז סטיב פרנסיס ב-2000 ולרוקי השלישי בלבד בתולדות הלייקרס שלוקח יותר מטריפל-דאבל אחד אחרי מג'יק ג'ונסון וג'רי ווסט. היד עוד נטויה. נגד מילווקי הפך לשחקן הצעיר בתולדות הליגה שמשיג טריפל-דאבל, בגיל 20 ו-15 ימים (19 נקודות, 13 ריבאונדים, 12 אסיסטים) - חמישה ימים צעיר יותר מלברון ג'יימס. שמונה ימים אחר כך הוא השיג את הטריפל-דאבל השני בדיוק בגיל שבו לברון עשה זאת ב-2005. ציוני הדרך הולכים ונאספים, ואנחנו עוד לא בחודש דצמבר.

שום דבר לא נכנס

הצד השני בסיפור ההתאקלמות המורכבת של בול בליגה קשור לא רק להגנה הלא יציבה ובעיית הפיזיות - למרות 1.4 החטיפות שהוא משיג - אלא בעיקר לאחוזי קליעה עגומים. בול לא מגלה באלמנט הזה עקומת התקדמות נראית לעין, וזה כבר מתחיל להיות אישיו שקשה להתחמק ממנו. מול סקרמנטו הוא עוד נראה לא רע עם 11 נקודות ב-4 מ-8 מהשדה (3 מ-5 לשלוש, כולל שתי צליפות רצופות בגארבג' טיים), אבל זו הייתה הופעה פחות מייצגת.

בשני המשחקים לפניה בול דייק ב-3 מ-13 (מול שיקגו) וב-5 מ-13 (דנבר). לשני הלילות האלה קדמו לילות גרועים לא פחות של 1 מ-9 (מול פילדלפיה, כולל 0 מ-6 לשלוש), 3 מ-12 (וושינגטון) ו-3 מ-15 (ברוקלין). רשימה חלקית בלבד. בול מדורג 13 מבין הרוקיס בנקודות (9.0), אחרון באחוזים מהשדה (31.5) ואחרון באחוזים לשלוש (25.0), ולאור העובדה שהוא מקבל מוולטון את זמן הפרקט הכי גדול בקבוצה אחרי קלדוול-פופ וברנדון אינגרם (33.3), העניין הזה מעלה סימני שאלה מטרידים.

בול אמר לא מזמן בהקשר הזה: "אני פשוט מחטיא זריקות, ובהחלט אוהב את המבטים שאני מקבל. רובם פתוחים לרווחה... רק צריך להמשיך לזרוק, ולזרוק בביטחון". לדברים האלה יש אחיזה במציאות: הוא לוקח 2.3 זריקות מבחוץ בממוצע שנחשבות לפנויות, ו-2.1 שנחשבות לפנויות מאוד. רק 0.4 מהזריקות מגיעות כשהשומר שלו צמוד אליו, מה שמחדד את הבעיה. בול מנסה את מזלו מבחוץ גם אחרי כדרור וגם אחרי קבלת מסירה (קאץ' אנד שוט) בחלוקה יחסית מאוזנת, ועדיין מזייף. בכל מדדי הקליעה המרכזיים נרשמת ירידה דרסטית מפרק הזמן ב-UCLA, ולפי בול, ההגנות האיכותיות יותר ב-NBA הן לא הסיבה לקושי החריף שהוא מגלה בתחום.

שינוי של צורת הקליעה המעט לא שגרתית לא בא בחשבון מבחינתו. אם זה תלוי בו, כנראה שהוא ימשיך לזרוק עד שנקבל תפנית בעלילה. לא אכפת לו כנראה שאנדרו שארפ מ"ספורטס אילוסטרייטד" הספיק להשוות בין הזריקה שלו לשלוש לזאת של דיאנדרה ג'ורדן מהעונשין. בול הרי מורגל בהתמודדות עם ביקורות או רעשי רקע, בין אם הרעשים מגיעים מכיוון הסלון שלו ובין אם מהאתרים והעיתונים. רק אל תלכו מכות לידו. סביר להניח שהוא לא יבוא לעזור לכם כל כך מהר.